למה דווקא אבא שלי מיליונר?! (פרק 11)

סיימתי להיתקלח ולבששתי: שימלה כחולה צמודה עם חגורה בנה
דן:" איזו יפה את רוני"
אני:" תודה תודה חחח…" (קם ונתן לי חיבוק)
דן:" רב את רוצה להיכנס להיתקלח?"
רב: "לא תיכנס אתה אני יכנס אחריך"
דן ניכנס
רב: "תישבי שניה אני רוצה לדבר איתך"
היתישבתי
רב:"אני לא יכולה ליראות אותך ואת דן ביחד"
אני:" מה את רוצה שאני יעשה תחסי תעניים" (ציחקקתי)
אני:" חחח סתם סתם"
רב: "לא אני רצינית"
אני:"אמ…את רוצה שאני ילך? כדי שאני לא יפריע לך ולדן?"
רב: "כן"
אני:" טוב אני יחכה לדן שיצא יפרד מימנו ואז"
רב:"לא עכשיו"
אני:"אבא זה לא יפה.."
ולפתע דן יצא
אני:" אמ.. דן אני זזה ממש ממש תודה על האירוח בבית המקסים שלך אם בה לך אתה מוזמן אלי רק תיזהר בדרך חח.."
דן:" חחח… בבקשה "
הוא היתקרב אלי נתק לי חיבוק
רב היסתכלה בעצבות
אני:"טוב טוב ביי אני חייבת ללכת בי רב"
רב:"ביי"
יצאתי מהבית שלו בעצבות קצת כי הירגשתי פיספוס
הגעתי הביתה עליתי במעלית אל החדר שלי ושמתי מהר את בגד הים בארון.
אבא שלי ניחנס לחדר בשקט שאני אפילו לא סמתי לב…
אבא שלי: אמ.. רוני אני רוצה לדבר איתך…"
אני:"כן מה הפעם" (אמרתי בתקיפות)
אבא:"טוב אז זוכרת שדיברנו ואמרת לי שאנחנו מרוחקים ביגלל נטלי?"
אני:"כו ו.."
אבא:"אז את תיצטרכי להיתרגל אליה כי היא הולכת להיות האמא החדשה לך"
אני צעקתי בכעס
אני:" מההההההההההההההה?"
אבא:"די רוני די להיות כזאת דרמטית"
אני:" צא לי מהחדר אני לא רוצה לישמוע מימך יותר אתה לא אבא שלי יותר צאאאאא!"
נעלתי את החדר והתחלתי ליבכות לא ידעתי מה לעשות פשוט בכיתי והוצאתי הכול זה הדבר היחיד שהייה לי לעשות..

ואז לפתע נטלי ניכנסה (נטלי=האמא החורגת שלי)
נטלי: