לתקן את העולם״-פרק רביעי

״זה המועדון,״ אלירן אמר ופתח את דלת חומה זהה לדלת הסיפרייה.
״יש כאן סנוקר, טלוויזיה, מחשבים וקלפים.״ הוא אמר ועיקם את ראשו בגועל.
חייכתי והטתי את ראשי הצידה מסתכלת על ליאב שהתעסק בפאלפונו.
עיניו הכחולות ריצדו על המסך במהירות וחיוך צדדי עלה על שפתיו.
״ירדן,״ אלירן אמר ונעמד מולי,
״מה?״ שאלתי בבהלה כאשר נתן לי מכה קטנה מאחורי הראש,
״הכול בסדר?״ הוא שאל וחייך,
״כן.״ אמרתי והורדתי את מבטי מליאב.
״בואי נתקדם,״ הוא אמר ותפס בידי, חייכתי והתקדמתי איתו לכיוון חדרי המנהלה.
״כאן רינת.״ הוא אמר וחייך.
״דודה שלי,״ הוא המשיך וחיוך ממזרי התפשט על פניו,
״באמת?״ שאלתי בחיוך,
״איך את חושבת שהוא יוצא כול יום מהפנמיה הכלב הקטן?״ ליאב אמר והסתכל על אלירן,
״שתוק שתוק ימניאק.״ אלירן אמר והביא לו סטירה מאחורי ראשו.

——

חזרתי לחדרי ושמתי לב כי השעה עשרה לשש, התארגנתי במהירות לפעילות השכבתית שליאור מעבירה.
לבשתי חולצה ירוקה בעלת שרוולים ארוכים ושורט גינס פשוט. על רגליי נעלתי סנדלים כחולות שדניאל קנה לי לפני כחודש, הסתכלתי עליהם וחייכתי, נזכרת בדניאל.
בדרך לרחבת הקמפוס של בית הספר, שם התקיימה הפעילות השכבתית התקשרתי לדניאל,
״מה קורה אחותי?״ הוא שאל וחיוך נשמע בקולו,
״בסדר.״ עניתי בשקט אך בשמחה,
״התגעגעתי.״ הוספתי לאחר כשניה,
״גם אני, איך שם?״ הוא שאל וקול של דלת נשמע ברקע,
״בסדר, איפה אתה?״ שאלתי בהתעניינות ועקבתי במוחי אחר הוראותיו של אלירן איך להגיע לקמפוס,
״אני בדיוק נכנס לראיון עבודה, אני אדבר איתך אחר כך בסדר?״ הוא שאל ונשמע לחוץ,
״בהצלחה.״ אמרתי וניתקתי,
הקמפוס היה גדול ומרווח, רובו היה מדשאות גדולות, היו מדרכות בין כול מדשאה למדשאה ובכול כמה מטרים היה ספסל. בצד הקמפוס הייתה קפיטריה מוארת ומזמינת פנים.
מעט תלמידים התיישבו לא רחוק ממני ופיטפטו אחד עם השני, הנחתי שהם תלמידים מהשכבה שלי. התקדמתי לכיוונם והתיישבתי על הדשא הלח, נשענת על עץ רחב ידיים.
״היי,״ ילדה בעלת שיער חום חלק ועיניים ירוקות כהות פנתה אלי,
״אפשר לשבת?״ היא שאלה בחיוך,
״כן, ברור.״ אמרתי וחייכתי בחזרה,
״נועה,״ היא אמרה והושיטה את ידה לאחר שהתיישבה,
״ירדן,״ אמרתי ולחצתי את ידה בחיוך.
״אה יופי, הכרת את נועה.״ אלירן בא והתיישב מולנו,
״כן.״ אמרתי והסתכלתי לכיוונו,
״אתם מכירים?״ נועה שאלה והעבירה את מבטה בין שנינו,
״הוא עשה לי סיור היום בבוקר.״ עניתי בשם שנינו ואלירן הנהן,
״יש לך חבר?״ נועה שאלה פתאום בלי קשר לדבר,
״פחח,״ ליאב בדיוק התיישב לידנו וגיחך,
״למה אתה צוחק?״ שאלתי והפנתי את מבטי אליו וכך גם אלירן ונועה.
״לא, סתם.״ הוא אמר עם חיוך ממזרי על פניו,
״ליאב, לך מכאן.״ נועה ביקשה בשקט,
״ואם לא?״ הוא שאל וחיוכו היפה ירד מפניו,
״אז אנחנו נלך.״ אמרתי בביטחון וקמתי מהדשא, מושיטה את ידי לכיוון נועה.
היא הושיטה את ידה לכיווני בחיוב וחייכה,
״ביי,״ אמרתי לאלירן והלכנו,
״למה אתה חייב להיות כזה טמבל?״ שמעתי את אלירן שואל מאחוריי וכאשר סובבתי את ראשי, ראיתי את ליאב מרים כתפיים בתמימות.
״קרה משהו בינך לבין ליאב?״ שאלתי את נועה בהתעניינות לאחר שהתרחקנו מהם. היא הרהרה מספר שניות וענתה לי כשהתיישבנו בספסל צדדי,
״הייתי דלוקה עליו תקופה, הוא הבהיר לי שזה לא הדדי.״ היא אמרה וחתמה את השיחה כי ליאור המדריכה ביקשה מכולם להיות בשקט.

——

״הפעילות של היום הייתה צריכה להוכיח לכם מה זה להיות שכבה מגובשת, לדעת איך להתנהג אחד כלפי השני ולהתנהג באופן שוויוני אחד אל השני לא משנה גזע, דת ומין.״ ליאור סיימה את השיחה וקפצה מהסלע עליו עמדה,
״משוחררים.״ היא הרימה את קולה בפעם באחרונה וכולם התפזרו.
הסתכלתי לצידי וראיתי שנועה כבר הלכה, נאנחתי והתחלתי ללכת גם אני.
באמצע הדרך ליאב הדביק את צעדיי בריצה.
״היי,״ הוא אמר והסתובב, ממשיך ללכת שפניו פונות אליי,
״היי,״ מלמלתי והמשכתי ללכת,
״תפסיקי רגע.״ הוא אמר והתנשפם בכבדות, הפסקת וחיכיתי שייסדר נשימותיו.
״מה שהיה מקודם,״ הוא אמר והפסיק מתנשם שוב,
״אני מצטער, לא היה בכוונה.״ הוא אמר והסתכל בעייני,
״בסדר, לא קרה כלום.״ אמרתי והמשכתי ללכת, הוא המשיך אחריי,
״הכול בסדר?״ הוא שאל והלך בקצב שלי,
״תשמע,״ הרהרתי ושקלתי את דבריי פעמים לפני שדיברתי.
״שמעתי מה עשית לנועה, פשוט, תשתדל לא להתקרב אלי.״ אמרתי והפסקתי ללכת,
״בסדר?״ שאלתי והסתכלתי עליו למספר שניות. הוא הנהן והמשכתי ללכת.
הוא כבר לא בא אחריי.

אוהבת ❤️