למה התאהבתי דווקא בך פרק 4

בלה:
יצאתי לריצה, במסלול הרגיל שלי, אני אוהבת לרוץ, זה משחרר אותי מכל הלחצים. אני גם אוהבת לחשוב באמצע הריצה, ככה אני חושבת צלול ומגיע להחלטות נכונות, לרוב.
התחלתי לרוץ בשביל המסלול, שומעת את השירים הקבועים שלי ומתחילה להרגיש את ההקלה.
"אח!", צעקתי לאחר שמצאתי את עצמי על הריצפה. הרמתי את ראשי, ידו הייתה מושטת לעברי כדי לעזור לי לקום מהריצפה, אבל קמתי בכוחות עצמי.
"חכי רגע", צעק יואב, האקס שלי ותפס בזרועי לפני שהספקתי להתקדם.
"מה אתה רוצה ממני?", שאלתי וגלגלתי עיניים.
"בואי כנסי אלי, נדבר", הוא אמר בקולו הצרוד והביט בי במבט המוכר והממכר שלו, אבל אני לא אתן לזה להשפיע עלי יותר.
"אין לי על מה לדבר איתך", אמרתי ובאתי ללכת אבל הוא שוב תפס בזרועי בחוזקה והצמיד אותי אל גופו.
"תעזוב אותי", דרשתי ממנו וניסיתי להתנתק ממנו אבל הוא פי כמה חזק יותר ממני.
"אני יודע שאת רוצה להיכנס אלי הביתה, למה את מונעת מעצמך?", הוא שאל והביט בי במבט הזה שלו שכמעט גרם לי להיכנע לו.
"רוצה?הצחקת אותי. יש לי חבר אז תעזוב אותי", שיקרתי ומבטו הפך לרציני והוא הידק את אחיזתו בזרועי.
"מי זה?", הוא שאל ושמעתי בקולו נימה של כעס. זה עשה לי טוב שהוא מתעצבן מזה.
"מה אכפת לך, ואני מציעה לך לעזוב אותי", אמרתי אבל זה גרם לו רק להכאיב לי יותר.
"תעני לי", הוא פקד עליי.
"אני לא מתכוונת להגיד לך, עכשיו תעזוב אותי כי אתה מכאיב לי", צעקתי והוא שיחרר את ידי.
רצתי משם הכי מהר שאפשר, זאת הפעם הראשונה שאני לא נכנעת לו. הוא תמיד היה החולשה שלי. לולה תמיד הייתה אומרת לי שהוא לא בשבילי, ואני ידעתי את זה. אבל אני לא יכולתי, אני הייתי אובססיבית אליו. אני זוכרת כשראיתי אותו בפעם הראשונה, עוד מאז הכל התחיל, כל הפרפרים והתשוקה העזה. היופי שלו וההתנהגות שלו סינוורו אותי. יש לו שיער שחור, עיניים ירוקות, אף קטן וסולד, שפתיים עבות. הוא מושלם.
זה היה באחד הימים שיצאתי לריצה לפני שנה וחצי, הוא ישב באחד הספסלים ליד הבית שלו ועישן סיגריה.
אני זוכרת שנפלתי ועיקמתי את הקרסול, הוא ישר רץ לכיווני והרים אותי בידיו. מאז שמבטנו נפגשו אני זוכרת שכבר אז נדלקתי עליו, המבט שלו גרם לי להשתגע, יש לי חולשה למבטים כאלה.
הוא לקח אותי אליו הביתה, הוא בן עשרים וארבע, הוא משכיר דירה לבד.
הוא הושיב אותי על הספה שלו בסלון וחבש לי את הרגל. זה כבש אותי, כן, איך שהוא דאג לי ככה. יותר מאוחר בערב, הוא החזיר אותי הביתה עם הרכב שלו והביא לי את המספר שלו ואני הבאתי לו את שלי. ומאז הייתי נפגשת איתו המון, אחרי חודשיים, כבר נהיינו זוג, הייתי ממש עיוורת מהאהבה שלי אליו, לא תיארתי לעצמי שהוא בוגד בי, חשבתי שהוא מחכה לי עד שאני אהיה מוכנה לשכב איתו, אבל הייתי ילדה טיפשה ותמימה.
אחרי כל מה שחוויתי איתו אני למדתי לקח והשתנתי, ממש השתנתי.

חזרתי הביתה, כל גופי מזיע מהריצה הארוכה שעשיתי.
עשיתי מקלחת ארוכה וטובה. לבשתי פיג'מה חמימה והלכתי למטבח לנשנש משהו.
"בואי, הכנתי לך סלט", אמרה אמי. היא תמיד יודעת מה להכין לי ומתי, היא המלכה שלי.
"תודה מלכה שלי", אמרתי לה והבאתי לה חיבוק.
התחלתי לאכול את הסלט, ושלחתי הודעה ללולה, רציתי לדעת איך היא.
אחרי דקה שלחו לי הודעה, חשבתי זאת לולה אבל זה היה יואב.
"אני רוצה לדעת מי זה", חיוך עלה על פניי, הוא מקנא. אני יודעת שאני צריכה להפסיק להיות מושפעת ממנו אבל זה קשה, אני עדיין מרגישה אליו משהו…על מי אני עובדת אני עדיין אוהבת אותו, וזה הכי כואב.
החלטתי לא לענות לו ולהמשיך הלאה, אני מקווה שהוא יבין את הרמז ויעזוב אותי בשקט.
אחרי שסיימתי לאכול את הסלט, שטפתי את הכלים והלכתי לחדרי.
נשכבתי על המיטה, והדלקתי את הטלוויזיה, שמתי פרק מהאנטומיה של גריי, הסדרה הכי אהובה עליי.
הפאלפון שלי צילצל, זה היה יואב. הוא לא יעזוב אותי היום?
"מה אתה רוצה מהחיים שלי?", שאלתי בעצבים.
"אני בא לאסוף אותך", הוא קבע עובדה, חוצפן.
"אני לא בבית", שיקרתי, כי הוא באמת יבוא.
"את אצלו?",
"כן", אמרתי וכל כך רציתי לראות את המבט שלו עכשיו בטח הוא עצבני.
"את אוהבת אותו?"
"כן" עניתי והייתה שתיקה.
"את משקרת"
"אני לא תעזוב אותי כבר"
"את משקרת, אני יודע שאת אוהבת אותי"
"אני לא, עכשיו אני צריכה לנתק כי הוא בא, ביי", אמרתי וניתקתי. הוא שונא שמנתקים לו בפנים. אבל הייתי חייבת כדי שיעזוב אותי.
אבל הרגשתי קצת מאושרת, הוא מקנא לי, זה אומר שהוא עדיין אוהב אותי.