מוזנח באהבה:היא/חלק 3
היא/חלק 3:
לוס נכנסה אל חדרה הגדול, מניחה את הפלאפון על השולחן, מתיישבת-נזרקת על המיטה וחצי שלה. היא בהתה בתקרה. מלא מחשבות התרוצצו במוחה… זיכרונות…
היא הרימה את ראשה, מביטה אל המראה הגדולה, מחייכת לעומת הנשיקות מהאודם שהיו מודבקות עליה. היא מתגעגעת לתקופה ההיא. של להיות מאוהבת. הריקנות הזו, כשאת לא מאוהבת באף אחד, זה הרגשה כל כך גרועה.
דלת חדרה נפתחה. אחיה נכנס, נזרק על מיטתה גם הוא, ואז קם, ניגש אל מסך הטלוויזיה הגדול שנמצא מול מיטתה ומחבר אליו את הכבל של שלט הפלייסטיישן.
\"אנדריאן!\" היא צעקה. \"מה אתה עושה בחדר שלי לאלף עזאזל?\"
הוא הסתובב אליה, מבט צוחק בעיניו. \"אה.. חשבתי לעשות איתך שיחת בנות קטנה בין תאום לבין אחותו… לא מתאים לך עכשיו?\" הוא צחק בקול \"אני יכול לבוא בערב…\" הוא אמר והתיישב שוב על המיטה, מדליק את מסך הטלוויזיה, מתחיל את המשחק.
\"אנדריאן אני לא צוחקת! יש לך חדר משלך! למה אתה בא לשחק פה!?\" היא חטפה את שלט הפלייסטיישן מידו, מושכת את תשומת ליבו אליה.
\"וואי לחוצה!\" הוא אמר, חוטף חזרה את השלט מידה. \"המסך שלי לא עובד. אז בינתיים אני פה. אבל לא צחקתי בקשר לשיחת בנות. את יכולה לדבר אני יודע להקשיב ממש טוב…\" הוא צחק וקרץ אליה את הקריצה הזו שלו, שהוא תמיד עושה כדי להרשים את הבנות.
היא הרימה את השלט של הטלוויזיה וכיבתה אותה… הוא הסתובב אליה. \"נו מה? אני יכול להקשיב גם כשאני משחק את יודע.. הי מה זה?\" הוא זרק את שלט הפלייסטיישן והרים אלבום תמונות ממיטתה של לוס. \"מה? החלטת להיזכר כמה יפה היית בילדות ולהצטער על זה שהיום את לא כזו?\" הוא אמר, מדפדף במהירות בדפים. היא שתקה.
\"היי! הנה הבית שלנו בארגנטינה! והחצר! והנה אמא ואבא! יואו אני לא מאמין שיש לך את התמונות האלו עדיין! היי הנה אלכס! אתם עדיין בקשר?\" הוא אמר, מרים את ראשו, קולט את אחותו שוכבת על המיטה, בוהה בתקרה.
\"לוס?\" הוא שאל \"נו מה נעלבת ממני? את יודעת שאני צוחק! את התאומה הכי יפה בעולם אני חולה עלייך!\" הוא אמר, מושך אותה בידה, מרים אותה לתנוחת ישיבה.
היא צחקה. \"זה לא זה. אידיוט\" היא אמרה ופרעה את שיערו.
\"למה?\" הוא התעצבן. \"נו. אם זה לא אני אז מי זה?\" הוא אמר, עוזב לרגע את האלבום הגדול, מתיישב מולה. היא הרימה את עיניה. היא ראתה שהוא רציני בקטע של שיחת בנות.
\"טוב, נו\" היא אמרה \"אם אתה מתעקש.. רק תוריד את הנעליים לפני. אני שונאת שיושבים לי על המיטה עם נעליים.\"
הוא צחק, הוריד אותם ואמר \"דברי כבר!\" והפעם, הוא פרע את שיערה וצחק.
\"אתה זוכר את תומר?\" היא אמרה. הוא הנהן. \"אז ראיתי אותו היום.\" היא אמרה.
\"נו…?\" הוא שאל \"נשאר יפה כמו שהוא?\" הוא אמר וקרץ. היא לא חייכה.
\"זה לא מצחיק, אנדריי. אתה יודע איזה מסכן הוא נראה?\" היא אמרה, מורידה את עיניה, מידי מובכת כדי להסתכל בעיניו.
\"נו… עם אבא כמו שלו, ועם אמא שלא בחיים, לא פלא…\" הוא אמר, באי אכפתיות שכזו. \"למה כל כך אכפת לך מאיך שהוא נראה? כולה עוד איזה בחור, יש אלף טובים ואחרים שהיו קופצים עלייך בשנייה. נו אז מה קרה איתו הוא פגע בך או משו, למה אם כן תגידי אני…\" הוא נעצר לרגע, הסתכל עליה במבט חוקר משהו, ואז אמר \"אל תגידי לי ש…\" הוא אמר, הניח שתי אצבעות על סנטרה והרים את פניה, מביט בעיניה. \"את מאוהבת בתומר? זה העניין? בעני הזה? את יודעת למה את נכנסת בכלל? ראית את אבא שלו פעם? ראית איפה הוא גר בכלל? \" הוא אמר לה, מבט מופתע-כועס-אכפתי בעיניו.
