ליבה..

ליבה פעם בחוזקה…
כאשר חשבה שאני אציע לה נישואים
" אז.. מה רצית להגיד לי? "
אמרה כאשר חייוך עלה על פניה…
לא ידעתי מה להגיד…
היא יפה כלכך,שמחה תמיד,רגישה מעט מאוד,לא זהירה, אבל מתוקה…
אבל היא לא מתאימה לי.
אני חייב מישהי שמחה מעט,עדינה,רגישה,עצובה כשצריך,ושמחה כשצריך.
אבל כל בן כמוני יודע מה יקרה. היא תעלב,תלך,תבכה יום או שבוע,ואז הבן חייב לחזור אליה
ולהישאר איתה שארית כל חייו.
" נו..? "
" אני…אני.. אני נ.. "
" אתה מה?? אתה מתחתן איתי???!! "
פתחתי את הפה אבל היא קטעה אותי
" יאוו אני מזה מיתרגשת!!! אני מתקשרת לאמא שלי או-קי? "
אמרה כשהיא מחייכת..
" לא… "
" למה לא? "
היא לא הבינה
" אני… ניפרד מימך… "
היא לא אמרה כלום. היא שתקה
והלכה לה
היא לא בכתה היא הלכה לה… עצרה במקום..
ואז רצה לעברי..
עיניה הפכו לשחורות
ושמלתה לשחורה ומלאה דם..
היא דחפה אותי מהצוק וקפצה איתי…
והבנתי… שליבה…ריגשי מאוד.