למה דווקא אבא שלי מיליונר?! (פרק 17)

אני ונטלי עלינו במעלית לקומה השניה.
אני:"אמ.. שלום אפשר להיכנס לחדר של אבא שלי ליראות אותו?"
הרופא:"כרגע לא אני לא יכול להכניס אותך"
אני:"ומה מצבו??"
הרופא:"מה מצבו? מצבו מישתפר הוא היתעורר ומרגיש יותר טוב הראש קצת כואב לו ויש לו סחרחורת ובחילות."
אני:"יואוו תודה רבה איזה הכלה "
הרופא:"בעוד חצי שעה תוכלו ליראות אותו."
אני ונטלי היתישבנו על הכיסא שלייד החדר.
נטלי:"אמ.. אני הולכת ליקנות לי משהוא לנשנש את רוצה מהשהוא? "
אני:"לא "
נטלי הלכה ואני נישארתי לבד
הרופא יצא אלי ואמר:
הרופא:"רוני נכון?"
אני:"כן רוני"
הרופא:"יש לך 10 דקות לדבר אם אביך תיכנסי לחדר"
אני:"תודה"
ניכנסתי לחדר וניבהלתי ראיתי מלאה מכשירים ומזרקים ואז את אבא שלי היתישבתי בכיסא שהייה לידו.

אני:"אבא אתה שומע אותי?"
אבא:" כן רוני" (הוא לחש לי כי לא יכל לדבר ממש)
אני:"אבא אני אוהבת אותך תהייה חזק אתה עוד כמה שעות תבוא הבייתה"
אבא:"גם אני אוהב אותך"
לא יכולתי להיסתכל לו בעניים הוא ניראה ממש מפחיד הוא לא ניראה טוב ביכלל!
יצאתי מין החדר.
הרופא:"תחזרי הביתה תנוחי אנחנו נביא אותו עוד שעה הביתה"
אני:"טוב תודה רבה"
ואז ראיתי מרחוק את נטלי מנופפת לי.
נטלי:"ניכנסת אליו מה מצבו?"
אני:"כן ניכנסתי אליו הוא ניראה נורא אני הולכת הביתה עוד שעה ישחררו אותו"
(צעקתי כדי שהיא תישמע)
היתקשרתי לנהג של הלימוזינה שלנו וביקשתי מימנו שיבוא לאסוף אותי.
יצאתי מבית החולים עליתי ל הלימוזינה ונסעתי הביתה.
הגעתי הביתה עליתי מקומת הכניסה לקומה השלישית לחדר שלי ונישכבתי על המיטה.
ולפתע הפלפון שלי צילצל זה הייה דן.