סיפור ללא שם… פרק 3

****** לפני שאתם קוראים . מצאתי שם לסיפור מעכשיו יקראו לו "מה שאהבה יכולה לעשות" :)
תהנווו !

יצאתי מהחדר ועדן איתי.
"אני ממש מצטער על ההורים שלך .." הוא מלמל.
"זה בסדר אבל.. לא בא לי לדבר על זה .." אמרתי.
"תקשיבי,אני יודע שאת חושבת שאני צפונבוני ומפונק כי אבא שלי הוא המנהל והכל אבל אני לא כמו אחותי… אני שונה.." הוא מלמל.
"אוקיי" לא הבנתי לאן זה מתקדם.
"והייתי שמח אם היינו עושים איזה משהו ביחד…" הוא אמר וחייך.
"אממ נישמע לי סבבה" אמרתי.
"אז מחר בבוקר נלך לבריכה?" הוא שאל.
"יש פה בריכה??" אמרתי המומה.
"כן" הוא אמר וצחק מהתגובה שלי.
"טוב" אמרתי וחייכתי במבוכה.
"אז מה.. על מה דיברת שם עם אדיר?" הוא התעניין.
"סתם.. הוא התנצל על האי נעימות אבל זה לא אשמתו פשוט אני. לא רגילה לזה ולא נעים לי מול כולם.." מלמתי.
"ולנשק את כולנו כן היה לך נעים?" הוא אמר וצחק.
"תשמע…" גממגתי "אני חדשה ואני לא רוצה לצאת יבשה שבשניה שאומרים לה נשיקה אז היא בורחת וזה גם החמיא לי שאדיר בחר בי וזה מביך…הייתי בטוחה שהוא יבחר בעדי או משהו.." אמרתי.
"שמעי את באמת מאוד יפה.." הוא אמר וחייך.
"תודה" הסמקתי.
"ואת עוד יותר יפה כשאת נבוכה" הוא אמר ונשק לי בלחי.
הגענו לחדר ועדן נכנס איתי.
"איפה היית?" דניאלה ישר התנפלה עליי.
אממ סתם עם עדי עדן הילה ואלה.." מלמתי.
"למה לא באת איתנו?" ספיר שאלה בטון מגעיל.
"כי פגשתי את עדן והוא הביא אותי אליהם .." מלמלתי "מה זה משנה? מחר אני אשב איתכן" אמרתי.
"מתוקה,זה או הם או אנחנו,אי אפשר ביחד" דניאלה קיבלה עצבים.
"אז אני נשארת איתם…אל תפגעו.." מלמתי וניסיתי להרגיע את הרוחות.
"מה?!" ספיר קפצה.
"הלו תרגיעו.. לא משחררים אותה" עדן הגן עליי.
"פשוט תסתום" דניאלה אמרה.
"מה ניראה לך שאת אומרת לי לסתום?" הוא התעצבן.
"מה אתה מגן עליה בכלל?" היא צעקה.
"אהה הבנתי" היא מלמלה בטון תחמני.
"נידלקת על החדשה .אה?" היא שאלה אותו וקרצה לו
"קורל" נידחפתי לשיחה.
"מה.. מה פתאום?" הוא גמגם והתחיל להסמיק.
"רק שתדעי אצלו הכל זה סטוצים.. הוא לא מסוגל להתחייב" ספיר אמרה ,כאילו שהיא השפוטה של דניאלה או משהו.
"טוב קיצר הלכתי להתלבש ולישון לילה טוב" אמרתי ונשקתי לעדן בלחי.
***נקודת מבט עדן:
יצאתי מהחדר של קורל ולא הפסקתי לחשוב עליה.
נכנסתי לחדר שלי נשכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה.
"אחי מה קורה?" אדיר שאל.
"ניראה לי שאני מאוהב.." מלמלתי.
"מה במי?" הוא חקר.
"בקורל." אמרתי וחיוך מטופש התפרש על פניי.