אה??
עכשיו זה באמת ארוך..
אין מצב שאתן מתלוננות!!
פיצוי על זה שלא המשכתי הרבה זמן, וגם, זה ספיישל 'פרק 10!'
גירלססססס, זה פרק מיוחד!! כפיים, כולם!
יש פה רומנטיקה בין האז ולורן..
מה עם נייל? מה עם זאין?

מדי המוזיקה- פרק 10 ~פרק מיוחד!~

16/10/2012 564 צפיות 10 תגובות
אה??
עכשיו זה באמת ארוך..
אין מצב שאתן מתלוננות!!
פיצוי על זה שלא המשכתי הרבה זמן, וגם, זה ספיישל 'פרק 10!'
גירלססססס, זה פרק מיוחד!! כפיים, כולם!
יש פה רומנטיקה בין האז ולורן..
מה עם נייל? מה עם זאין?

הארי התעסק באצבעות שלו בעצבנות.
"אני מצטער!! אני הייתי שיכור!!" אמר במהירות. הוא הביט בעיני בעצב כל כך גדול,
"האז, אתה אוהב אותי?" שאלתי, בשיא הרצינות. אני לא יכולה לראות אותו נפגע ככה.
"כן. מאוד." אמר הארי בעודו משפיל את מבטו לרצפה, "בבקשה, תגידי לי שאת מרגישה כמוני." דמעות צצו בעיני. לא הרגשתי אליו, לא חשבתי בכלל להרגיש אליו משהו. יכול להיות שאני מרגישה אליו משהו? אני לא יודעת! אני כל כך מבולבלת.
חפנתי את לחייו של הארי והצמדתי את שפתינו בחוזקה.
התנשקנו בתשוקה. הוא אחז במותני בפראות והושיב אותי מעליו.
תשוקה טילטלה את הארי, הוא הבהיר לי את זה כאשר הוסיף לזה לנשיקה את לשונו. נישקנו אחד את השני זמן רב, עד שנרגענו.
הנשיקה הותירה אותי ואת הארי מתנשמים, הוא הביט בעייני וחייך את החיוך המתוק שלו, "עכשיו לא תוכלי לומר לי שאת לא מרגישה כלום." אמר ונישק אותי שוב, בקטנה.
"הארי, אני כל כך מצטערת." אמרתי לו בחרטה.
"למה?" שאל הארי, מביט לי עמוק בעיינים,
"אני.. אני לא יכולה! אני כ"כ מבולבלת." דחפתי את עצמי ממנו וגררתי את עצמי עד לסוף האוטובוס,
"אממ.. תוריד אותי פה." אמרתי לנהג, "זה קרוב לבית."
לואי הביט בי במבט מבולבל. לא השבתי לו. ירדתי מהאוטובוס באיטיות, גוררת את עצמי ברחוב.
'עזבתי את וואן דירקשן.'
'עזבתי את וואן דירקשן.'
בכיתי כל כך חזק. דחפתי את עצמי לרדת ברחוב לעבר הבית שלי.
גשם התחיל לרדת. בהתחלה לאט ואחר כך הרבה יותר מהר.
"יופי זה ממש מה שחסר לי." דמעות ירדו על לחיי ונראו ממש כמו הגשם הסוער.
"לורן!! חכי!" נשמע קולו של הארי, "אל תלכי." הארי אחז בכתפי וחיבק אותי חזק.
"אני אוהב אותך. ולא אעשה שום דבר שיגרום לך לעזוב, כי אני אוהב אותך. נשכח שזה קרה, בסדר? רק שתדעי, שתמיד יש לך מקום בלב שלי." הוא שיחרר אותי ונתן לי להעיף מבט בפניו. הוא חבש כובע קסקט, משקפיי שמש וצעיף. הוא ממש לא נראה כמו הארי.
"אוי, האז." אני מרגישה כל כך מטונפת ואנוכית. 'איך יכולתי לעשות את זה להאז?'
"אני כל כך מצטערת." אמרתי שוב, "באמת, אני לא יודעת למה עשיתי את זה."
"זה בסדר, לורן. אני שמח שעשית את זה. כנראה שאת פשוט לא מוכנה עדיין. אני מבין. את פשוט מבולבלת." אמר הארי והוביל אותי לכיוון המלון שהתארחנו בו. הוא הכניס אותי לתוך החדר שלי, "תתקלחי. יש מים חמים." הוא הביט בי בעודי נכנסת לחדר האמבטיה. אני חושבת שהוא נפגע.
מי לא היה נפגע? 'אני כל כך אנוכית!
אח.. המים החמים שטפו אותי. חפפתי וסיבנתי את עצמי. הרחתי כמו קוקוס.
התחלתי לשיר את 'i want'.
עכשיו שחשבתי על זה, באמת, בנות כל הזמן רוצות עוד ועוד.
זה מזכיר לי את עצמי. אני לא אנוכית?? אני רוצה את הארי, את נייל ואת זאיין. זה לא נורמלי.
סגרתי את הזרם והתנגבתי במגבת לבנה, יוצרת ממנה שמלת סטרפלס חמימה.
סירקתי את שיערי הבלונדיני והבטתי במראה, 'מה הם מוצאים בי?'
לבשתי חולצת טריקו לבנה-כמו תמיד- הוספתי מעיל עור שחור, כי החורף בא, ג'ינס ארוך קרוע לגמרי ומגפיים חומים פרוותים עם שרוכים ובסופם כדורי פונפונים חמודים. הוספתי 3 צמידי זהב שסבתא שלי קנתה לי ויצאתי מחדר האמבטיה.
הארי עמד שם. הוא הסתכל אלי, "אפשר לצאת איתך לטיול? אני רואה שאת לבושה." הוא אמר בעדינות.
"ברור." השבתי, "אני רק לוקחת כובע." פשפשתי בארון ולקחתי כובע גרב לבן, "יפה?" אמרתי ותקעתי לו פרצוף.
"רק עם תורידי את הפרצוף המכוער הזה." צחק הארי, "נייל, אנחנו יוצאים!" [תזכורת- הם במלון. הארי, נייל ולורן גרים ביחד במיני ווילה.] הארי צעק לאוויר.
יצאנו החוצה וטיילנו בחלל הענקי של המלון, "תקשיבי, " אמר הארי, "אני לא מפסיק לחשוב. את לא שמת לב איך התנשקנו? היה ביננו ניצוץ! אני מתעקש. אולי, נתן לזה צ'אנס?" הארי התחיל לשיר בלחש שיר שכל מעריצה הייתה מזהה בשניה, ממרחק קילומטרים רבים. את 'gotta be you'.
בשיר יש כמה שורות, שבעצם אומרות, 'בוא נתן לזה צ'אנס. קדימה.' הוא חזר על השורות האלה, כמה פעמים.
בסופו של השיר המאולתר, הוא הביט בי בתהייה. אני חושבת שהוא מחכה, שאגיד 'כן. בוא נתן לזה צ'אנס.'
האז, מותק. אני לא יכולה להגיד לך ככה בשניה, 'ברור!!'
כמובן, שלא אמרתי את כל המחשבות שלי בקול.
"הארי… אני לא יודעת מה לומר לך. תקשיב, אני מבולבלת." אמרתי, לבסוף.
"אז תני לי להציל אותך." הוא אמר ורכן לעברי, לנשיקה נוספת.
הוא הצמיד את שפתינו בחוזקה מסחררת ומצץ את לשוני.
הוא הצמיד את גופינו אחד לשני ואחז בגבי. האורי השעין את ראשי אחורה ונישק אותי בתשוקה.
הארי צדק. יש ביננו ניצוץ. אומנם הוא זעיר, אבל, יש אחד כזה.
בזמן שהארי מנשק אותי בפראות משולהבת, עולה במוחי, נושא פעוט, שקוראים לו: נ-י-י-ל-.
מה אני אעשה עם נייל?? הוא אמר לי שהוא מחבב אותי.
אולי אני.. אולי.. אני אתן להארי צ'אנס ועם לא יעבוד, אני אנסה עם נייל?
רגע, מה אני?! מחליפה גברים כמו גרביים? לא!
'אני נותנת להארי צ'אנס.'
החזרתי להארי נשיקה. אני והוא.. יש ביננו ניצוץ.
התנתקנו, מתנשמים. "את רואה?? יש ביננו.." הארי אמר, מחייך, " ניצוץ." הוא חיבק אותי. בעודי בשוק.
"הארי.." אמרתי לו, "בוא ננסה את זה. אבל, " חיוכו של הארי התרחב, " אנחנו רק מנסים את זה." הדגשתי.
"מה שתגידי." אמר בחיוך, "אני עדיין מת עליך." הוא נישק אותי שוב.
"די, האז. הביתה." אמרתי ומשכתי אותו חזרה למיני ווילה.

