למה התאהבתי דווקא בך פרק 6

בלה:
'אוי לא!יורדות טיפות, דווקא עכשיו אמא שלי החליטה שאלך לקנות לחם וחלב?' חשבתי לעצמי והתחלתי להגביר את קצב ההליכה שלי.
הלכתי מהר כמה שיכולתי וראיתי את יואב יושב ברכב שלו מכבה את המנוע ויוצא מהרכב, כל כך אין לי כוחות להתמודד מולו עכשיו ועוד בגשם.
"בלה!", הוא צעק לעברי והגשם החל להתחזק ולפתע הרגשתי את ידו אוחזרת את ידי ומושך אותי אליו.
"תעזוב אותי", צעקתי לעברו אבל הוא לא הקשיב לי.
"כנסי אלי יש גשם ימשוגעת", הוא אמר אבל הנדתי את ראשי וניסיתי להשתחרר ממנו, ללא הצלחה.
"אני לא אניח לך, או שנעמוד פה בגשם ונחטןף דלקת ריאות או שתיכנסי אלי עד שהגשם יפסיק, תחליטי", הוא אמר והשתתקתי וחשבתי מה לעשות, אני יודעת שהוא לא ישחרר אז אני חושבת שאכנס אליו הביתה. לעזאזל איתו הוא תמיד יודע איך לגרום לי להיכנע לו.

נכנסתי אל ביתו, הרחתי את הריח המוכר של הבית שכל כך התגעגעתי אליו. כל הזכרונות שלי מהמקום הזה החלו לצוף במוחי וזה צבט את ליבי טיפה. הסתכלתי על הספת בד הלבנה שלו שהוא תמיד שומר עליה שלא תתלכלך ונזכרתי איך הייתי מאיימת ללכלך כל פעם את הספה אם הוא לא היה מסכים איתי על משהו והוא תמיד היה ניכנע. זה העלה לי חיוך מגוחך על הפנים וישר מחקתי אותו, שלא ישים לב שאני מתגעגעת לתקופה איתו.
"קחי בלו תלבשי את זה", הוא אמר וקרא בשם כינוי שהמציא לי בחצי שנה שהיינו ביחד, כל כך התגעגעתי לשמוע את זה מהפה שלו.
"תודה, ואל תקרא לי בלו. זה בלה בשבילך", אמרתי בקשיחות וביובש אבל הוא לא התייחס לזה, כמו תמיד, אדיש לעצבים שלי.
הוא הוריד את החולצה הרטובה שלו וגופו השרירי והשחום נגלה שוב אל מול עייני. הוא התפתח יותר מאז שנפרדנו, הוא תמיד שמר על הכושר זה היה חשוב לו.
הוא סיים להחליף את בגדיו הרטובים ואני הלכתי לחדרו להחליף את שלי.
כשנכנסתי לחדרו הדמעות כבר החלו להציף את עיניי. התיישבתי על המיטה הזוגית הישנה והמוכרת שלו, שפעם הייתי נוהגת להגיד"שלנו" והתחלתי להיזכר בהכל. זה כל כך כאב לי, רציתי לחזור לכל זה רציתי שוב להרגיש אותו קרוב אליי. למה הוא היה חייב לבגוד בי ולהרוס את הכל למה?
ניגבתי את הדמעות והחלפתי את הבגדים הרטובים לטרנינג פוטר הכחול שלו שהיה גדול עלי בכמה מידות ונראתי ממש מצחיק ככה, אבל הוא תמיד אהב שאני לובשת את הבגדים שלו, מן קטע כזה שלו.
יצאתי מהחדר, הוא עמד במטבח מערבב את הכוס תה שהכין לי כמו בימים שהייתי חולה הוא ץמיד דאג שאשתה המון תה. הוא היה החבר המושלם, עד שהוא בגד בי.
"תודה", אמרתמ בשקט לאחר שהביא לי את כוס התה שהכין לי.
"בכיף בלו…לה", הוא אמר וישר תיקן את עצמו, הוא יודע שאני מסוגלת להתהפך ופשוט ללכת.
"איך בלימודים?", הוא שאל בקולו המחוספס והגברי שהעביר בי צמרמורת בכל הגוף.
