מחסכון לאהבה פרקים 9+10

פרק תשיעי:
הם נכנסו בשער הכניסה לחצר הקדמית של ביתו של ניית׳ן.
דשא ירוק עז השתרע על הכניסה הקדמית ומזרקת מים עמדה במרכזו.
הם חצו את המדשאה כשאמה מביטה בשביעות רצון על הבית. הם נכנסו לסלון, אמה הרגישה כאילו נכנסה לקטלוגי עיצוב בתים.
הבית היה גדול, מהסלון היא ראתה את החצר האחורית ששם הייתה בריכת שחיה.
״מוצא חן בעינייך?״ ניית׳ן התקרב אליה, והניח את מזוודותיה על הרצפה כשבחנה את הסלון.
״מדהים פה!״ היא הורידה את עיניה מנברשות הקריסטל אל עיני החום אגוז שלו.
״בואי,״ הוא לחץ על כפתור המעלית. ״תראי את החדר שלך.״
הם נכנסו למעלית. אמה ספרה עכשיו את הכפתורים שהורו על מספר הקומות, ״שש קומות?!״ היא שאלה בתמיהה. ״מה יש לכם לעשות עם כל כל הרבה קומות?״
״חניה תת-קרקעית הוא הצביע על הכפתור התחתון. ״חדר כושר,״ הוא עלה עוד כפתור. ״חדר קולנוע, חדר משפחה וחדר משחקים. הקומה בה היינו הרגע שכללה, סלון, מטבח, פינת אוכל, בריכה וחצר. וחדרי שינה בקומה הזאתי.״ הוא הצביע בסדר עולה על הכפתורים.
המעלית נעצרה באמצע ההסברה וניית׳ן ואמה יצאו מהמעלית. ״ ומה יש בקומה השישית?״ היא שאלה בסקרנות.
״עליית גג.״ הוא חייך כשהם צעדו במסדרון הארוך והנקי.
הם המשיכו ללכת, היא ראתה נשים בתלבושת כחולה מנקות ומסדרות חלקים מהבית. ״הנה,״ הוא פתח דלת לבנה, היא נראתה כבדה. ״ברוכה הבאה לחדרך!״ הוא שם את המזוודות ליד המיטה.
אמה נכנסה בצעדים איטים כשהיא בוחנת את החדר. הצבע השולט בו היה שמנת, המיטה, שידת האיפור, שולחן הכתיבה הארון והמראה. ״וואו!״ היא קראה. ״זה מושלם.״ היא סקרה באצבעותיה את בד המשי הסגול שכיסה את מיטתה והתיישבה עליה.
״מחר יום שני, יש לי לימודים, אז לא אהיה פה כשתתעוררי,״ הוא עמד מולה. ״שיהיה לך לילה טוב!״ הוא סגר את הדלת מאחוריה.
היא פירקה את מזוודתה והניחה את תכולתה במקום המתאים לה.
כעבור כמה דקות היא גמרה והתארגנה לשינה.
היא התיישבה על המיטה והסתכלה על התמונה שלה ושל לילי שהייתה מונחת על השידה. ״הכל יהיה טוב אני מבטיחה!״ היא לחשה לתמונה. ״אני אציל אותך.״ היא נשקה לפניה של אחותה הקטנה שבתמונה והרגישה איך הכאב פותח לה את זרם הדמעות.
היא הרגישה שחלק מליבה נעקר.
-תפסיקי כבר מה יש לך?- היא חשבה לעצמה. -את חייבת להפסיק לבכות מכל דבר. מחר התחלה חדשה, תפסיקי.-
היא כיסתה את עצמה בפוך החמים וחשבה על מחר, היום הראשון שלה בוודמיר.

אמה עברה לילה מלא מחשבות על העבר וציפיות לעתיד.
״בוקר טוב,״ שתי נשים שחורות בגיל העמידה נכנסו לחדרה החדש כשהם לובשות את מדי המשרתת שלהן. ״ נייט אמר לנו להביא לך את ארוחת הבוקר.״
אמרה המלאה מבינהן וניחה על השידה לידה את מגש האוכל .
אמה התמתחה ושיפשפה את עיניה.
״תודה,״ היא התיישבה כשרגליה על הריצפה. ״תוכלו לצאת עכשיו בבקשה?״ היא שאלה בנימוס.
המשרתות היננו. ״ אם תצטרכי משהו,״ אמרה המלאה. ״אני מריה, וזאת רובין.״ הן סגרו אחריהן את הדלת.
