מה שהתחיל בפשע שכונתי (שנייה לפניה הסוף ) פרק 3 תגיבו :)

"נעמה תברחי "צעק עלי בר "אני לא משאירה אותך פה לבד מי זה האיש הזה " אמרתי למרות שלא ממש הבנתי למה אני מסכנת את חיי הנער הזר הזה "אולי כדי שתספר לה מי אני דון חואן " אמר האיש המפחיד בלגלוג בר הביט בי במבט חסר עונים והבין שין לא לאן לברוח "בסדר ,נעמה זה אדי הוא … הוא לימד אותי את כל מה שאני יודעת "אמר בסלידה "אתה מתכוון לגנוב ?" שאלתי בזמן שאדי התקרב אפילו יותר "כן .הוא גילה את הפוטנציל שלי כשהייתי בן חמש ולקח אותי איתו הייתי אצלו חמש שנים ארוכות וקשות גנבתי בשבילו ושרתי אותו כמו חייל עד שיום אחד שהייתי בן עשר החלטתי שנמאס לי להיות החייל שלו לקחתי ממנו את הרובה שלו וברחתי עד היום הבריחה שלי עבדה לא רע אבל הוא מצא אותי ו… "לא היה צורך להשלים את המשפט עיניו השחורות של אדי היו מלאות בנקמה ממש יכולתי לראות את זה ניסיתי לעכל את הסיפור אבל זה היה קשה מידי "עכשיו נעמה תברחי אני יהיה בסדר מבטיח "הוא אמר חייך חיוך כובש וקרץ כמו בפגישה הראשונה שלנו "אבל .. אבל .." ניסיתי לחשוב על רעיון כלשהו אבל המוח שלי היה רק הוא עד ניסה לעקל את סיפור חיו הקשה של בר "פשוט לכי אני יסתדר "אמר שוב בלב בררה עליתי לביתי ויצאתי למרפסת מה שהספקתי לראות היה את אדי דוחף את בר למכונית שחורה ואת המכונית נעלמת מאחורי הבניינים .
עברו יומיים בהם לא הפסקתי לדאוג לבר זה היה כל כך מוזר לא הפסקתי לחשוב עליו על הפנים המושלים שלו על העיניים שלו שהצליחו להפנט אותי …
הטלפון צלצל .
"מי זה "אמרתי בקוצר רוח
שמעתי שרעים בדיוק שהתכוונתי לנתק שמעתי את קולו המפחיד של אדי "שוב זה ראה לך אהה ? דון חואן " אמר אדי בלגלוג "אולי תפסיק לקרוא לי ככה אני לא יודע על מה אתה מדבר "בר ענה בקול צרוד כאילו צעק הרבה
"אתה יודע למה אני מתכוון " ענה אדי "החברה הקטנה שלך "
"עם תדבר עליה שוב אני …" הוא לא סיים את המשפט
"אתה מה חה חה חה "אדי צחק צחוק מרושע להחריד "אתה כל הזמן עושה את זה כובש לב של נערה מסכנה ואז שוכח ממנה כמו זאת לפני חמש שנים חה חה חה השערת אותה בוכה שם "אמרי זה שמעתי את בר נאבק הוא כנראה היה בכלוב כלשהו
ניתקתי את הטלפון מיד לא יכולתי לשמוע יותר .