מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 27 – מה עשיתי?

נאנחתי, ג'סטין בדיוק הגיע עם כוס תה ביד ימין וגלידה גדולה ביד שמאל.
"זה בשביל הגבר." אמר ג'סטין והביא לסקוטר את התה שביקש, "וזה בשביל הבחורה שלי." הוא אמר ונתן לי את הגלידה.
"אוו… תודה ג'סטין…" אמרתי מסמיקה, לאחר מכן הבטתי בסקוטר בעצב.
מה אני אמורה לעשות?
זו הרגשה כל כך מביכה, ולא נעימה.
"ג'סטין, אני לא אגמור את כל זה לבד, אז תעזור לי?" שאלתי אותו קורצת.
"אם את מתעקשת." הוא אמר וקרץ.
ישבנו לאכול יחד את הגלידה, ישבתי מול ג'סטין מביטה בעיניו, כי ייתכן שהפעם הבאה בה אביט בעיניו ככה, תהיה בעוד כמה ימים.
"מיילי, הכל בסדר איתך?" הוא שאל אותי, "כן, ברור שאני בסדר, אין מישהי יותר בסדר ממני…" שיקרתי, ותהיתי אם הוא מבחין בכך שאני מסתירה משהו.
"את מתנהגת יותר מוזר מביום שהחבאתי אותך בארון וניסיתי למכור לרינת ונייל תירוץ עלוב." אמר לי ג'סטין.
הוא צודק.
על מי אני עובדת? אני לא יכולה לשבור לו את הלב…
אחזתי בידו, על השולחן, "ג'סטין, מה אתה מוכן לעשות עבורי?" שאלתי אותו.
"הכל." הוא אמר.
הבטתי בעיני הדבש הסוחפות שלו, עמוק, "גם אם תצטרך לפגוע בי על מנת הטוב ביותר עבורי?" שאלתי אותו.
"למה את שואלת אותי את זה?…" הוא שאל מעט מודאג.
נשמתי עמוק, וניסיתי לאזור בכל הכוח על מנת שלא לבכות, כי לי יהיה יותר קשה ממה שיהיה לו.
"מיילי, מה קרה לך?!" ג'סטין נבהל ונעמד, נעמדתי גם אני.
התקרבתי אליו, "אני ממש מצטערת ג'סטין, אתה מדהים והכול, ותודה לך, אבל… זה לא ילך בנינו…" אמרתי לו בעדינות.
"את… נפרדת ממני?" הוא שאל בשקט.
אוי לא, מה עשיתי?! למה אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור?!…
שתקתי וכיווצתי את שפתיי.
"את לא רוצה שנהיה חברים…" הוא מלמל.
"לא, ג'סטי-" ניסיתי להסביר אך הוא קטע אותי ואמר: "אני מבין, מיילי… להתראות." הוא אמר משפיל את מבטו בעצב, "אני אתגעגע אלייך." אמר מנגב את דמעתו שזלגה לאורך לחיו.
"אני יותר." לחשתי.
הוא עזב את המקום בצעדים איטיים, כאילו שמפחד שאחשוב שהוא בעד הפרידה.
אבל אני יודעת שזה קשה לו, מה שאני לא בטוחה זה… האם הוא יודע עד כמה זה קשה לי?!
הוא לא יודע.
הוא חושב שירד לי ממנו.
כאשר הוא היה רחוק דיו, פשוט ישבתי על הכיסא מול השולחן, מניחה את ראשי על השולחן ובוכה.
מי שהבחינו בכך היו הארי ורינת.
הם ישר רצו אליי, "מה קרה, מיילי?!" הם שאלו מבוהלים.
"הרגע נפרדתי מג'סטין…" אמרתי בשקט ובעצב.
"מה?!" הארי פער את פיו, "למה?!" נבהלה רינת.
"שבו פה ואספר לכם…" אמרתי להם מצביעה על הכיסא שג'סטין ישב עליו ועל הכיסא שליד.
"אוי לא, שיחות נפש של בנות…" מלמל הארי מגלגל את עיניו, ואז רינת נתנה לו סטירה.
"תודה." הודיתי לרינת.
"תמיד שמחה לעזור." היא אמרה מחייכת.
צחקקתי קצת מבעד לדמעות, "אבל למה נפרדת מג'סטין?! הוא היה כזה חמודון!!!" רינת ניסתה להבין מדוע עזבתי אותו.
"לא עזבתי אותו כי אני לא אוהבת אותו," אמרתי להם, "תבטיחו שלא תספרו לו…".
"מבטיחים." אמרו שניהם בו בזמן.
"הוא צריך להוציא אלבום נוסף בקרוב, ולקהל נמאס משירי החיזור, הם רוצים משהו עם קצת יותר רגש, אז סקוטר הציע לי…" התחלתי לומר אבל אז הארי המשיך אותי, "להיפרד מג'סטין כדי שהוא יכתוב שיר מהלב?" שאל.
"בדיוק." עניתי.
"מה?! איך יכולת לעשות לו את זה! חשבתי שאת אוהבת אותו…" מלמלה רינת.
"אני עושה את זה בגלל שאני אוהבת אותו, לפעמים מאהבה עושים דברים שיפגעו בצד השני, עבור הטוב ביותר עבורו…" אמרתי משפילה את ראשי.
"אני עדיין לא מבין את זה…" מלמל הארי.
"אם אני אהיה חברה של ג'סטין, אני אהיה מאושרת, אם אקשיב לסקוטר, ג'סטין יהיה מאושר, יהיה לו שיר טוב באלבום, ומאוחר יותר יהיה לו גם אותי." הסברתי להם.
"אז את אומרת בעצם שלהיות חברה שלו זה מעשה אנוכי?…" תהתה רינת.
"בערך…" מלמלתי.
"אוף, חשבתי שקרה ביניכם איזה סיפור בגידה עסיסי, אתם הזוג ההוליוודי הכי משעמם…ג'סלי, מייטין…" אמר הארי מנסה לחבר בין השמות שלנו.
"רינת? תני לו עוד סטירה בבקשה." אמרתי לרינת.
"בשמחה." היא אמרה ונתנה להארי סטירה.
הארי גלגל את עיניו, "למרות שג'סטין נער מעצבן ולא מתאים לי לומר את זה אבל… הוא אומן, הוא יכול לכתוב להיט בעצמו, וזה לא ייקח לו הרבה זמן, אולי תחזרו עוד היום." אמר הארי בניסיון לעודד אותי.
"או…" אמרה רינת, "שג'סטין יהיה כל כך כועס ויסתגר בחדר, ואם תגידו לו משהו על לכתוב שיר הוא יתעצבן ויחשוב שאף אחד לא מבין אותו.".
"רינת יותר משכנעת." אמרתי מהנהנת בראשי בעצב.
"לפחות ניסיתי…" אמר הארי משלב את ידיו.
"תודה לכם." אמרתי להארי ורינת עם חיוך מזויף, "תוכלו לעשות לי טובה קטנה?" שאלתי אותם.
"מה היא?" שאל הארי, "תבדקו מה שלום ג'סטין בשבילי." ביקשתי.
"בסדר." הסכימה רינת, "נעשה זאת." הסכים גם הארי.
"תודה." הודיתי.