מאחורי חזות קשוחה פרק 5 חלק א

"עדיף שתסתמי," אמרתי והמשכתי ללכת לצידה של מיקה, באופן לא ברור הכביש היה שומם לחלוטין.
אף לא מכונית אחת, אף לא נפש חייה, מיקה העבירה מבט בכל כמה דקות לצדדים מנסה להבין את פשר העינין המוזר.
"מה כבר אמרתי, שאת וסהר מתאימים…"דיברה מיקה אל עצמה במטרה שאשמע.
"כן מיקה ! בדיוק זה במה אנחנו כל כך מתאימים, אה?" שאלתי, מחשבות של מיליון אפשרויות לתשובה שמיקה תענה התרוצצו לי בראש, היא יכולה למצוא תשובה לכל שאלה גם אם מדובר בשאלה ללא תשובה.
"שניכם מעצבנים"אמרה.
"יופי מיקה," נאנחתי, למה יש לי חברה כל כך מפגרת, אין ! לא יכולתי למצוא חברה יותר סתומה ממנה.
"אני רצינית, אתם באמת מתאימים"אמרה והגבירה את מהירות ההליכה.
"יופי מיקה, אם ככה אז גם את ובראד מתאימים…"אמרתי מהרהרת בדבריה ומנסה להיות בקצב שלה.
"אני ובראד! ממש לא,"צווחה מיקה ונעצרה.
"שניכם סנובים,"אמרתי כאילו בדרך-אגב, ועמדתי מול מיקה.
"סליחה?" מיקה הרימה את קולה בכעס.
"זה לא אמור לחדש לך, זאת לא הפעם הראשונה שאני אומרת לך שאת סנובית…" אמרתי מהורהרת.
"מה קשור בראד עכשיו?!" שאלה ברצינות שהיא כל כך מיותרת שזה מעצבן.
"הוא תמיד קשור כזה מדובר בך, מאז שהוא בא את רק איתו! לפחות את עדיין עושה איתי הליכה אם אפשר לקרוא לדבר הזה הליכה אולי תתקדמי כבר !"עצקתי מיואשת, הילד הזה פשוט הרס את כל החברות ביני ובין מיקה.
מיקה צחקקה לעצמה, והמשיכה ללכת בקצב הקודם.
"מה את צוחקת, סתומה"שאלתי בעוקצנות.
שתיקה, התחלנו להגביר את קצב ההליכה כמה מכוניות חלפו על פנינו אעברנו יחד מבט עוקב אחריהן הן יצאו מהעיר. שיערות ראשי נדבקו לעורפי מזיעה קרה.
ולאחר הפסקה קצרה המשיכה מיקה לגחך לעצמה.
"את מוכנה לדבר?"דרשתי, מיקה חייכה חיוך ששידר רשע טהור.
"הגלל זה אין לך כלום יותר לסהר, בראד!"היא אמרה, ופרצה בצחוק מתגלגל.
כמה נשים עברו ונעצו בא את מבטם, אני בטוחה שהן חשבו שהיא איזה מסוממת ולומר את האמת אני לא בטוחה שהם טעו אי אפשר לדעת מה הסתומה עושה בשעות הפנאי שלה עם בראד הסנוב.
"מזה?" שאלתי מבולבלת.
"את לא מרגישה כלום לסהר כי יש מישהו חדש…"אמרה "בראד!" המשיכה והחלה לצחוק.
"פחח, ממש " גיחכתי, אך חשבתי שיש משהו בדבריה אולי באמת בגלל הסנוב אני לא מרגישה כלום לסהר שכל כך אהבת.
מיקה צחקה והוציאה מהתיק שנשאה איתה כל הדרך על גבה את בקבוק המים שלה.
"רוצה גם ת'בקבוק?" שאלה.
"אמ.. כן תביא" עניתי, מיקה הוציאה את הבקבוק שלי גם כן והושיטה לי אותו.
המים עדין היו קרירים, סיימתי לשתות וסגרתי את הבקבוק.
"רק שתדעי שאין לי כלום עליו…"הודעתי.
מיקה התחילה לצחוק תוך כדי שתיית המים.
"ברור…"המשיכה להתגרות בי.
"חבל שלא נחנקת"הצטערתי, מיקה החזירה את בקבוקי המים אל התיק.
"ההורים שלי נסעו עם רונה לטיול בת-מצווה, אז הבית רייק חשבתי שתרצי לבוא לישון עצלי איזה עשרה ימים ככה, מה את אומר?" שאלה מיקה נלהבת מהעובדה שלא תצטרך לראות את הפרצוף המעצבן של רונה אחותה הקטנה עשרה ימים שלמים.
הפטרתי חצי חיוך "בטח, אבל נעבור עצלי לפני זה לקחת דברים."
"בטח… את רוצה לבוא עכשיו?"שאלה.
"אם מתאים לך…"הססתי.
"ברור מתאים, אבל יש לי בלאגן עצום בבית ובחדר." הודיעה.
"מה זה שונה מהרגיל?" שאלתי מצחקקת.
התחלנו לצחוק יחד, כמה התגעגתי למיקה. כלומר היא לא הלכה אבל מיזמן לא הינו רק אני והיא כמו פעם.