אמה הסתכלה על מגש האוכל על השידה לידה בחוסר תיאבון. היא חשבה על נמרוד כמה שהיא רוצה אותו לידה עכשיו. היא קמה מהמיטה והלכה לצחצח את שיניה שנרתיק האיפור בידיה. היא הסתכלה על פניה במראה ונגעה בפניה בעדינות. ״תנשמי הכל יהיה בסדר.״ היא אמרה לעצמה.היא הוציאה את האיילינר וסימנה איתו מעל ריסיה הארוכים קו שחור. היא בחנה את עצמה שוב במראה כשהיא מחזיקה את אכסנית הצללית השחורה.
״את יפייפיה ככה.״ היא שמעה מאוחריה קול אישה. היא הסתובבה אליה.
היא הייתה נראית בשנות ה-40 לחייה, קמטים הופיעו ליד עיניה כשהיא חייכה, שיערה הבלונדיני גלש עד לשכמותיה ועיניה החומות דבש הזכירו לה את ניית׳ן. ״אני קמרון, אמא של ניית׳ן, בעלת הבית. את בטח אמה.״ היא חייכה והושיטה את ידה ללחיצה. אמה הושיטה לה את ידה וחייכה.
״את לא צריכה עוד איפור את יפייפיה ככה.״ היא ליטפה את שיערה.
״תודה!״ היא חייכה מתוך נימוס.
״עוד כמה שעות תבואי איתי להוציא את ג׳ונתן מבית הספר. ביינתים תהני.״ היא יצאה מחדר השירוקלחת.
-מי זה ג׳ונתן?- אמה שאלה את עצמה, -אהה, זה הקטן שאני שומרת עליו.- היא ענתה לעצמה כשהיא בוחנת את מראה האיילניר על עינייה.

עברו כבר שעתיים מאז שאמה קמה. היא תהתה מדוע נמרוד לא מתקשר אליה, ולכן עשתה זאת במקומו.
״הלו?״ קולו נשמע מעבר לקו לאחר שלושה ציפצופים.
״נמרוד, מה-״ היא התחילה לדבר.
״אהובתי, איך את מרגישה, איך בוודמיר?״ הוא שאל.
״אני בסדר גמור,״ היא הרגישה את ליבה פועם בחוזקה שכשמעה את קולו. ״מהמם פה.״
״ אני מתגעגע אלייך.״ הוא אמר.
היא שתקה. אף פעם נמרוד לא התגעגע אליה או לפחות לא אמר זאת.
״הלו, אמה את שם?״ הוא שאל כששמע את השתיקה.
״כן,״ היא שתקה שוב, ״אני גם מתגעגעת.״ אמרה לבסוף.
״אמה!״ היא שמעה קול של אישה מאחוריה.
״חכה שניה נמרוד.״ היא הניחה את הנייד שלה על המיטה,״כן!״ היא קראה בחזרה.
״דיברתי עכשיו עם מנהל בית הספר והוא רוצה לראות אותך.״ היא ראתה את קמרון בכניסה לחדר, ״ואני רואה שקיבלת את הצעת האיפור שלי.״ היא חייכה.
״כן, ומתי המנהל רוצה לראות אותי?״
״עכשיו.״ היא הרחיבה את חיוכה, קדימה, תתארגני.״ היא יצאה מהחדר כשהיא השאירה מאחוריה את ריח הבושם שלה.
״מי זאת?״ שאל נמרוד שאמה החזירה את הנייד שלה לאוזנה.
״בעלת הבית, אני הולכת עכשיו לראות את בית הספר החדש שלי.״
״בהצלחה אהובתי!״ הוא שמח בשבילה.
״זה לא יהיה מוצלח בלעדיך.״
״יהיה בסדר, לכי להתארגן ותעדכני אותי.״
״אוקיי,״ היא רצתה להגיד לו שהיא אוהבת אותו אבל זה לא יצא.
״את גדולה.״ הוא אמר וניתק את השיחה.
״אני אוהבת אותך!״ היא לחשה לפלאפון בתקווה שהוא שומע.

פרק עשירי:

הרעש במסדרונות בית הספר נשמע לאמה באוזניים כמו מנגינה נוראית, היא אף פעם לא אהבה בית ספר.
״היי אמה!״ ניית׳ן הבחין בה כשהתיישבה מחוץ לחדר המנהל, והתקרב אליה.
״היי.״ היא ענתה ביובש.
״איך את מרגישה?״ הוא התיישב לידה על ספסל ההמתנה.
