למה דווקא אבא שלי מיליונר?! (פרק 19)

ניתקתי את השיחה והחלטתי להיתקשר אל רב ולדבר איתה על מה שהיא אמרה לדן.
"הלו" אמרתי בלחש מרוב עייפות
"הלו?" ענתה רב
"הי רב רציתי לדבר איתך על מה שקרה היום" אמרתי בחשש
"מה קרה היום?" שאלה רב בתמימות
"רב אני שמעתי מה שאמרת לדן תחסכי שקרים" אמרתי לה בעצבנות
"לא אמרתי כלום לדן" ענתה לי כאשר קולה רעד
"רב די אין לי כוח למריבות את ניסית להפריד ביני לבין דן למרות שאני ניסיתי לעזור לך" עניתי בעצבנות כאשר פני מזיעות
"נכון אני ניסיתי להפריד סליחה אני לא שולטת בעצמי אני אוהבת כולכך את דן שאני עושה דברים כולכך מכוערים ומגעילים" ענתה בעצב
"אבל למה אני ניסיתי לעזור לך עשיתי כולכך הרבה למענך למרות שאני ביכלל לא מקירה אותך" עניתי לה בהבנה רבה
"כבר עניתי לך רוני לא שלטתי בעצמי אני ממש ממש אוהבת את דן" ענתה כאשר היא חוזרת על המשפט שאמרה כבר
"טוב אני מכווה שאבנת את מה שעשית כי זה הייה מעשה מכוער ביותר" אמרתי
"טוב ממש סליחה אני רוצה לפצות אותך בה לך שנלך אני את ודן לקניון היום?"
"כן אני אשמח" עניתי
"טוב אז עוד שעה בואי לבית של דן אני כבר ידבר איתו"
"טוב ביי"
ניתקתי את הפלפון וקיוויתי שהיא לא תחזיר על המעשה
התחלתי להיתארגן לבשתי שימלה לבנה ארוכה עם חגורה בצבע אפרסק ונעלי בובה לבנות סירקתי את השער ושמתי פפיון בצבע אפרסק. ענדתי את השרשרת שדן קנה לי היא כולכך יפה.
ואז לפתע מישהוא דפק בדלת.
"מיזה?" שאלתי
"אבא" ענה לי
פתחתי את הדלת.
"איזו יפה לאן את הולכת?" שאל?
"לקניון אם חברה איך אתה מרגיש הדאגתה אותי מאוד" עניתי ובמגביל שאלתי
"אני מרגיש הרבה יותר טוב רוני" ענה ונתן לי חיבוק כמו שאני אוהבת.
"טוב אני צריכה ללכת אני אוהבת אותך"
"גם אני"
ירדתי לקומת הקרקע ויצאתי מין הבית הגעתי לבית של דן אמו פתחה לי ושוב שמעתי את דן ורב מדברים