למה אין לי אומץ?

״אוקיי.. תלכי ממש לאט..״ אני לוחשת לעצמי כשאני יוצאת מכיתת המתמטיקה. אני רואה אותו הולך במסדרון שלידי, באותו קצב איטי כמו שלי. הוא עוקף אותי ואני נאנחת חלושות.
כשאנחנו מגיעים לרחבת הדשא, הוא מסתובב אליי. ״בהתחלה חשבתי שאת מארי. יש לכן אותה תסרוקת.״
״לא נכון,״ אני מוחה, והקול שלי רעד קלות. ״יש לה תמיד שיער פזור.״
אנחנו מתווכחים על הנושא הזה כמה דקות, עד שחבר שלו עובר לידו. ״אתה בא היום?״ ״בטח,״ הוא נותן לו ״כיף״ כזה של גברים וממשיך בדרכו.
״לאן?״ אני שואלת אותו.
״ל׳סרט-בית׳.״ הוא מסביר.
״תמיד חשבתי שמשעמם שם.״
״ממש לא,״ הוא אומר. ״יש שם סרטים ממש טובים. שידרו שם את משחקי הרעב שבועיים אחרי שהוא יצא-״
״לא ידעתי,״ אני פוערת עיניים. ״אולי שפטתי את המקום הזה מהר מדי.״
אנחנו הולכים במשך כמה שניות בודדות של שקט, והוא ממשיך לדבר איתי ישר. ״את יודעת שרוצים להרוס את החווה בבית ספר? לבנות שם משהו אחר?״
״וואלה?״
״כן,״ הוא אומר בקול נכאים. ״אני יושב-ראש מועצת התלמידים. האמת שאפילו המורות לא יודעות על זה. שאלתי את המחנכת שלי והיא אמרה שהיא בחיים לא שמעה שום דבר על החווה, בטח לא שעומדים להרוס אותה.״
״אני מקווה שזה לא יקרה,״ אני אומרת ומביטה לצד השמאלי של הפנים שלו. הן היו קצת אדומות מהחום, אבל יפות כתמיד. בעיניי, לפחות. הלב שלי פעם חזק יותר, והרגשתי משהו שמעולם לא הרגשתי לפני-כן.
הנושא הזה החזיק כמעט עד סוף השביל. ״לאן את הולכת ביום העצמאות?״ הוא שאל לבסוף.
״לפארק, יש שם מסיבה כזו..״
״גם אני הולך לשם. הכי כיף,״ הוא מחייך קלות. ״אני חייב ללכת לאסוף את אחותי מהגן. אז אני מניח שנתראה שם?״
״בטח,״ אני אומרת ומחייכת. ״ביי..״
״ביי,״ הוא אומר ונעמד ליד שער כניסה לגן ילדים בזמן שאני ממשיכה ללכת, חיוך רחב מרוח על פניי. הוא דיבר *איתי*! ממש דיבר!
אני מאוהבת בו. ממש. הכרתי אותו משנה שעברה, כשהיינו בבית הספר, אבל לא שום דבר יותר רציני מזה. האקסית שלו אמרה לי שאולי הוא מאוהב בי, ואני מניחה שעוד לפני זה כבר הייתי דלוקה עליו, ממש בסוף השנה. שיחקנו פעם נשיקה-סטירה באיזו מסיבה, ולקחו את שנינו. הוא לא היה נראה מבואס, ואני ממש התרגשתי.
אני פשוט מכורה לכל דבר בו. הכתב שלו, המבט שלו, השיער שלו, ההליכה שלו והקול שלו. המעמד שלו לא יותר גבוה משלי. ולכן יכול להיות שיהיה לנו סיכוי ביחד.
במחשבות המעודדות האלו אני צועדת על המדרכה, מנסה לפענח כל פרט בהתנהגותו. למה הוא התחיל את השיחה איתי, ומה הייתי עוד יכולה לשאול אותו, אבל במקום זה שתקתי שם כמו דג והשארתי לו את כל הדיבורים.
למה אין לי אומץ?