לחיות עם בנים ~ פרק 1

פקחתי את עיניי באטיות , קמתי מהמיטה בכבדות. לבושה בפיג'מה קצרצרה של מיני מאוס.
ירדתי במדרגות, בדיוק אימי נכנסה הביתה. לבושת חליפה אפורה ותיק עסקים- כן, היא עורכת דין.
"עכשיו קמת??" שאלה בזעזוע.
"כן, למה?" שאלתי קצת צרודה.
"אשלי, השעה עכשיו שלוש בצהריים!" אמרה בכעס.
משכתי בכתפיי באדישות.
"טוב טוב, תקשיבי לי עכשיו. את לוקחת את המחשב הזה" אמרה ודחפה לידי את הלפטופ שהיה מונח על השולחן. "ואת מתחילה לחפש לעצמך דירה, את שורצת בבית הזה כבר שנה בלי לעשות כלום!"
"מאיפה יש לי כסף לדירה??" שאלתי באנחה.
"תמצאי לך דירה עם שותפות" אמרה.
"אוקיי" מלמלתי בכבדות ועליתי למעלה.
"הרבה שותפות!" צעקה.
"בסדר!!" צעקתי.
אני אשלי בונסון, בת 19. לפני שנה גמרתי תיכון..
לא גבוהה במיוחד, גוף רגיל. לא רזה מידי ולא שמן מידי.. שיער שחור וחלק עם פוני לצד ועיניים כחולות.
"אשליי! ארוחת ערב" צעקה אימי.
"אני יורדת" אמרתי וסגרתי את המחשב.
התיישבתי בשולחן, ליאם הביט בי במבט, ליאם הוא אחי הקטן, טוב לא ממש קטן..הוא כבר בן 13 , הוא שונה ממני לגמרי, בלונדיני כמו אמא שלי אבל עיניים כחולות כמו שלי.
"למה אתה מסתכל עליי?" שאלתי אותו בכעס.
"למה רק לה מותר להיות במחשב כל היום ולי אתם מרשים רק שעה אחת ביום?" שאל את הוריי שאכלו בשקט.
"אם כל הכבוד, אני הרבה יותר גדולה ממך" אמרתי לו ושמתי לי סלט בצלחת.
הוא נאנח בכעס. קנאי.
"מצאת דירה?" שאלה אותי אימי.
"עדיין לא" אמרתי.
"חיפשת??" שאלה שוב.
"אממ.." אמרתי והכנסתי במהירות שניצל לפי, מנסה למלמל משהו כדי שהיא לא תבין.
"הבנתי, לא חיפשת" אמרה.
"אני אחפש מחר, מבטיחה" אמרתי.
"שקרנית" מלמל ליאם.
"ליאם תסתום" אמרתי לו.
"תודי בזה, את הולכת לישון עד שלוש בצהריים, לקחת את המחשב, להיות בפייסבוק, לרדת לאכול ולעלות בחזרה לישון" אמר.
"לא אני לא, מחר אני אחפש דירה!" אמרתי.
"אני מקווה מאוד שזה מה שתעשי כי את לא הולכת להישאר פה עוד הרבה זמן" התערב אבי שהיה עד עכשיו בשקט.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"זאת אומרת שעכשיו כשאין לנו אחריות עלייך, את צריכה ללמוד לחיות לבד, יש לך עד שבוע הבא למצוא דירה" אמר.
קמתי מהשולחן בעצבים ועליתי למעלה.
אני חייבת לעשות משהו עם החיים שלי…