מחנה קיץ- פרק ראשון

"לידורי," אמא נכנסה לחדר והגיפה את התריסים מעלה, השמש שהסתננה מבין התריסים סינוורה את עיני וגרמה לידי אוטומיטית לעלות ולהסתיר אותן בעזרת המרפק.
"יאלה מאמי, שבע וחצי, אבא עוד צריך להגיע לעבודה אחרי שהוא מקפיץ אותך." היא אמרה וקמתי לישיבה, מתמתחת.
"אני קמה." מלמלתי וקמתי למקלחת, שהייתה בהמשך המסדרון, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
נכנסתי לחדר והחזקתי בידי את מכנסי הגינס הבהירים וחולצת הטישרט הפשוטה, שהכנתי כבר מיום קודם.
זה היום הראשון של החופש הגדול, והיום סוף כול סוף אנחנו הולכים לסמינר שהבטיחו לנו כבר מכיתה ח'.
הסמינר כולו מתקיים בלונדון, סמינר למדריכים מתחילים, כול שנה נבחרים מהארץ ארבעים תלמידים שיטוסו ללונדון, להיפגש עם נערים בני גילנו לסמינר הדרכה,  יש תוכנית כזאת גם בארץ, אבל כמובן שאני העדפתי בחו"ל.
פיזרתי את שיערי החום והמתולתל, שהיום באורח פלא הסתדר מצויין והגיע עד קצת לפני ישבני בתספורת מדורגת.
מרחתי פס דקיק של איילנר מעל העין החומה והכהה שלי, שנטתה להיות שחורה. מעט סומק על לחיי , גלוס מבריק וזהו.
נעלתי על כפות רגליי סנדלים פשוטות בצבע שחור וענדתי את צמיד הרגל הקבוע שלי.
"לידור, את מוכנה?" אבא שאל מהמטבח,
"אני באה." צעקתי בחזרה והתזתי מעט בושם על צווארי, לקחתי את המזוודה הגדולה שעמדה ליד הדלת, לידה עמדה עוד מזוודה קטנה שתכולתה הייתה בעיקר נעליים ובגדים תחתוניים, בכול זאת חודשיים.
"יפה שלי." אמא נעמדה מולי שהייתי מול הדלת, היא החזיקה בשני צידיי ראשי ונשקה לשתי הלחיים שלי.
"את הולכת להנות המון, תתקשרי אלינו כול יום. ואם חסר לך משהו, כסף, נעליים, בגדים, לא משנה מה, תתקשרי אלינו ונשלח לך." היא אמרה וחיבקתי אותה בחוזקה,
"ביי." מלמלתי בעצב והיא חיבקה אותי בחזרה.
אבא עזר לי להכניס את המזוודות לתא המטען ונכנס למושב הנהג, הקפתי את האוטו ונכנסתי למושב הימני,
בדרך, חשבתי על איך יהיה להיות בלי ההורים שלי כול כך הרבה זמן, ובלי החברים. חשבתי על כול בני הנוער הנרגשים, שעולים כמוני לכיתה יא' והולכים לעבור קורס הכשרה.
"מתרגשת?" אבא שאל וניערתי את ראשי, מרחיקה את המחשבות.
"מאוד." אמרתי בהרגשות והוא חייך,
"הגענו." הוא אמר וראיתי את שדה התעופה הגדול מולי.
יצאנו משניי צידי האוטו והוא עזר לי להוציא את שתיי המזוודות, הוא נעל את האוטו ונכנסנו לבפנים.
"הנה המדריכה." אמרתי והצבעתי על שני, שזכרתי כבר מהקורס המקדים.
"היי," היא אמרה וסימנה שלום בעזרת ידה, לידה עמדו עוד בערך עשרה ילדים,
"היי." אמרתי ונשקתי ללחי שלה.
"ביי אבא." אמרתי וחיבקתי אותה בחוזקה,
"תהני, יפה שלי." הוא אמר והלך.
לקחתי מהצד עגלת משא למזוודות, ניסיתי להרים את המזוודות עליה, בלי הצלחה.
"צריכה עזרה?" קול נשמע מאחוריי, הסתובבתי בבהלה ונער בעל פנים משורטטת ועיניים אפורות חייך אלי.
"אני אשמח." אמרתי וזזתי לו מהדרך, בקלות ובמהירות הוא הרים את שתי המזוודות ועזר לי לסחוב את העגלה,
"אדיר." הוא אמר והושיט את ידו, "לידור." אמרתי והושטתי את ידי חזרה בידידות.
"את גם בסמינר?" הוא שאל בהתעניינות וחייכתי,
"גם אני." הוא אמר ועצרנו ליד המדריכה.
"חברים, כולם הגיעו, בואו שיהיה לכם זמן להיות בדיוטי פרי." שני אמרה בצעקה וקטעה את השיחה שלי ושל אדיר.
התחלנו את כול הבדיקות, תחילה בדיקות ביטחון, לאחר מכן בדיקת דרכון, אחר כך בדיקת המזוודות והעברתן למטוס ואז היישר לדיוטי פרי.
"זה היה ארוך." מלמלתי ואדיר הנהן גם,
"מתיש." הוא אמר וישבנו במסעדה שהייתה באמצע הדיוטי פרי.
"חברים, מכיוון שזה היה יותר ארוך ממה שציפינו יש לכם פחות מחצי שעה להיות כאן ואז אנחנו נאלץ כבר ללכת למטוס." שני אמרה והלכה,
"אז, מאיפה את?" אדיר שאל וקמתי כדי לקנות מים וחטיף,
"תל אביב," אמרתי כשחזרתי ולגמתי מבבקבוק, "ואתה?"
"נתניה." הוא אמר והנהנתי,
"היי," נערה נמוכה בעלת תלתלים שחורים התקדמה לכיונינו,
"זיהיתי אתכם, ממקודם, אפשר לשבת?" היא שאלה והינהנתי במהירות, מפנה לה מעט מקום ומצביעה לה על הכסא שנח לצידי.
"אוריאן." היא אמרה ולחצה את ידי, ואז את של אדיר.
"לידור." אמרתי, "אדיר." הוא אמר באותו הזמן ושנינו צחקנו.
"אתם מכירים לפני?" היא שאלה וניענתי בראשי לשלילה,
"הכרנו מקודם." אמרתי והיא הנהנה,
"רוצים?" שאלתי והצעתי להם מהחטיף המלוח שנח בין ידי.
"לא." אוריאן אמרה, בזמן שאדיר קפץ על ההזדמנות ולקח חופן בידיו.
"חיכית שאני אשאל?" שאלתי אותו וצחקתי, הוא הרים את כתפיו בתמימות ואוריאן צחקה גם היא.
"חברים להתרכז ביציאה." שני אמרה וקמנו. יצאנו מהדיוטי פרי והיא קראה בשמותינו, לאחר מכן נכנסנו לתוך אוטובוס צפוף שבו עמדו המון אנשים, הריח שהיה באוויר היה מזעזע.
"וואי, איזה סירחון." אמרתי וסתמתי את אפי בעזרת שתיים מאצבעותיי. הנסיעה ארכה לא יותר משתי דקות ואז עלינו למטוס.

לונדון, הנה אני באה!