למה התאהבתי דווקא בך? פרק 1

לולה:
"לול!", צעקה לעברי בלה, חברתי הטובה והתקדמה לכיווני בצעדים מהירים נלהבת ומתנשפת.
"תנשמי בל, מה יש לך?", שאלתי אותה תוך כדי שהיא מתיישבת ותולה את תיקה על הכיסא ומפנה את מבטה לעברי.
"נכון הילד החדש?אז הוא הזמין אותי למסיבה שלו מחר אצלו בבית, והוא גר ממש מולך", היא אמרה בהתלהבות וזרקתי לעברה חיוך מאולץ. אני לא כל כך בטוחה לגביו, הוא לא נראה לי בן אדם טוב.
"את בטוחה לגביו?הוא נראה לי מניאק, אולי אל תלכי וקודם כל תכירי אותו", ניסיתי לייעץ לה אבל כשהיא מחליטה משהו, אין בן אדם שיכול לשנות לה את הדעה.
"ממש לא, ורק שתדעי, את באה איתי", היא הודיעה לי, היא לא שאלה, היא הודיעה לי, כל כך אופייני לה לקבוע לאחרים, אבל אני עדיין מתה עליה. חברה כמוה אני לא אמצא בשום מקום.
"ואם אני אגיד לא?", שאלתי, בודקת, אולי היא תגיד שזה בסדר שלא אבוא.
"אין מצב, את באה איתי, אולי גם את תכירי שם מישהו שובב כמוהו שסוף סוף יעיר אותך ויגרום לך לדבר", היא אמרה ומבטה היה שובבי.
"אני ממש לא מחפשת חבר ואת יודעת את זה", אמרתי לה והמורה בדיוק נכנסה לכיתה ושמה את תיקה על הכיסא שלה והתחילה בשיעור מתמטיקה.
כל השיעור חשבתי על אמא שלי, חוששת שאבי חזר הביתה ושוב הכה אותה, קשה לי להיות רחוקה ממנה, במיוחד שאבי בבית או עלול לחזור, אני יודעת שהוא יתחיל להתעלל בה פיזית ונפשית. מתי היא תאזור את האומץ הזה ותעזוב אותו?אני אמרתי לה שאני אתמוך, אני לא אעזוב אותה לרגע, ואהיה שם בשביל להגן עליה. היא תמיד מתעקשת שאני לא מבינה, שאני עדיין ילדה, אבל היא לא יודעת שאני הכי מבינה, הכי מכולם.
השיעור נגמר ואני ובלה הלכנו לשבת בחצר האחורית, איפה שכולם מעשנים.
הוצאתי את החפיסת סיגריות שלי מהכיס של המעיל עור השחור שלי ותחבתי אל פי סיגריה והדלקתי אותה.
"איך את?", בלה שאלה בעודה מדליקה את הסיגריה שלה.
"יהיה בסדר", עניתי לה בעייפות, לא עייפות של חוסר שינה, אלא עייפות נפשית.
"נכון, יהיה בסדר, את תראי שהכל יסתדר בסוף, ואת יודעת שאני איתך לאורך כל הדרך נכון?", היא אמרה ושילבה את כף ידה בכף ידי. חיזקתי את האחיזה בכף ידה ושמתי את ראשי על כתפה.
"תודה בל", אמרתי לה ולקחתי שאיפה מהסיגריה.
"הכל בשבילך לול", היא אמרה והצליחה להרגיע אותי.

היום בבית ספר עבר יחסית מהר, הלכתי עם בלה הביתה ברגל, הבית ספר קרוב לבית שלי ושלה. בלה גרה כמה רחובות ממני.
נכנסתי הביתה ושמעתי צעקות מהחדר של ההורים שלי, זאת הייתה אמי.
זרקתי את תיקי על הריצפה ורצתי במהירות לחדרם והתחלתי לבכות כשראיתי את אבי חונק את אמי בידו הגדולה על המיטה. קפצתי על גבו של אבי מנסה להוריד אותו ממנה, אבל הוא חזק מידי, התחלתי לצרוח בכל הבית שיעזוב אותה אבל הוא המשיך לחנוק אותה.
הסתכלתי מסביבי, חיפשתי משהו שביר וראיתי אגרטל ריק שעמד על השידה ליד המיטה.
בלי לחשוב פעמיים תפסתי באגרטל וניפצתי אותו על ראשו של אבי.
הוא עזב את אמי והסתובב לכיווני,ירד לו דם מהראש, מגיע לו, מצידי שימות!
"את זרקת עלי אגרטל?אה צוציקית?!", הוא החל לצעוק וריח חזק של אלכוהול נדף ממנו, נגעלתי ממנו.
הוא תפס בידי בחוזקה, ממש כאב לי, התחלתי לבכות מהכאב העז שהשתלט על ידי מהאחיזה החזקה שלו.
"כן!מגיע לך!אתה חתיכת בן זונה!תעזוב את אמא שלי כבר ותלך לזונות שלך!", צעקתי לעברו והוא פער את עיניו, בחיים לא דיברתי אליו ככה.
הוא הידק עוד יותר את האחיזה בידי והתחלתי לאבד תחושה, אמי הייתה מעולפת על המיטה ורציתי שכל זה כבר יגמר, שיגמור עם זה כבר, שיהרוג אותי וזהו, אני לא יכולה לסבול יותר את החיים העלובים שלי.
הוא הביט בעיני במבט אכזרי נוטף שנאה וסטר ללחיי בעוצמה חזקה ועזב את ידי שכבר איבדה את התחושה ממזמן. הוא יצא מהחדר ואחרי 10 שניות שמעתי את הדלת של הבית נטרקת וקפצתי על אמי ששרועה על המיטה חסרת הכרה.
"אמא, אמא תקומי", אמרתי בבכי והתחלתי לנער אותה.
"אמא! תקומי בבקשה ממך תקומי!", צעקתי לעברה והיא החלה לפקוח את עיניה באיטיות ולקחה נשימה עמוקה.
"אמא!", צעקתי באושר על זה שלא איבדתי אותה.
"איפה הוא?", היא כמעט לחשה מהחנק.
"הוא הלך אמא, הכל בסדר, איך את מרגישה?", שאלתי אותה, עדיין בוכה.
"אני בסדר, אל תדאגי, הכל בסדר", היא שיקרה, היא בקושי מצליחה לדבר.
"מזה?מזה הסימן הזה על היד שלך?", היא שאלה בבהלה כשראתה שכל החלק שאבי אחז בו עם ידו כחולה.
"כלום אמא אני בסדר, בואי ניקח אותך לבית חולים, יש לך סימן על הצוואר, בבקשה", התחננתי.
"אני אהרוג אותו, זהו, עד אלייך!", היא אמרה וקמה מהמיטה.
"אמא לאן את הולכת?", שאלתי בבהלה, בחיים לא ראיתי אותה כל כך עצבנית.
"לשים לזה סוף", היא אמרה ואני באמת מקווה שהפעם זה יהיה הסוף.