"לתקן את העולם״- פרק חמש עשרה

•אושר•

הלכתי לכיוון חדרה של יהב, שבוע וחצי עבר מהמקרה. רציתי לדבר איתה.
אמנם להגיד שהתאהבתי בה יהיה שקר, אבל אני מאמין שלכול דבר יש בסיס, היה בסיס. חיבבתי אותה, הסתכלתי עליה והרגשתי שלא בא לי רק לשכב איתה, אלא באמת להיות איתה.
התגעגעתי למגע שלה, לנשיקות איתה. לזה שהיינו יוצאים יחד והיא הייתה אומרת שהיא אוהבת אותה. התגעגעתי לזה.
אמנם הזמן שהיינו ביחד היה ממש קצר, אבל כן התחלתי להרגיש אליה משהו וכמו ששמעתי שמתארים את זה היום, אני חושב שזה היה אהבה.
דפקתי על דלת חדרה, מחכה שהיא תפתח.
לאחר כמספר שניות שמעתי את צליל המפתח שהסתובב. היא פתחה את הדלת ועמדה מולה, יפה ומחויכת.
״אושר,״ היא אמרה והחיוך ירד מהפנים שלה,
״מי זה?״ ירדן שאלה ונעמדה לידה. כשהיא ראתה אותי, היא חייכה חיוך קטן.
״אנחנו צריכות ללכת,״ היא אמרה ליהב שפערה את עיניה,
היא נכנסה לחדר וחזרה כשהיא מושכת את נועה בין ידיה.
״היי,״ נועה מלמלה והן הלכו.
הודיתי להן בליבי והזכרתי לעצמי להגיד לירדן תודה אחר כך.
״אפשר,״ מילמלתי וסימנתי על פנים החדר.
היא הנהנה ופינתה לי את הדרך כדי להיכנס.
התיישבתי על הכיסא, היא התיישבה מולי על המיטה, שנינו היינו בשקט למשך זמן קצר.
״למה באת?״ יהב שאלה, לאחר מספר דקות.
״התגעגעתי,״ מלמלתי והסתכלתי בעיניה, היא הסתכלה עלי בחזרה ולאחר שניה הקיצה מבטה.
״אושר-״ היא התחילה וקטעתי אותה,
״אני מצטער יהב, אני מצטער על מה שעשיתי ואם הייתה לי עוד הזדמנות, הייתי משנה את זה. הייתי עושה את זה אחרת. אני יודע שאמרתי שרק כשזה יהיה רציני אני אספר לאמא שלי. והייתי אדיוט, כי זה נהיה רציני ואני נתתי לזה לברוח לי מבין האצבעות.״ הוא אמר בשטף ולא עצר באמצע.
״אתה יודע,״ היא התחילה בגיחוך, ״כול החיים חלמתי שמישהו יגיד לי דבר כזה. ועכשיו שזה קורה, אני יותר עצובה ממתרגשת. מה שעשית פגע בי. זה שרט אות וזה לא יעבור. אני רציתי אותך, אני השתוקקתי לך ואתה עשית את זה. אז אני מצטערת, אבל זה נגמר.״ היא אמרה ושברה אותי מבפנים,
״כי כמו שאני ישבתי כאן, ימים שלמים ובכיתי. בכיתי בלי הפסקה. אתה תתגבר, כמו שאני התחלתי.״ היא אמרה והסתכלה לתוך עיני, הרגשתי את עיני מאדימות. כול מילה שלה ריסקה אותי.
קמתי ובלי להוסיף מילה, יצאתי והתקדמתי לחדרי, לעשות מה שהיא עשתה, לבכות ולהתייסר שנתתי לזה ללכת.

•גל•

״מה קורה?״ ישבתי ליד שיראל בדשא, בקמפוס.
״היי,״ היא מלמלה והמשיכה להתעסק בפאלפון.
״הייתה לי שיחה עם אחיך אתמול,״ אמרתי לה והיא גיחכה,
״שיחה?״ היא שאלה בגיחוך, ״עם עידן.״ היא המשיכה וזה הפך לצחוק.
״אני חיה איתו שבע עשרה שנה ולא היה לנו שיחה אף פעם.״ היא אמרה וצחוקה דעך משניה לשניה.
״טוב, לא שיחה.״ תיקנתי את עצמי בגיחוך,
״יותר בכיוון, של באלי להרוג אותו. ואני שונא אותו.״ תימצוטתי לה,
״כולם שונאים אותו.״ היא אמרה ועזבה את בפאלפון שלה,
״ובגלל זה, כולם שונאים גם אותי.״ היא המשיכה והסתכלה עלי,
״את דווקא בסדר,״ אמרתי בגיחוך,
״סתום.״ היא אמרה בחיוך ונתנה לי מכה בכתף, צחקתי גם.
״קיצר שמעתי שאת והוא לא ממש מסתדרים,״ הוא אמר וחיוך ממזרי התפשט על פניו, ״והוא אמר לי לא להתקרב אליך.״ הוא המשיך והבנתי לאן זה הולך.
״זה כולל נשיקות?״ שאלתי בגועל ועיקרית אל פניי, חייכתי והסתכלתי עליה.
״לפעמים,״ אמרתי וחיוכי גדל,
״רק שהוא מסתכל,״ היא אמרה וחייכה גם.
״סגור.״ אמרתי והושטתי את ידי, ללחיצה.
״סגור,״ היא החזירה לי ולחצה את ידי. ״חבר שלי,״ היא אמרה וצחקה שוב.