מחכה שתחזרי- הכול קרה ביום שני (פרק ראשון)

עשיתי הקדמה לפני כמה חודשים והחלטתי להפוך את זה לסיפור אז הנה לכם מקווה שתאהבו.

דמויות:
לינוי- שיער שטני גלי, עניים ירוקות, גוף רזה, גובה- 1.68, שפתים מלאות אדמדמות ועור בהיר
דור- שיער חום, עניים חום דבש, גוף חטוב, גובה- 1.80 עור זהוב.

ביום קיצי כמו שאר הימים הכול נשבר.
זה הרגיש לו כסערה שמתחוללת למרות החום שבחוץ, כאילו מזג האוויר משדר מה שהוא מרגיש, ברגע הזה הכול התמוטט.

נק' מבט דור-
"ישבתי מולה מנסה לעכל את מה שהיא אמרה לי הרגע, לא האמנתי שהיא תעשה את הדבר שתמיד הפחיד אותי, המחשבה שהרתיעה אותי כל כך היכתה לי בפנים".
הוא ידע שזה עלול לקרות אך זה קרה מוקדם מידי, ללא יכולת תזוזה, ללא אפשרות להגיב, היא פשוט עזבה.
עזבה אותו, והדבר היחיד שהוא חי בשבילו, נלחם וניסה להשתנות, וויתר עליו. ויתר עליהם.

(מוקדם יותר בבוקר)
נק' מבט לינוי-
מצאתי את עצמי בוהה באוויר ומחזיקה בכוס תה שמזמן התקררה.
"אני כבר לא יודעת מה לעשות, זרקתי לאוויר, לחלל השומם של ביתי כי איכשהו בזמן האחרון השקט נהיה חברי הטוב ביותר, מקשיב ולא עונה.
המחשבות המטרידות רודפות אותי ימים ולילות, אני כבר לא יכולה לישון.
"מה אני אמורה לעשות", צעקתי, "אולי מישהו יוכל לענות לי", אך הבית ריק ואין מי שיהיה לצידי יותר.
אני כל כך אוהבת אותו, אני חושבת ביני לבין עצמי, אבל כנראה את ההבטחות שלו הוא כבר שכח לקיים, הבטחת שתאהב אותי לנצח!, אז מה השתנה..
אני את ההקרבה שלי עשיתי, רק אם הייתי עוזבת בפעם הראשונה, כשהכול התחיל, חשבתי לעצמי אבל.. ניסיתי לראות אולי הכול יתהפך, אך תקוותי היו לשווא.
קמתי המהשולחן בחוסר חשק חוזרת לעניינים הרגילים של יומי עד שסוף סוף אחליט להתעמת איתו ולהטיח בפניו את האמת ממנה הוא מתרחק כל כך הרבה זמן.
בבקשה דור אולי תשתנה כבר ותקשיב לי, בשבילנו.. אני מתפללת בליבי ומבקשת שזה יקרה כי אם לא החיים שלי יהיו חסרי משמעות.