מאהב מסתורי פרק 26

פתחתי את המכתב והיא כתוב בו
"נסיכה שלי חיים שלי!
אני רק רוצה לוודע שאת זוכרת את הפגישה שלנו היום ולא שכחת ממנו
אני מקווה שאת נרגשת לפגישה הזאת כמוני
אני מקווה שתאהבי אותי ולא יהיה לך שנאה אליי אחרי שתראי אותי אני מצטער אם אי פעם גרמתי לך לסבל או לבכי
אני רק רוצה שתדעי …אני אוהב אותך כמו שלא אהבתי אף אחת אני יודע גם שאת לא יודעת מי אני ואת לא חייבת לאהוב אותי בחזרה,אבל את חייבת לדעת את זה אני אוהב אותך מכל ליבי
אז היום בפארק ב 18:30 לא לשכוח !!!" המכתב היה מוסבר כל כך טוב מנוסח כל כך טוב הבנתי לבד כבר מי זה,זה הרי ידוע שזה רק המאהב באותו רגע היה לי שפוט לנשק את המאהב הזה אפילו בלי לדעת מי זה ,אולי הוא אוהב אותי באמת … נראלי אפילו בלי לראות את הבנאדם הזה ידעתי שזה בנאדם מדהים
אני מעריצה אנשים כמוהו שאומרים מה הם מרגישים ולא פוחדים ממה שהאחר יגיד לו על האנשים שלא מוותרים עד שהם יודעים שהם הפסידו אותך אנשים כאלה מעלים לי חיוך על הפנים

חיוך גדול התפרס לי על הפנים אפשר להגיד שהייתי בשמיים !!!!
פתאום משום מקום צצו דיוויד ושני
"אז אהבת את המכתב? "דיוויד שאל
"רגעעעעע!!!!!!!!!" צעקתי ושני ודייויד הסתכלו עליי מפחדים וגיחוך קל יצא מפי
"דייויד יודע מי זה?" שאלתי די בהלם
שני הנהנה וגם דייויד הנהנן
"אוחחחחחחח אני הולכת לרצווח אותך שני!!!! תגידי לי כבר מי זהאו שאני רוצחת אותך החלטה שלך" צעקתי עליה בנחמדות חיחיחיח
"לא ולא היום בערב תדעי מי זה" שני אמרה עם פרצוף תחמני
אני שונאת אתכם"הכרזתי וצחקתי טיפה ושני ודיוויד חייכו במעט
"גם אנחנו אותך "הם אמרו ברצינות מוחלטת
החלטתי לעבוד עליהם
התחלתי לבכות אני שחקנית מלידה
"אתם …..לא… אוהבים… אותי" התחלתי לבכות
"לא אנחנו סתם צחקנו" שני אמרה באה אליי מנסה להרגיע אותי
"נו דיי את יודעת שזה בצחוק" דיוויד אמר גם
"אני לא " אמרתי בקול ילדותית
"תבקשו סליחה" אמרתי משתדלת לא לצחוק הם הסתכלו אחד על השני ואז אמרו "סליחה "
הרמתי את ראשי מנגבת את הדמעות ומתחילה לצחוק עליהם הם הסתכלו אחד על השני לא מבינים מה הולך פה ואני רק צוחקת עליהם
"איזה…….. דפוקים ………..יצאתם" אמרתי בין ציחקוק לציחקוק
"לא פייר"הם אמרו כמו שני ילדים חמודים וקטנים יואוווו הם יכולים זוג נהדר
"יואוו אתה כל כך חמודים ביחד אולי תהיו חברים" אמרתי ברצינות מוחלטת ונתתי רמז קטן שדיוויד יתחיל לפעול,דייוויד רק הסמיק שם ונהיה אדום ושני השפילה את מבטה 'רגעעעע קורה כאן משהו?' חשבתי לעצמי
"דייי שני את אוהבת את דייויד!!!!!!!!!" הכרזתי את זה,שני עשתה לי עם הראש פרצוף של תסתמי כבר
"ממתי את אוהבת אותו?"שאלתי שוב ראיתי אותה מסמיקה חיחיחיח אני רעה שאני עושה להם את זה
שני רק שתקה ולא אמרה כלום
"נו ממתי?"שאלתי שוב
"רגע דיוויד לא אמרת לי שאתה אוהב עדיין את שני?" שאלתי צוחקת בתוכי מנסה לעשות פרצוף רציני מתאפקת לא לצחוק להם בפרצוף
"שקט תסתמי" הוא לחש לי אבל לפי פניה של שני שמתי לב שגם היא שמעה אותו והוא רק הסמיק יותר
"יואווו אז יש לנו זוג אוהבים!!!" צעקתי בקול רעם תוך כמה שניות שני התיקים שלהם היו עליי
"אחחח זה כאב" צעקתי
"מגיע לך"שניהם אמרו ביחד
"צילצול איזה בסאה !!" שני אמרה בציניות מוחלטת באה לברוח מפה מרוב הבושה
"לא ולא לאן את חושבת שאת הולכת?" שאלתי אותה מרימה גבה דייויד עדיין עמד במקום ולא זז נראלי הפחדתי אותו יחיחיחיחיו
"תשארו פה" אמרתי ומשכתי אותם לספסל
"אתם נשארים לדבר פה ואני הולכת לכיתה בייוששש"אמרתי מוציאה לשון
"אהה ושלא תעזו ללכת עד שאתם לא מדברים "אמרה כדרך אגב
"לא סובלים אותך" שני צעקה עליי
"לא אוהבים אותך יכלבה" דייויד צעק וזה רק העלה על הפרצוף שלי חיוך ענק שחושף גומות גם שיניים לבנות
"ביוש" אמרתי שוב מתחמקת לכיתה
"טוב לגברת שנזכרה לבוא לכיתה " המורה אמרה לי
"שלום גם לך" אמרתי לה ביובש והלכתי לכיסא
"איפה דיוויד" המורה המטומטמת לפיסיקה שאלה
"הלך הביתה הוא לא הרגיש טוב" המצאתי לה תירוץ ממילא זה שעה אחרונה אז אחרי שהם מדברים הם ילכו הביתה
הזמן בקושי עבר כאילו כל שניה נמשכה שנה!!!!!!!