למה התאהבתי דווקא בך פרק 5

לולה:
פקחתי את עיני באיטיות מתאמצת. אתמול עבר עלי ועל אמי יום קשה. התלוננו על אבא שלי.
הראנו למשטרה את סימני החנק של אמי ואת הסימן שלי ביד.
אמרנו להם הכל, כמה זמן זה נמשך ומה קרה אתמול. עדיין צריך הוכחות, הם מחפשים אותו מאתמול. הוא נעלם, כי הוא יודע מה יקרה לו אם הוא יחזור הביתה.
אבל אני הפסקתי לדאוג, אני קיבלתי אומץ להתעמת מולו, אני יותר לא מפחדת.
אחרי שעשיתי את עיסוקי הבוקר שלי הלכתי למטבח להכין לי כוס קפה. אמי כבר הייתה ערה, היא הכינה לי בעצמה.
"בוקר טוב אמא, תודה על הקפה", אמרתי לה והבאתי לה נשיקה על הלחי.
"בכיף מתוקה שלי", היא אמרה והתיישבה לידי במטבח.
"לולי, אני רוצה להודות לך", היא אמרה לפתע.
"אמא, את לא צריכה להודות לי, את אמא שלי ואני תמיד אדאג לך ואגן עליך, אני אוהבת אותך. אני לא רוצה שתסבלי", אמרתי והיא התחילה לבכות.התקרבתי אליה וחיבקתי אותה חזק.
"אני כל כך מודה לה' שאת הבת שלי, אני…אני מצטערת שלא הקשבתי לך", היא אמרה בבכי והידקתי את חיבוקי.
"אל תצטערי, אני מבינה אותך, אני יודעת שאת אוהבת אותו למרות הכל", אמרתי והיא הביטה בעיני, מוחה את הדמעות שהחלו לזלוג ואני את שלה.
"אני תמיד אקשיב לך, ואני אדאג שיותר לא תסבלי ככה", היא אמרה בחיוך, וחייכתי גם, זה שימח אותי שהיא סוף סוף מחייכת, חיוך אמיתי.
"אני אוהבת אותך אמא", אמרתי וחיבקתי אותה שוב, ממזמן לא התחבקנו ודיברנו ככה אחת עם השנייה, הכל בגלל אבא שלי, הוא מירמר לנו את החיים ומנע מאיתנו לשמוח, הוא הרג אותנו נפשית ועכשיו סוף סוף אני מרגישה שאני והיא מתחילות לחיות מחדש.
"אני אוהבת אותך קטנה יפה שלי, ו…עכשיו תסיימי את הקפה שלך ותלכי לבית ספר שלא תאחרי", היא אמרה ועשיתי זאת.
אחרי שסיימתי לשתות את הקפה שלי בשקט ובלי פחד בפעם הראשונה מזה שנתיים, הלכתי לבית ספר. בטוחה וללא פחד.
הגעתי לכיתה, התיישבתי במקומי ובלה כבר הגיעה לפניי.
"בוקר טוב לול יפה שלי", היא אמרה וחיבקה אותי.
"בוקר טוב בל, מה את כזאת מאושרת?", שאלתי אותה והיא החלה לחייך, זה בטוח יואב.
"מה יואב עשה שאת מחייכת ככה?", שאלתי אותה והיא נשכה את השפה.
"איך את מכירה אותי…תקשיבי, אתמול יצאתי לריצה ונתקלתי בו, את לא מבינה, הוא הציע לי להיכנס אליו הביתה ו…ולא נכנסתי, את מאמינה שלא ניכנעתי לו", היא אמרה והייתי כל כך גאה בה, סוף סוף היא מראה לו שגם לה יש מילה ושהיא לא הבובה על חוט שלו.
"אני גאה בך בל, אני ממש שמחה בשבילך", אמרתי בהתלהבות וחיבקתי אותה.
"תודה אוחתי…היום עידן הציע לי לבוא אליו, רוצה לבוא איתי?", היא שאלה, סוף סוף היא לא קבעה עובדה כהרגלה.
"כן, אני אבוא, למה לא", אמרתי והיא פערה את עיניה.
"את הסכמת לבוא איתי לעידן הרגע?מה קרה?", היא שאלה וצחקקתי.
"סתם, פשוט בא לי", אמרתי לה והמורה בדיוק נכנסה, היא שמה את התיק שלה על הכיסא והוציאה את המחברת שלה והתחילה ללמד מתמטיקה.

"איזה קור, אני מתה כבר שיהיה קיץ", אמרה בלה כשהיינו בדרך לעידן.