היא העיפה את ידו מפניה \"לא!\" היא קראה בקול. \"מה הקשר מאוהבת בו… כולה קצת מרחמת עליו נו הוא ממש מסכן אנדריי! \" היא אמרה, מנסה בכוח לא להסמיק.
הוא קם ממיטתה ואמר \"אם לא תפסיקי לשקר לי, עוד יצמח לך אף יותר גדול ממה שכבר יש לך!\", היא שמה יד על אפה, ואמרה \"אין לי אף גדול!\". הוא צחק והתיישב שוב \"נו, את מתכוונת לספר לי מה קרה?\"
\"נו… הוא שונה כזה, תומר. הוא לא כמו כל אלא מהכיתה, אנדריי! היית צריך לראות אותו שם. הייתי עם אוזניות, כדי לא להראות לו שאני מתלהבת מזה שהוא פה, אבל שמעתי כל מילה ממה שהוא אמר. מבטיחה לך אנדריי! כולם שם היו כמו קבוצת כלבים סביבו, עוד דקה והיו זורקים אותו מעבר לגדר האבנים. ועדיין, אנדריי, למרות זאת הוא עמד בגב זקוף, לא מפחד מכלום! אומר מה שהוא חושב, למי שהוא חושב. תתאר לך אנדריי, שהיית במצב כמו שלו, אחרי שכל הכיתה הייתה רואה שאבא שלך לא הכי נורמאלי, אחרי שאמא שלך ח\"ו כבר לא הייתה בחיים, אחרי שאחותך, אני, הייתה עוזבת. היית מרגיש לבד, ואפילו החברים הכי קרובים שלך היו צוחקים עליך, לוקחים את מקומך במקום לתמוך בך! הוא האדם החזק ביותר שאני מכירה…! וכן… אני חושבת שאני קצת אוהבת אותו אולי…\" היא אמרה והביטה באנדריאן.
\"בסדר.\" הוא אמר \"לוסי, כולנו עוברים דברים, חלקנו יותר וחלקנו פחות. חלקנו יודעים איך להתמודד עם זה, וחלקנו לא. אבל אם נתמקד בכל אחד שעובר דברים ושורד אותם, אנחנו לא נגמור, לוס…\"
\"אבל אנדריי!\" היא אמרה, עוצרת אותו מדיבורו. \"אני לא סתם חשבתי עליו. אני חשבתי על רעיון!\" היא אמרה, עיניו נפתחו בהפתעה. \"חשבתי… חשבתי שאולי… הרי, לנו יש בית גדול, וחציו ריק. אפשר… לבקש אולי מאמא ש… הוא יבוא לישון פה. בינתיים…\"
הוא הסתכל עליה. מבטו לא מאמין. ואז אמר \"אי אפשר.\"
\"אבל אנדריי! למה אתה ישר פוסל?? מה הבעיה? למה אי אפשר?\" היא אמרה, כועסת משהו.
\"את זוכרת ששאלתי אותך אם את ואלכס עדיין בקשר?\" הוא שאל. \"כן\" היא אמרה \"מה זה קשור עכשיו?\" היא שאלה בכעס.
\"אני מבין שאתם לא בקשר…\" הוא אמר.
\"איך אתה מבין את זה? ואתה לא עונה לי על השאלה!! מה זה קשור??\"
\"כי אני בקשר איתו.\" הוא אמר, עיניה נפתחו בהפתעה, \"נו ו…?\" היא שאלה. \"ו…\" הוא אמר \"הוא גם עושה עלייה לארץ. ו… זאת אומרת. הוא אמר ש… הוא… זאת אומרת… אמא הזמינה אותו לגור אצלנו, בחדר הריק.\" הוא אמר במהירות, נאנח אנחת רווחה לאחר מכן.
עיניה של לוסי נפתחו בהלם. פניה הפכו לבנות מרגע לרגע. \"לא…\" היא אמרה, מתנשמת בכבדות. \"לא! לא! לא! לא! לא!\" היא צעקה בכוח והרביצה לכרית שלידה. אנדריאן תפס אותה חזק. היא נלחמה בו, ואז נרגעה. הוא חיבק אותה חזק, היא בכתה לתוך כתפו הרחבה. \"אל תדאגי, לוס,\" הוא אמר, \"הפעם אף אחד לא יפגע בך. אני מבטיח.\" היא חיבקה אותו חזק, כאילו פוחדת לאבד את המשענת היחידה שיש לה.
תגובות (0)