לחיות בשקרים- פרק 7

נקודת מבט פאר:
"הבושם שלה זול מידי." אמרתי לאלינור, אחת מהחברות הטובות שלי.
אלינור היחידה שאני קוראת לה חברה מסיבה אחת, אני מכירה אותה מגיל קטן, אבא שלה השותף של אבא שלי כך שהיא לא מקנאה בי או בכסף שלי כמו הרוב. מדהים גם בבית ספר של עשירים עדיין מקנאים בי.
"אולי היא באמת אוהבת אותו." אלינור מלמלה ויצאה מתא המדידה.
שיערה השחור הגלי התפזר והשמלה האדומה הקצרה נראתה עליה מדהים. אלינור היא נערה גבוה יחסית, יש לה שיער שחור בעיניים חומות. היא בהירה יחסית ולכן היא מרבה להשתזף.
"אלינור טורז את נראית מדהים." אמרתי בחיוך.
"את החברה הטובה ביותר שלי. את היחידה שכיף לי ללכת איתה לקניות במיוחד כשעוד שבוע יום ההולדת 17 שלי." אלינור קראה בהתרגשות.
"אני עדיין לא מאמינה שאת קטנה ממני." אמרתי בהתגרות והתקדמתי לקופה.
"את גדולה ממני בחודשיים בדיוק" אלינור אמרה בהתחכמות.
"את מפתיעה אותי בכל פעם מחדש טורז." אמרתי והנחתי את השמלה על הקופה.
"תפסיקי לקרוא לי בשם המשפחה שלי, יש לי שם אלינור." היא אמרה בהתגוננות, היא שונאת את שם המשפחה שלה לא בגלל שהוא ספרדי אלא בגלל שכשיודעים את שם משפחתה מגלים מי היא. הבת, המורשת של סוכנות הדוגמנות 'לה ויולט'.
"את יודעת בחיים לא הבנתי למה אבא שלי ואבא שלך קראו לחברה שלהם 'לה ויולט'. " אמרתי בחוסר הבנה.
"למען האמת גם אני לא, זה פשוט נשמע טוב לחברת שמלות, בגדי ים, ובגדים מהממים." אלינור אמרה בגיחוך והחזיקה בשקיות. אפילו את השמלה היא לא הורידה היא נשארה איתה ולקחה שמלה בצבע אחר למסיבה שלה.
"את מפתיעה אותי בכל פעם מחדש." אמרתי בכנות ושילבתי את ידי בידה.
"את חושבת ששוהם יאהב את השמלה? " אלינור שאלה כשהתיישבנו באחת המסעדות.
"תפסיקי לחשוב עליו, הוא אולי אחי הגדול אבל באמת את שווה הרבה יותר ממנו." אמרתי בזלזול. אני שונאת שחברות שלי מחבבות את אחי הגדול, כאילו הן חברות שלי בגלל הכסף ובגללו, לעומת זאת אותו אוהבים בגלל מי שהוא.
"שלום, הנה התפריטים שלכן מה תרצו להזמין?" שמעתי קול מוכר. הרמתי את ראשי.
"מה את מציעה לנו, אליאן?" שאלתי והסתכלתי בפנייה של המלצרית המבוהלת. היום הזה רק הולך ומשתפר.

נקודת מבט אליאן:
נכנסתי למסעדה והחלפתי את בגדיי בית הספר לתלבושת של המסעדה. התלבושת ארוכה יחסית היא בצבע שחור ואדום. בצד ימין של התלבושת כתוב את שם המסעדה: 'ליצי'.
אספתי את שיערי לקוקו מתוח, לאחר שהתרשל בבית הספר ויצאתי מהשירותים לכיוון הקופה.
"אלי, לכי למלצר אני עייפה וכואב לי הרגליים. אני אמלצר במקומך ביום חמישי." מור התלוננה וביקשה תוך כדי, הנהנתי בראשי ולקחתי שני מגשים ותפריטים.
"שלום. הנה התפריטים שלן מה תרצו להזמין?" שאלתי בנחמדות והוצאתי את הפנקס מהתלבושת.
"מה את מציעה לנו, אליאן?" הרמתי את ראשי בפתאומיות ובלעתי את רוקי, פאר.
"אני מציעה לך את השייקים המדהימים שלנו. הם הטעימים ביותר בכל האזור." אמרתי לאחר שהתעשתתי על עצמי.
"אז.. שני שייקים בטעם תות בננה." הילדה שישבה מולה אמרה בחיוך. חייכתי אליה חיוך קטן והסתובבתי לכיוון השני. הלכתי לכיוון המטבח על מנת להכין להם שייק.

הנחתי את השייק על השולחן והתיישבתי כשפאר סימנה לי לשבת.
"מה?" שאלתי לאחר שגלגלתי עיניים כשהיא הסתכלה עליי.
"למה את עובדת עם את עשירה כל כך?" פאר שאלה בחטטניות.
"אני שונאת שההורים שלי מוציאים עליי כל כך הרבה כסף. החלטתי להרוויח אותו בעצמי." אמרתי בחיוך מנצח לאחר שאמרתי את התשובה המאולתרת שלי.
"או קי אני מאמינה לך. תחזרי לעבוד." פאר אמרה בחיוך מאולץ, קמתי מהכיסא והסתובבתי לחזור לכיוון אחד השולחנות שקראו לי בו.
"היי אליאן, תתרחקי מאח שלי ליתר ביטחון." פאר אמרה כשהסתובבתי אליה עם פלג גופי העליון.
"אל תדאגי, אין לי כל כוונה באח שלך." אמרתי בחיוך והתקדמתי לשולחן מספר שבע.
התכוונתי למה שאמרתי, באמת אין לי כוונה בשוהם, לפחות לא כוונה רגשית.
המשכתי למלצר בשולחנות בעוד פאר בוחנת אותי בעינייה. לא ייחסתי לזה חשיבות רבה כל כך, כדי לא למשוך את תשומת ליבה שגם ככה משכתי מספיק.