לפני 500 שנה…- פרק 10

פרק 10!! איזה התרגשות… =]
עכשיו אני מצפה ליותר תגובות אנשנושים…

פרק 10-
"אבלין?" לחש קול עדין.
"מה?" רטנתי. מי מעיז להעיר אותי?!
"קומי. אבל לאט." אמר הקול העדין. הפעם בסמכות.
העניים שלי עדיין היו עצומות, "למה?" תהיתי, "למה לקום לאט?"
"ילדונת, תפתחי את העיינים." הפעם היה זה קול אחר.
פתחתי את עייני ועברתי לישיבה.
בהתחלה ראיתי רק אור, הסתנוורתי. התחלתי להסתגל, ומולי, הופיעו שתי דמויות.
אריה, האלפית, ועוד אלף, מוזר יותר.
היתה לו פרווה כחולה, טפרים ואוזני חתול.
"למה יש לך פרווה?" שאלתי בתמימות. המוח שלי לא הצליח לחשוב בבהירות באותן רגעים.
ניסיתי להתרומם אבל כאב חד עצר אותי. כל גופי כאב. מהשוק, אל הגב, אל הבטן, אל היד, האוזניים, העיינים והפה שלי שרף.
הבטתי מסביבי,
יער ירקרק בלע אותי, ישבתי בתוך כרכרה אדומה.
גשר נעמד בימין לכירכרה, מעליו התנוסס שלט גדול. אותיות מסולסלות נכתבו על השלט. התחרטתי שלא התעקשתי ללמוד לקרוא.
"רצינו להעיר אותך לפני הגשר. אני בלו-דרם. אנחנו בדרך לאלסמרה, יער האלפים. שם תגורי עכשיו. את רוצה מראה? השתנית." בלו-דרם חשף טור ניבים צחורים, נראה לי שהוא חייך.
אריה הושיטה לי מראה והבטתי בפני בתימהון,
גבותי התקשתו, עייני התעגלו, שפתיי התמלאו, שיערי הפך בלונדיני. לבשתי מכנסי ג'ינס וחולצה מרווחת, מעליה נח מעיל עור. מגפיים שחורים עדינים נחו לרגלי וישבתי על חציר צהוב.
"אוה.." מילמלתי בהתפעלות, אוזני המחודדות העניקו לי מראה עדין ואכזרי.
"תסתכלי." אמרה אריה ומשכה את שרוול החולצה למטה.
על הכתף שלי הוטבע סימן שחור מסולסל,
" זאת האות A. היא נשמעת כמו א', באלפים." הבטתי שנית באות המסולסלת, היא כ"כ יפה.
"אנחנו יוצאים לדרך, ליידיז. נא לשבת." אמר בלו-דרם והצליף במושכות בסוסים הלבנים.

"זאת אלסמרה." אמרה אריה.
מול עייני נתגלה מראה.. או, אני לא יודעת איך לתאר אותו. זה כל כך יפה.
אלסמרה נבנתה בתוך עמק ירוק. בתים עדינים בלטו מהעצים, כל בית על עץ אחד.
כמה אלפים קטנים שיחקו בתופסת עם במבי, הוא שיתף איתם פעולה, ואפילו רדף אחריהם. כמה בתים נוספים נחו על הקרקע, ריח לחם בקע מתוך אחד מהם. מחסן נשק התמקם ליד ארווה מגודרת וכמה אלפים נלחמו ביחד, בכלים עדינים.
הבטתי בהם בהשתהות, הם נראו כמרקדים ריקוד מחול מרתק. מספרים את סיפורם.
אלפית זקנה השחיזה חרב סגולה שתאמה את אבן החן שקישטה את שיערה החום.
המשכנו בדרכנו לתוך סבך עצים.
"על תחששי לעבור. זה קסום." בלו- דרם משך בידי והעביר אותי את המחסום.
דרקונית כחולה נעמדה מולי. היא הבטיה בי בעיינים מרתקות.
'את מוצאת חן בעיני.' נשמע קול בראש שלי, 'אני סאפירה. הדרקונית שמולך. ככה אני מדברת, דרך מוחך. את תלמדי להשיב לי.' מגעה נעלם ואריה הביטה בי בסיפוק, "את מוצאת חן בעיניה. אולי את תהיה רוכבת דרקונים. אני רוצה להכיר לך את אראגון." היא הובילה אותי לתוך בית- עץ יפיפה.