מאחורי חזות קשוחה פרק 6 (כנראה שעוד לא עזבתי…)

האמת היא שחשבתי לפרוש כי אין לי בכלל קוראים ומגיבים אבל יש לי קוראת אחת מקסימה שמגיבה תמיד אז katlyna זה בשבילך… תודה לך על הכל התגובות זה ממש ממש מחזק.
אם את רוצה הכנתי פוסט דמויות בבלוג שלי אז תכנסי ותראי.
אם מישהו קורא את זה ואוהב אז בבקשה תפרגנו בתגובה אני נורא אשמח :)

הבית של מיקה באמת היה כמו שהסבירה, בגדים היו זרוקים על הריצפה כיור המטבח היה מלא כלים והשולחן היה מפוצף במחברות וספרים, ולא זה לא כי ההורים שלה לא בבית, זה המצב הטבעי… מיקה לא אוהבת סדר.
שונה כל-כך מהבית שלי שתמיד מסודר ומאורגן היטב הודות לאמא שלא יכולה להיות מול הטלויזיה מבלי להיות בטוחה שכל פינה בבית נקיה ומאורגנת היטב.
"ואו, אני ממש רעבה"הכריזה מיקה בעצבים, אני מכירה היטב את ההכרזות האלה שלה, מדובר בעניין של שגרה מיקה מעונינת שהכין לה לאכול, עדיפות למשהו משמין וטעים כמו המאכלים שאמא לימדה אותי להכין.
"מה דעתך על ארוחת ערב? ואולי אח"כ גם קינוח… "אמרה וקרצה לי, חייכתי הייתי מרוצה לפחות יש מה לאכול ולא צריך להכין כלום.
"בטח, למה לא, אפילו בכיף !"הכרזתי בשמחה, מיקה זרקה עלי סינר מטבח,
"בהצלחה סיסטר…"בירכה אותי בקול גבוה וצורם, כמו של תרנגול, ותיקנה לטון נשלט יותר ונשכבה על הספה מול הטלויזיה בעייפות.
"בוגר מיצידך מיקה !" צעקתי, מיקה התעלמה ממני לחלוטין. "נו ברצינות, מה את רוצה שהכין עכשיו בשמונה בערב?!"שאלתי מצטערת קצת על ההחלטה לבוא לכאן.
"סומכת עליך…" השיבה מיקה והמשיכה להעביר ערוצים בטלויזיה.
פתחתי את המקרר ומיד גיליתי שהוא ריק כמעט לגמרי הדבר היחיד שהיה בו זה חלב שהיה חצי גמור וכמה בקבוקי שתיה קלה.
"מה קרה לכל האוכל?!" שאלתי מופתעת, מיקה הנידה בראשה לשלילה.
"לא יודעת…" אמרה בקול מחשיד.
"נזמין פיצה…"נאנחתי, מיקה היתה שקועה בטלויזיה כל-כך עמוק שלא שמעה מה שאמרתי.
נאנחתי והתיישבתי על הספה לידה במטרה להיתייעץ על רעיון הפיצה, מחוג השעון כבר הגיע לשמונה וחצי בערב מיקה לא הורידה את מבטה מהטלויזיה אפילו לא לרגע הסידרה האהובה עליה התחילה, "אחד העם 101"זאת סידרה כל-כך רדודה שבה למות ! החלטתנו פה אחד גם אני וגם אני להזמין את פיצה.
ולאחר שמצאתי את מספר הטלפון של הפיצריה הקבועה שבה אנחנו אוכלות בדרך כלל.
חייגתי למספר, נדב ענה לי.
"מיקה, נדב !"לחשתי, נדב הוא המוכר הראשי בפיצה הוא גדול מאיתנו רק בשנתיים ומיקה נדלקה עליו עוד מהפעם הראשונה שביקרנו שם, לא מזמן הוא נפרד מעדן חברה שלו ומיקה השאירה לו את מספר הטלפון שלה למקרה שיצתרך חברה.
מיקה סובבה את ראשה בחדות וזינקה עלי בפרעות תפסה את הטלפון הסלולרי שהיה אחוז בידי לחצה על רמקול והחלה לדבר.
"נדב! ידעתי שתתקשר, אני ידעתי לא סתם השארתי לך את המספר! ואו אתה לא מבין כמה אני מתרגשת…
תדע לך שאני אמרתי כל הזמן לדני שאתה עושה לי עיניים, והיא לא הקשיבה ואמרה שאני חייה הסרט אבל הנה התקשרת !"צהלה מיקה, החיוך לא ירד לי מהפנים ולא הפסקתי לצחוק אפילו לא לרגע זה היה הדבר הכי מטופש שהיא עשתה בכל חייה והיא עשתה דברים מטופשים.
קולו של נדב נחנק "אבל אתן התקשרתן…"הסביר, מיקה זרקה עלי את הטלפון ומילמלה"כלבה!"
התחלתי להתנצל בפני נדב והסברתי לו שמיקה רווקה כבר כמעט חודש ושזה שובר אותה, למזלי הוא לא ניתק לי בפנים.
הזמנתי ממנו פיצה רגילה עם זיתים מחולקת לשש וניתקתי את השיחה.
מיקה היתה נראת מאוד מאוכזבת, ולמרות שניסיתי לצאת חברה טובה לא הצלחתי, לא הצלחתי לא לצחוק.
"כמה! כמה, כמה מטומטמת את יכולה להיות !" צעקתי מתפוצצת מצחוק.
"יופי לך…"אמרה ברוגז, החיוך לא הצליח לרדת לי מהפנים כאבה לי כבר הבטן מרוב שצחקתי כל כך הרבה.
כעבור כמה דקות נשמע צלצול בדלת, "זה בוודאי השליח " הודעתי, מיקה חייכה לפתע, זה היה מוזר.
פתחתי את הדלת ואיחלתי "ערב טוב וסליחה על קודם.."ולפתע נגלה אלי בראד אוחז תיק שלגופו חולצת כפתורים שחורה ומכנסי ג'ינס עיניו נראו מופתעות אני מקווה שלא פחות משלי, מיקה החלה לצחוק,
"כנס בראד,"אמרה מיקה, נדמה שהיא יותר חכמה ממה שחשבתי, אוף איתה!
"אני זזתי לישון על השולחן יש ת'כסף לשליח בתאבון לכם"אמרתי במטרה לברוח משם כמה שיותר מהר למרות שהיתי רעבה נורא.
"לא אמרת שאת רעבה?"שאלה מיקה, נעצתי בה מבט ארסי.
"לא."עניתי בחדות ועליתי לקומה השניה במהירות.
"רגע ! דני איפה את ישנה?"שאלה מיקה.
"עצלך בחדר מה זה איפה!?"עניתי.
"אז איפה בראד ישן?"שאלה, ירדתי חזרה אל הקומה הראשונה.
"מזה..?"שאלתי בבלבול.
"הוא גם ישן פה.."היא ענתה כאילו זה מובן.
"טוב אני ישנה בחדר שלך, מצידי תשנו יחד במיטה של ההורים שלך…"אמרתי ועליתי חזרה.