לחייך, הבדידות
היום טיילתי לי בתל אביב.
הייתי בשוק הכרמל ובדרך חזרה למרכזית,
כמו תצפיתנית טובה סרקתי דרך החלון את המראות שבחוץ .
לא יכולתי להחמיץ את התמונה הבאה:
3 חברים יושבים בבר-מסעדה,
הבחור האמצעי לבש מכופתרת בצבע תכלת עם מכנס מחוייט כחול.
עברה לידו מישהי גבוהה, רזה, בלונדינית.
הבחור פשוט קפץ מהכיסא.
אי אפשר היה לפספס את ההתרגשות שלו ממנה.
אנשים שמאמינים בסיפורי פיות יקראו לזה "אהבה ממבט ראשון".
הבחור שאל את החברים שלו אם לגשת אליה.
לא הצלחתי להבין את שאמרו לו, אבל הבחור רק הסתובב לאחור, לראות איפה היא נמצאת והוא לא ראה אותה אז הוא חזר לשתות מהבירה.
יצאתי מהאוטובוס ובשיא חוצפתי ניגשתי אליו, לקחתי כיסא והתיישבתי.
"אנחנו מכירים שפשוט נחתת פה?" אחד החברים שלו שאל.
עניתי : "לא,אבל ראיתי מה הלך פה. אולי לך אליה כבר? ראיתי איך קפצת כשראית אותה. לא תפסיד כלום אם תרוץ עכשיו לחפש אותה".
-"באמת נראה לך שאמצא אותה? היא בטח רחוקה כבר.. ולא נראה לי שיש לי סיכוי איתה.ראית איך היא נראית. מינימום יצאה מאיזה עמוד שער במגזין".
-"וראית איך אתה נראה? רוץ כבר!אני לא צוחקת."
-"טוב, ומה אם לא ייצא כלום מזה,אם היא לא שם?"
-"תחזור לפה מקסימום ותהנה מהבירה."
לצערי אני לא יכולה להגיד לכם איך הסיפור נגמר.
לא ירדתי מהאוטובוס, הבחור לא ניסה לגלות מיהי או איכשהו להתחיל איתה.
הוא נשאר לשתות את הבירה ואני חושבת לעצמי,
לחייך, הבדידות.
תגובות (3)
נכון שזה היה הפסד מבחינת הבחור אבל הוא אפילו לא דיבר איתה רק ראה אותה . אז אולי הוא עשה את הדבר הנכון אולי אם הוא היה מתחיל איתה הוא היה עושה מעצמו צחוק… הסוף לא פתור ומשאיר חומר למחשבה. זה ממש יצירתי
חחח סיפור נחמד, מקורי ויצירתי. נהנתי לקרוא.
רק לא כל כך הבנתי דבר אחד.
בתחילת הסיפור אמרת שיצאת מהאוטובוס ודיברת עם הבחור והכול…
ואז בסוף אמרת שלא ירדת מהאוטובוס.
אבל זה פרט ממש שולי, וחוץ מזה אהבתי את הסיפור(:
כן, הרעיון היה שהחלק שבו ירדתי מהאוטובוס היה בגדר מחשבה, ואז חזרתי למציאות- הבחור לא ניגש אליה ולא ירדתי מהאוטובוס
ותודה לכם :)