״אתה לא באמת רוצה לשמוע.״ היא סובבה את פניה אליו.
-למה היא מכערת את עצמה עם האיפור הזה?- ניית׳ן חשב לעצמו. -היא כל כל יפה.-
״אמה את יכולה להכנס.״ קמרון יצאה מחדר כשהמנהל לידה.
״ברוכה הבאה!״ הוא חייך והושיט לה יד ללחיצה.״אני המנהל ג׳ונסון.״
אמה הסתכלה על ידו המושטת אך לא הושיטה את ידה חזרה. ״טוב…״ המנהל אמר במבוכה והחזיר את ידו לכיס המכנסים.
״תצטרכי להכנס, אני רוצה לבחון אותך.״
אמה נכנסה לחדר המנהל בגסות רוח והניחה את רגליה על השולחן.
״טוב…״ הוא אמר כשהוא מסתכל עליה, ״ראשית, את צריכה לשבת כמו בן- אדם.״
אמה נאנחה והורידה את רגליה מהשולחן.
״שנית, אשמח אם תספרי לי מעט על חייך.״ הוא חייך אליה.
אמה הסתכלה עליו בגבה מורמת ואז אמרה, ״ למה כל מה שמעניין אתכם זה חיים של בן אדם אחר?״ היא הרגישה את הכעס בוער בתוכה.
״מי זה אתכם?״ שאל המנהל כשהוא נוגע בתג שמו שעל השולחן.
״העשירים, הצפונים, איך שלא תקרא לכם.״
״אני לא יודע על מה את מדברת העלמה קופר, אבל אם תרצי נוכל לערוך את השיחה הזאת יום אחר.״ הוא חייך אליה ועיניו הקטנות הביטו בעיניה.
״בא נגמור עם זה.״ היא אמרה.
השיחה עם המנהל נגמרה כעבור שעה.
אמה יצאה מהחדר וראתה על הספסל שחיכתה עליו לפני שנכנסה לחדר המנהל בחור רחב כתפיים.
״מה את מסתכלת?״ הוא הרים את עיניו אליה.
היא לא ענתה.
״אני יודע שאני חתיך.״ הוא אמר לבסוף.
״אל תתלהב.״ היא נשענה על הקיר.
״תסתמי גותית.״ הוא קם ונכנס לחדר המנהל.
״דפוק…״ אמה לחשה כשהוא נבלע לתוך החדר.
היא התחילה ללכת במסדרונות. היא הוציאה את הפלאפון והתקשרה לניית׳ן. ״איפה אתה?!?״ היא שאלה כשענה לאחר הצפצוף הראשון.
״אני בחצר,״ הוא ענה בנינוחות, ״למה את עצבנית?״
״נמאס לי מאנשים כמוכם!״ היא צעקה – כל העניים שהיו בכיתה הפתוחה לפניה הסתכלו עליה.
״טוב, איפה את?״ הוא המשיך בקול רגוע.
״אני לא יודעת!״ העצבים עלו. ״אנשים פה מסתכלים עליי כאילו אני עוף מוזר, איפה אתה?״ קולה פתאום נשמע סדוק, היא הרגישה חלשה, שברירית, פגיעה.
אף אחד לא מתייחס אליה כמו בן-אדם נורמלי, אפילו המנהל ג׳ונסון נרתע ממנה.
״אוקיי איפה את?״
״אני לא יודעת!״ קולה נשבר עוד קצת.
״אוקיי, תרגעי,״ הוא העלה את קולו מעט. ״בואי נראה, מה את רואה מולך?״
״תלמידים, כיתות. מה כבר אפשר לראות בבית ספר?״
״תשארי איפה שאת נמצאת, אני מגיע.״ הוא אמר. ״ותרגעי.״ הוא עידן את קולו ככל שהתאפשר לו כדי שלא תפגע, וניתק.
היא נשענה על הקיר. זה היה זמן שיעור, לכן לא היו הרבה תלמידים בחוץ.
היא חכתה כמה דקות שניית׳ן יגיע.
״הנה את!״ הוא חייך.
היא הסתכלה עליו בהבעת פנים ניטרלית, אך בעיניה היו להבות.
״מה?״ הוא שאל, ״באתי מה את רוצה שעוד אעשה?״
היא המשיכה להסתכל עליו, היא הרגישה דמעות בזויות עינייה.
״תגידי לי מה את רוצה שאעשה, אני לא רוצה שתהי עצובה.״ הוא העביר את אצבעותיו על הדמעות שהחלו לזלוג על לחייה.
