ללכת בעקבות החלום-פרק 1

קמתי בבהלה,מביטה בחדר הקטן והשומם שלי שנתן לי תחושה של בדידות,רק אני והחלום שלא מרפה ממני כבר עשר שנים.עשר שנים של חוסר שינה וכאב בלב. אותו בחור שרק עינייו הכחולות נראות ולאט לאט הוא נעלם.אומרים שזה סתם חלום או שזה סתם רמז לזה שאני צריכה למצוא מישהו. הנחתי את ראשי על הכרית בכבדות,למה אני מרגישה משיכה חזקה לאותו בחור? למה אני חייבת כל הזמן לחלום עליו ולתת לי להשתגע במשך כל היום?. התקווה שאני עוד אראה אותו הולכת ומתפוגגת כמו שכולם אומרים זה סתם חלום חסר משמעות כמו החיים שלי.עצמתי את עיניי מביאה לחלום להציף אותי שוב. פקחתי את עיניי מביטה בעיניים החומות שנראו זועפות,שיפשפתי את עיניי בייאוש והבטתי בה. "מה?" שאלתי בשקט מחכה להרצאות שלה על לימודיי באונברסיטה. היא נאנחה בכבדות "את אחותי הגדולה וזה נראה שאת קטנה ממני," היא מילמלה בעצבים,ידעתי שהזנחתי את אחותי וידעתי שהיא לבד מאז שהוריי מתו. "את כבר בת שש עשרה,תסתדרי לבד." מילמלתי ושתיתי את המים שהיא הניחה לידי.
"את בת עשרים ואחת והבטחת להורים לפני שהם מתו שתשמרי עלי!לא אכפת לך ממני בשיט,אני שונאת אותך.כל החיים שלך את רק משתכרת כדי למות כי נמאס לך מהחלום של הבחור הזה,אבל מה איתי?!" היא צרחה
"אני עובדת ויש לי מספיק על הראש בחיים האלה,אז תעשי טובה תני לי קצת שקט." מילמלתי
"שקט? כל החיים שלך את מבקשת שקט,כאילו החיים שלך כל כך רעים.את מפזרת שנאה לכל עבר ואני מתה שתעופי מהבית הזה,את לא אחותי!" היא צרחה והרגשתי את הכאב החד בלב כאילו זה סכין, "לא משנה איך אני מתנהגת אלייך אני עדיין אחותך ואת אמורה להביא לי יחס של כבוד ולא מחורבן." אמרתי בעצבים
"לך תזדייני." היא צרחה ויצאה מחדרי בעצבים. גיכחתי בעצבים ונכנסתי למקלחת,שוטפת את כל הגועל של האלכוהול והסטוצים. יצאתי מהמקלחת במהירות והלכתי לכיוון הסלון מביטה בליאור מסתכלת טלוויזיה. "לכי לבית ספר." אמרתי לה בעצבים
"את לא מחליטה עלי." היא צעקה
"אל תכריחי אותי להתעצבן," צעקתי עליה בחזרה
"נכון שכחתי שאת רוצה להביא לפה את הסטוצים שלך ולהתנהג כמו זונה." היא אמרה בזילזול וגרמה לעצביי לעלות למעלה. כשהדלת נטרקה נתתי לכעסי להתחלף בבכי חסר מעצורים.
-נתנאל-
התהלכתי ברחובות נו יורק וחשבתי על אותו חלום,אותו החלום שחוזר על עצמו כל לילה מאז שעברתי לפה לפני עשר שנים.הבחורה עם העיניים הירוקות שכל לילה הופכת אותי למפלצת עצבנית חסרת שינה. נכנסתי לפסיכולוגית שטוענת שהיא עוזרת לי במשהו אבל היא רק מזיקה לי יותר. "נתנאל." היא חייכה בצביעות
"זה בסדר את לא חייבת לחייך כשאת רואה אותי," אמרתי תוך כדי גיכוח,היא בלעה את רוקה והתיישבה מולי. "אז איך אתה מתמודד עם החלום?" היא שאלה והביטה בי
"שאלת אותי את אותה השאלה לפני כמה ימים אמה,לא השתנה." מילמלתי בכובד
"אולי זאת מישהי שאתה אוהב?" היא שאלה בהיסוס,הסתכלתי עליה במבט לא מבין
"אני לא מכיר אף אחת עם עיניים ירוקות." אמרתי בעצבים וקמתי מהכיסא
"אתה אולי תכיר אותה ותתאהב." היא אמרה מנסה לשכנע אותי
"שטויות" מילמלתי בעצבים וצעדתי לכיוון הדלת,אם החלום היה רומז שהיא תבוא היא הייתה באה אחרי שבוע אבל בנתיים זה סתם עשר שנים של ציפייה לכלום…