נשמעו צעקות מהווילה, פתחתי את הדלת וראיתי את הנערה השחרחורת מהבר סטרה ללואי ויצאה מהדלת, "אני שונאת אותך, חרא!!" היא צרחה.
"לואי? מי זאת?" הבטתי בנקודה האדומה שעל הלחי שלו, "אתה בסדר?" הצמדתי קרח ללחי שלו.
"זאת קרוליין. היא… היא 'ידידה' שלי." הוא אמר בשקט.
"אה-אה.. 'ידידה'. לואי, עם מי הסתבכת?!" אמרתי בששאננות.
"אממ.. סוג של נפרדתי ממנה. אין לי זמן לשטויות שלה." הוא השיב, ואז פרץ בצחוק, "האמת, אין לי מושג בכלל מתי נהינו ביחד!"
גררתי את היד של לואי לקרח ועליתי לחדר שלי. אני מתכוונת להתקשר לאמא.


תגובות (10)

תמשיכי!! ותעלי פרקים יותר מהר!!

16/10/2012 12:55

חחחחחחחח תמשיכי דחוף!!!

16/10/2012 12:59

תמשיכי מהר! ואני מתכוונת לזה מ-ה-ר-!

16/10/2012 12:59

תמשיכי

16/10/2012 13:23

מדהים תמשיכי!!!!

16/10/2012 13:40

חהחה.. אין שאלות? אולי אני אתן לכם הצצה למה שקורה בפרק הבא.. כי כתבתי אותו כבר..

16/10/2012 14:08

את קוראת לזה ארוך?!
אני רוצה פי שניים!!

17/10/2012 10:15

תמשיכי
111

18/10/2012 13:53

תמשיכי
111

18/10/2012 13:53

נוו כבר תמשיכייי!! :)

18/10/2012 14:45
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך