ללא מעצורים-פרק 14

"נו אז את באה?" שאל,הנהנתי.
"יופי" אמר בחיוך ונישק אותי.

"תפסיק" אמרתי מצחקקת וברחתי ממנו.
"תפסתי אותך" אמר וסובב אותי.
"אז מי הכי חתיך שיש?" שאל חוסם לי את המעבר.
"שאלה קשה" אמרתי ושיחקתי את עצמי חושבת.
"ועכשיו?" שאל והתחיל שוב לדגדג אותי.
"דיי אדיר אני לא נושמת" אמרתי מתנשפת.
"בואו לאכול" רוזי העוזרת בית קראה לנו,עבר כבר שבוע מאז שעברתי לגור אצל אדיר,שבוע של כיף והכי חשוב אהבה,אי מרגישה שזה האחד שלי.
"נו טעים?" שאלה רוזי מעירה אותי מהמחשבות.
"מאוד" אמרתי ממשיכה לזלול את הלזניה.
"שמנה" גיחך אדיר.
"תשתוק" אמרתי והבאתי לו כאפה לעורף.
"מתוקה יש לך טלפון" אמרה רוזי והביא לי את האייפון שלי.
'הלו?' עניתי.
'נוטשת שכחת ממני?' שמעתי צעקה.
'גם אם הייתי רוצה זה בלתי אפשרי' אמרתי צוחקת/
'זבל' אמרה.
'מתי את באה לבקר התגעגעתי' אמרה,שבוע שלם לא ראיתי אותם.
'היום מבטיחה' אמרתי
'חסר לך שלא' אמרה
'טוב אני חייבת לעוף מחכה לך היום' אמרה וניתקה.
"מי זה היה?" שאל אדיר חושד,לאדיר יש בעיה אחת גדולה-הוא קנאי ברמה מטורפת,ולא זה לא קינאה רגילה ככמו שאצל כל הבנים זה כבר אובססיה,אפילו אם אני דבר עם אבא שלו הוא יקנא.
"חברה" אמרתי.
"היא רוצה שאני יבוא לבקר אותה היום" הוספתי.
"אין בעיה גם ככה יש לי עיסוקים" אמר,עיסוקים זה משימה.
"אוקי" מלמלתי והלכתי לחדר להתארגן.
לבשתי אוורול ג'ינס,עם גופיה ורודה וכפכפים ורודות,השארתי את השיער פזור,מסקרה,אודם ורוד,לקחתי את האקדח והאייפון וירדתי למטה.
"חייםשלי להקפיץ אותך?" שאל אדיר מחבק אותי.
"לא זה בסדר" אמרתי,נתתי לו נשיקה על השפתיים והלכתי.

"שלוםם" צעקתי ונכנסתי לבית.
"אה זאת את לרגע חשבתי שזאת קרוליין" אמר אלי,והסתובב ללכת.
"קרוליין" צעק והסתובב עלי חזרה.
"משוגעת איפה נעלמת יומיים?" שאל וחיבק אותי.
"יומיים?" שאלתי בגיחוך
"אני כבר שבוע לא פה" הוספתי.
"באמת?פשוט היינו במשימה ושלשום חזרנו" הסביר,והנהנתי להסכמה.
"אחותי" לורן אמרה בזמן שרצה במדרגות וקפצה עלי בחיבוק.
"אכיפת לך? את קצת חונקת" אמרתי מתקשה לינשום.
"שתקי התגעגתי" אמרה צוחקת והתנתקה ממני.
"איפה כולם?" שאלתי.
"בגינה בואי" אמרה ומשכה בידי.
"היוש" צעקתי כשיצאתי לגינה.
"תיראו מי ניזכרה בנו" אמרו וקמו לחבק אותי,כולם,חוץ מאלעד.
הוא רק הסתכל עלי במבט אטום,הרגשתי שאיכזבתי אותו.
"הוא לקח את זה קשה" לחשה לי לורן באוזן.
"הוא יודע שעברתי עליו?" שאלתי.
"כן,הוא שיגע אותנו בשאלות עליך,אז סיפרנו לו" אמרה.
"יש מצב את מפנה את כולםן ומשאירה אותנו לבד?" שטאלתי.
"בטח" אמרה והלכה לעמית היא לחשה לו משהו באוזן והוא חייך עליה.
"כולם בואו אחרי" צעק וכול יצאו חוץ מאלעד.
"הי" מלמלתי והתיישבתי לידו.
"במה זכינו שניזכרת בנו?" שאל בזלזול.
"אלעד תפסיק" מלמלתי ושמתי יד על הכתף.
"נהנת אצל חבר שלך?" שאל.
"אלעד יש לזה הסבר" אמרתי.לא יודעת למה .
"התאהבת בו אז אתם ביחד זה ההסבר" אמר.
"לא זה יותר מסובך" אמרתי.
"אני במשימה,אני רוצה לגלות מי מהמשפחה שלו רצח את אבא שלי" הסברתי.
תאמת בשבוע הזה שכחתי בכלל שאני במשימה.
"אבל זה לא פוסל את העובדה שאת אוהבת אותו" אמר,שתקתי הוא צודק.
"התאהבת באויב" אמר מגחך.הוא צודק אני חרא בנאדם התאהבתי באויב.
"אני ילך לאבא שלך" מלמלתי והלכתי לחיים.

"קרולייין" אמר בחיוך כשנכנסתי למשרד שלו וחיבק אותי.
"היית חסרה" אמר בחיוך.
"גם אתם" אמרתי וחיבקתי אותו חזרה.
"איך אנחנו מתקדמים בתוכנית? אני רוצה למצוא את הרוצח" אמרתי
"את צריכה לנסות להוציא את זה מאדיר" אמר.
"טבו זה יהיה קל" אמרתי בחיוך.
"טוב אני חייבת לעוף" אמרתי ויצאתי.
"ביי" צעקתי לכולם.
"ביי יפה תבואי לבקר" צעקו וחיבקו אותי כולם,שוב אלעד לא.
"תשמרי על עצמך" אמר שניה לפני שיצאתי וחיבק אותי חזק.
יצאתי עם חיוך,הייתי צריכה לדעת שהוא לא כועס עלי.