"בסדר, דיי טוב", אמרתי ברוגע והוא הנהן בראשו פעם אחת וחשב מה עוד להגיד.
לפתע הרגשתי שאנחנו זרים, כאילו אין לנו על מה לדבר יותר, שאנחנו כבר לא מכירים אחד את השנייה ומרגישים את המבוכה הזאת ומרגישים אי נוחות. זה העציב אותי.
"רוצה שנראה סרט?", הוא הציע כאילו אנחנו זוג שרוצים לראות סרט בערב חורפי.
"לא, אני רוצה לחזור הבית ה", עניתמ ביובש ומבטו נהפך לרציני וטיפה כעוס, יופי שיתפוצץ.
"תפסיקי לדבר אלי בטון הזה, אני מנסה להיות איתך בסדר", הוא אמר בטון מאופק משתדל לא לאבד שליטה. הוא עצבני מטבעו, כל מילה קטנה יכולה להרגיז אותו.
"איך ככה?זה הדיבור שלי יואב, אין לי צורה אחרת לדבר איתך", אמרתי והוא הידק את לסתו בחוזקה וקם מהכורסה שממולי והתיישב על ידי. הוא לקחת את הכוס תה מידי והניח אותה על השולחן עץ שילד הספה ותפס את פניי בחוזקה שלו, זה תמיד הדליק אותי. אבל אני חייבת להראות לו שזה יותר לא מזיז לי שכבר עברתי אותו ושהוא לא קיים אצלי בלב.
"תעזוב אותי", אמרתי בשקט אבל הוא המשיך ללטף את פניי בעדינות ממכרת ומצמררת.
"אני אוהב אותך בלו", הוא אמר בקול צרוד וכנה.
"אם היית אוהב אותי לא היית בוגד בי", אמרתי בקול פגןע ורועד.
"אני מצטער, אני הייתי מטומטם אבל גם לי היו צרכים בלו היה לי קשה להתאפק", הוא אמר והעפתי את ידו מפניי.
"צרכים אה?ובגלל זה להרוס את הזןגיות הזאת?בשביל לזיין איזו זונה בזמן שאני מחכה אצלך במיטה חולה עם חום מתקשה לזוז ודואגת על זה שלא חזרת בזמן מהעבודה, חושבת אולי אתה עברת תאונה או שלא יודעת מה", צעקתי בבכי, כבר לא היה לי אכפת לבכות לידו.
"אני בן זונה את חושבת שאני לא יודע את זה? אני כל יום מקלל את עצמי על זה…אבל בבקשה תסלחי לי", הוא התחנן בקול רועד והביט בי עם עיניו הירוקות ומהפנט אותי שוב מחדש.
"עזוב…זיינת אותי כבר, השגת את המטרה שלך, להשכיב אותי, חבל שגיליתי על זה רק אחרי אבל מה שקרה קרה ואי אפשר להחזיר את הזמן לאחור", אמרתי ומבטו נהפך לעצבני, ממש עצבני והתחלתי להילחץ. הוא תפס את ידי בחוזקה וקירב את גופי אליו טיפה ככה שפנינו קרובים.
"את באמת חושבת שהיית אתגר בשבילי?", הוא שאל בטון שקט מלא בכעס
"כן", עניתי והוא חיזק את האחיזה בידי וזה התחיל לכאוב לי.
"את בחיים לא תסתכלי על הדברים הטובים שבי, יותר נוח לשכוח את כל מה שעשיתי למענך ולזכור רק את הרע נכון?", הוא שאל בקול רועד ופגוע כאילו כל שנייה הוא עומד לבכות. זה שבר אותי.
"זה עדיין לא מצדיק את כל הרע שעשית לי", אמרתי בבכי שקט והוא שעחחר את ידו מידי ונשען על הספה ושם את ידיו על עורפו.
"אני באמת מתחרט על זה בלה, אני השתנתי , ךמדתי מהטעות המזדיינת שעשיתי", הוא אמר וכשמבטו על התקרה ומבטי על פניו.
ישבנו ככה בערך כמה דקות, בשקט מוחלט, מנסים לחשוב מה יהיה איתנו.