מה עשית לי?

בחיים שלי לא בכיתי כל כך הרבה בחודש אחד. כמעט לפני שאני נרדמת אתה עולה במחשבות שלי, ואני לא מצליחה לחשוב על משהו אחר לחשוב עליו חוץ ממך.
כל דבר שאני חושבת עליו מתקשר אלייך באיזשהי צורה.
לא משנה מה זה,בין אם זה אצל חברה שלי בסופ"ש שקפצתי לך על הבטן, ולמרות שהיה לך קשה לנשום לא העפת אותי או בין אם זה שהלכתי חצי עיר בשביל לפגוש אותך או כל דבר אחר.
אין לי מושג עשית שאתה גורם לי לבכות בגללך כמעט כל יום.
על השיחה הראשונה שלנו, שבקושי הכרתי אותך, נפתחתי לפנייך כמו שמעולם לא נפתחתי בפני אף אדם. זה פשוט קרה. אין לי מושג איך זה קרה, פשוט ככה.
לפעמים לפני כשאנחנו מדברים, אני מכינה שאלות ודברים לדבר עליהם, וב"מאני טיים" זה פשוט לא קורה. אולי בגלל שאתה מתחיל נושא לדבר עליו או פשוט זורמים.
אפילו קרו כמה פעמים שבהן פשוט בכיתי מולך, ואמרת כל מיני דברים בשביל שאני לא אבכה.
הכי קשה היה כשדיברנו על ביטחון עצמי, כשרק אמרת את המילים האלו או משהו קשור אליהן ישר עלו לי דמעות בעיניים. ואז אמרת: "יותר לא מדברים על ביטחון עצמי כי זה גורם לך לבכות".
כשאני כותבת את זה עכשיו אני מבינה שמה שאני מרגישה כלפייך זה לא סתם. זה משהו גדול, משהו חזק שלא חשבתי שבאמת יכול לקרות לי.
עוד מעט כנראה ניפגש, ואני אדבר איתך על זה, על הרגשות שלי כלפייך.
כל דבר שתגיד לי יגרום לי לבכות, אם זה מאושר או מעצב.
כשאמרתי לך שכמעט התעלפתי התחלת לשאול למה ואיך. בערב שאלת אותי איך אני מרגישה ואיך אני ואמרתי לך שאני בסדר. יום אחרי אמרת לי לשתות הרבה מים וכך עשיתי. אבל אני שואלת את עצמי: האם אמרת לי את זה בשביל להראות לי כאילו אכפת לך ממני או שבאמת אכפת לך ממני?
בסופו של דבר אני שואלת את עצמי שאלה אחת: האם אתה אתה מרגיש כלפי או שאתה ריק?

סליחה אם קצת חפרתי, זו פשוט פעם ראשונה שאני כותבת פה ^-^