מוסיקה – פרק 17
– נקודת המבט של אלי –
התחבאתי בסמטה חשוכה .
הבטתי סביבי וראיתי קופסת פח נעה אליי, הצטמררתי אבל לקחתי נשימה עמוקה וכשהבטתי סביבי והבנתי שאין מקום מסתור אחר, הבנתי שזה המקום שלי כרגע .
כשהשמלה של קייסי קרועה בסופה, ומאוד קיוויתי שאני אחזור בשלום, ידעתי שהיא תהרוג אותי, אבל לא על זה חשבתי, חשבתי על האנשים של אית'ן, כמה רע הם יכולים לגרום לי כשגיליתי את סודו הקטן של אית'ן, לא בדיוק, אבל גיליתי .
צעדים . צעדים .
ליבי פעם בחוזקה ובכל פעם שעצמתי את עיניי דמיינתי את חיבוקו הנעים של ג'וש עוטף אותי והרגשתי נעשתה טובה יותר .
" איפה היא ? " נשמע קול כבד .
" תמצאו אותה, האדון לא יהיה מרוצה " נשמע קול אחר, מעט נשי יותר .
" אבל איפה ? היא יכולה להיות בכל מקום " נשמע קול גברי אך צעיר יותר מהשאר .
" בסמטאות, פינות חשוכות, כבר היינו בסיפור הזה " שוב נשמע הקול הנשי .
ושוב כמה צעדים, הפעם היו קרובים יותר אליי .
– נקודת המבט של ג'וש –
" מה היא אמרה לך ?! "
שתקתי .
" שנשאל אותך שוב ?! מה היא אמרה לך ?! "
" האדון לא יהיה מרוצה .. "
אחריי שאלי ברחה ממני הייתי מבולבל והלכתי אחרייה בהליכה מהירה, אבל היא הייתה זריזה ולא הספקתי לעקוף אותה ולפתע משום מקום קיבלתי בעיטה ועוד כמה מכות ולא ראיתי כלום מלבד אית'ן ולידו קייסי .
" ג'וש .. ? מה אנחנו עושים פה ? איפה אני ? מה זה הבגדים האלה ? " קייסי ישבה לידי מבולבלת, היא חזרה לאותה קייסי שהייתה כמו תמיד, וידעתי שכשהייתה במסעדה היא הייתה רק הכלי משחק של אית'ן . אבל למה בדיוק ? למה אלי כל כך מפחדת ממנו ?
עניתי לה בהנדת ראש, היא התבאסה אבל על פנייה עדיין נשארה הבעת הפחד שהייתה כשהתעוררה וראתה אנשים בשחור, גלימות שחורות, מסכות שחורות, והיא נבהלה עד כדי כך שנפלה יחד עם הכסא שאליו הייתה קשורה, כמוני .
" למה אתם צריכים את אלי ?! מה היא עשתה לכם ? " שאלתי והתנשפתי ללא הפסקה, כעסתי, בעטתי ברגליי ללא הפסקה בשביל להשתחרר, כמו ילד קטן שלא רצה לשבת על הכסא מרוב אי סבלנות .
ולפתע אחד מהם התקרב אליי והוריד לפניי את המסכה .
" לין ?! "
תגובות (1)
וואווווו!!! תמשיכייייי