"אני אוהבת יותר חורף, לא אוהבת להזיע כמו חמור", אמרתי ועשיתי פרצוף נגעל.
"את צריכה לאהוב קיץ, לשזף את העור הלבן שלך", היא אמרה והבאתי לה מכה בכתף.
"אני אוהבת את העור שלי חיוור, מי שלא נאה לו שלא יסתכל", אמרתי ועשיתי מבט של 'אין מה לעשות'.
"טוב בסדר, עכשיו בואי נלך מהר לפני שירד עלינו גשם", היא אמרה והגברנו את הקצב של ההליכה.
בדיוק כשהגענו אליו הביתה התחיל הגשם, מזל.
"שלום בנות", אמר עידן והביא לנו חיבוק.
"שלום שלום", אמרה בלה ואני רק חייכתי.
הסתכלתי על הבית, הוא נראה כל כך שונה עכשיו, כשהיינו במסיבה, אי אפשר היה לראות כלום. הסלון דיי מרווח. יש להם ספות עור שחורות, שולחן מעץ מלא בצבע שחור, הריצוף בצבע לבן נוצץ. המטבח שממול הסלון מעוצב ממש יפה, הארונות בצבע לבן, השיש שחור, המקרר כסוף וגדול. ממש אהבתי.
התיישבנו על הספה בסלון, עידן הביא שתייה קרה עם כוסות חד פעמיות.
"יאאלה, מה למזוג לכן בנות?", הוא אמר כאילו היה ברמן.
"תמזוג לי קולה", בלה אמרה והוא מזג לה.
"אני אשמח למים", אמרתי והוא מזג לי.
"תודה", אמרתי בביישנות ולקחתי את הכוס מידו.
"בכיף", הוא אמר, מזג לעצמו קולה והתיישב על הספה.
"בימים כאלה הכי כיף להיות בבית ולראות סרט טוב, מה אתן אומרות?", הוא אמר והדליק את הטלוויזיה.
"מתאים, בואו נראה קומדיה", בלה אמרה אבל עידן הניד את ראשו.
"לא, בואו נראה סרט אימה, זה מתאים לאווירה של החורף", הוא אמר וחיפש סרט אימה ב- VOD.
"לא נו, קומדיה הכי מתאים לאווירה של החורף, תן לי את השלט", בלה אמרה וניסתה לקחת את השלט מידו ללא הצלחה, אני בינתיים הלכתי למרפסת הצמודה לסלון, מרפסת סגורה, אני מתה לעשן.
תחבתי סיגריה אל פי והדלקתי אותה. אני אוהבת לעשן בחורף, אני לא יכולה להסביר את ההרגשה של זה,אבל זה ממש כיף ומרגיע.
היד התחילה לכאוב יותר, אבא שלי תפס לי את היד ומחץ אותה, יש לי שתף דם במקום האחיזה וזה ממש כואב. הרמתי את החולצה טיפה כדי לראות מה המצב של היד, ואיך שראיתי הורדתי ישר, נבהלתי, היא ממש כחולה.
הדלת של המרפסת נפתחה, סובבתי את ראשי כדי לראות מי זה וזה היה אותו אחד שנתקל בי במסיבה.
הוא התיישב על ידי בספה, הוא לבש מכנס פוטר וחולצה תואמת לו ושיערו השחור היה ממש פרוע, אני משערת שהוא קם משינה.
הוא הסתכל אלי וקרץ, אני רק חייכתי, חיוך קטן. הוא הדליק את הסיגריה שהייתה בפיו ולקח שאיפה ארוכה.
ישבנו ועישנו בשקט, אף אחד מאיתנו לא דיבר. הרגשתי שאני רוצה שהוא יתחיל איתי שיחה, לא יודעת למה, הוא מסקרן אותי, במיוחד ככה כשהוא שותק.
העזתי לזרוק לעברו מבטים חטופים ורגעים, קשה שלא, הוא ממש סקסי, אני אוהבת את הצורה שבה הוא מעשן, הישיבה הגברית שלו מטריפה ומושכת, הוא לא נראה אחד מושפע, כמו כל הילדים בשכונה. הוא גם לא ילד, הוא נראה בן עשרים וחמש ותמיד רציתי לצאת עם גבר בגיל הזה, כי הם יודעים מה הם רוצים והם עברו את הגיל של המושפעות.
"מה לך ולמתן?", הוא שאל לפתע וסובבתי את ראשי לכיוונו מנסה להבין מאיפה הוא הביא את השאלה הזאת.
"אקס", עניתי והוא הנהן בראשו.
"למה?", שאלתי, מעניין אותי למה הוא שאל את זה ומה הקשר שלו אליו.
"סתם, ראיתי אתכם מתווכחים במסיבה", הוא ענה בקול צרוד שנבע מהשינה.
"אה, אוקי", עניתי והוא קם מהספה לאחר שכיבה את הסיגריה ויצא מהמרפסת מבלי לומר מילה. הוא ממש מוזר, ולעזאזל אני עוד יותר סקרנית לגביו עכשיו, הוא שאל שאלה מוזרה והלך מבלי להגיד ביי אפילו, מה הקטע שלו?
סיימתי את הסיגריה וחזרתי לסלון. בלה ועידן ישבו וראו קומדיה, אי אפשר לנצח את בלה בבחירות שלה, היא מקבלת כל דבר שהיא רוצה.
"בסוף הלכתם על קומדיה", אמרתי בחיוך והתיישבתי על הכורסה ליד הספה שבלה ועידן יושבים עליה.
"למה אפשר לנצח אותה בכלל?" עידן שאל והתחלנו לצחוק.
"לא אי אפשר, החיים קשים איתה אבל מתרגלים לזה, מניסיון", אמרתי ומזגתי לעצמי כוס מים.
"יש לי דודא לשקשוקה", עידן אמר וליטף את בטנו הרעבה.
"אני יכולה להכין אם אתה רוצה", אמרתי והוא התחיל לחייך.
"ברור שאני רוצה, כאילו…אם בא לך את לא חייבת", הוא אמר וצחקקתי מהדיבור שלו, הוא ממש חמוד. טעיתי לגביו.
"בכיף, רק תראה לי איפה המצרכים ואני אכין", אמרתי והוא קם מהספה והוציא שש עגבניות, שני בצלים, תבלינים ופלפל חריף אחד.
"תודה", אמרתי והתחלתי לחתוך את הבצלים על הקרש חיתוך ממש לאט כי היד ממש כאבה לי.
"פשש…בשלנית, איזה ריח טוב", אמר ההוא שאני לא יודעת איך קוראים לו והתקרב אל הסיר והריח.
"תודה, עוד חמש דקות זה יהיה מוכן", אמרתי והתחלתי לשטוף את הכלים. הוצאתי אנקת כאב, היה לי קשה כבר להפעיל את היד הכואבת. הנחתי את הצלחת בחזרה לכיור וסגרתי את הברז.
"מה יש? את בסדר?", הוא שאל והתקרב אלי.
"כן כן, אני…רק צריכה לנוח שנייה, פשוט קיבלתי מכה ביד והיא קצת כואבת לי, אבל זה יעבור", שיקרתי, הוא תפס בכף ידי, הוא רצה למשוך את החולצה לבדוק מה יש לי, אבל לקחתי את היד ישר, לא רציתי שיראה את השתף דם ויתחיל לשאול שאלות, הוא יבין שזאת לא מכה.
"תביאי שנייה לראות, אל תפחדי", הוא אמר ולקח את ידי אבל משכתי אותה מחזרה ממנו והחולצה טיפה עלתה והוא הספיק לראות את השתף דם.
"אין לך זכות לעשות את זה", אמרתי בטון כועס אבל הוא רק שתק.
"מי עשה לך את זה?", הוא שאל, מתעלם ממה שאמרתי לפני רגע.
"זה לא עניינך", אמרתי וחזרתי לשטוף את הכלים.
"תפסיקי לשטוף, את מזיקה ליד שלך יותר, תני לי להמשיך אותך", הוא אמר והזיז אותי.
הבנתי שהוא ירד מהקטע של החטטנות, יופי, לא רציתי שישאל אותי שאלות שאני לא יכולה לענות לו עליהן.
"תודה", אמרתי אבל הוא שתק, לא אמר שום דבר.
כיביתי את הגז, הוצאתי ארבע צלחות מהארון וארבע מזלגות ופיזרתי על השולחן בסלון.
"וואי את מלכה, איזה ריח", עידן אמר בעודו מסניף את הריח של השקשוקה שהגיע עד לסלון.
"זאת השקשוקה הכי טעימה שתטעם בכל חייך", בלה אמרה והבאתי לה נשיקה באוויר.
לקחתי את הקרש חיתוך ושמתי את המחבת על הקרש ושמתי בסלון.
"אלרועי, תביא לי את הקולה", אמר עידן וסוף סוף אני יודעת איך קוראים לו.
אלרועי התעניין בקשר למתן, ועכשיו היד, למה הוא כל כך סקרן לגבי?זה מעניין אותי, אבל אני רואה שזה יהיה קשה להוציא ממנו אפילו משפט.