היא הזיזה את ידו, ניגבה את דמעותיה ואמרה, ״אני צריכה חיבוק.״
ניית׳ן הופתע, הוא לא ציפה שזה מה שיצא ממנה. הוא התקרב אליה וכרך את זרועותיו סביב גופה. ״יהיה בסדר,״ הוא לחש באוזנה.
״בוא נצא מכאן.״ היא התנתקה ממנו.
הם ישבו בחצר על חומת האבן והיא סיפרה לו על הבחור בעל הכתפיים הרחבות. ״הוא קרא לי גותית, יש לי שם קוראים לי אמה. לא גותית.״ היא אמרה, ״אני שונאת את השיפוט הזה.״ היא אמרה לו.
הוא הסתכל עליה בעיניים מבינות כשהמשיכה לדבר.
״כאילו אם היית אסיאתי והשם שלך היה צ׳ו הם היו קוראים לך אסיאתי?״
הוא צחק וחשף את גומותיו. ״מאיפה הבאת את השאלה הזאת?״ הוא חייך וגומותיו נשארו על לחיו.
״אני יודעת שזה מטופש, אבל למה אתם כל כל שיפוטיים?״
״אני לא יודע.״ הוא הסיר את מבטו ממנה והסתכל עכשיו לכיוון קבוצת הנערים שהתיישבה על המדשאה. ״כבר הפסקה?״ הוא שאל את עצמו כשהוא בוחן את השעה בפלאפון שלו.
״כנראה,״ היא שתקה, ״אם אתה רוצה ללכת לחברים שלך אתה יכול, אל תדאג לי.״ קולה היה תקיף. היא לא ידעה למה אבל היא הרגישה כעס שהיא חשבה על זה.
״מה פתאום!״ הוא אמר. ״אני נשאר איתך עד שאימא שלי באה…״
היא שתקה, היא הרגישה פטתית.
״היי ניית׳ן!״ היא ראתה בחורה בלונדינית מתקרבת אליהם, אמה לא ידעה למה אבל היא הייתה מוכרת לה.
״היי שרלוט.״ הוא קם מהחומה ונשק לה על לחיה.
שרלוט הסתכלה על אמה בגבה מורמת ובמבט בוחן, ״אני מכירה אותך.״ היא אמרה.
ניית׳ן התיישב על החומה שוב. ״לא נראה לי.״
״טוב… אתה בא?״
אמה בחנה את שרלוט, היא הייתה מוכרת לה מאיפשהו אבל היא לא זכרה מאיפה.
היא הסתכלה על רגליה הארוכות הרזות על עיניה הכחולות הגדולות ועל שיערה הבלונדיני הגלי.
״לא עיזבי, אני אהיה פה.״ הוא חייך את חיוכו הכובש אליה.
״מה שבא לך.״ היא אמרה והלכה לכיוון הקבוצה.
״מי זאת?״ היא שאלה ספק בקנאה ספק בסקרנות.
״שרלוט, החברה הכי טובה של אחותי.״
״היא מוכרת לי.״ היא ציינה.
״כן, היא הייתה איתנו באותו יום שראיתי אותך בפעם הראשונה.״
״אהה נכון.״ היא נזכרה.
״מעניי-״ צלצול הפלאפון של אמה קטע את דיבורו.
״שנייה זה דחוף.״ היא ענתה לשיחה.
״אהובתי!״ היה זה קולו של נמרוד.
״נמרוד!״ היא שמחה לשמוע את קולו.
״נו, היית בבית הספר של הצפונים?״
״חחחח… כן, אני חושבת שהתקבלתי.״
״איך לא תתקבלי, אין מישהו שלא עומד בקסם שלך.״
שכנמרוד אמר זאת אמה הסתכלה על ניית׳ן שנד באי נוחות על חומת האבן.
היא החלה לספר לו כל מה שקרה לה היום, הכל, פרט לשיחה שלה ושל ניית׳ן.
״טוב אני כבר אדבר איתך…נשיקות!״ היא ניתקה את השיחה והסתכלה על ניית׳ן.
״מה?״ הוא שאל.
״התחלת להגיד משהו.״
״אהה לא משנה היא כבר בדרך עם ג׳ונתן.״ הוא חייך. ״בעצם הנה היא.״
אמה הסתכלה לאן שעיניו של ניית׳ן הופנו.
היא ראתה את קמרון מתקדמת אליהם עם ילד קטן שנראה בן 11 שדומה לניית׳ן.
״שלום, את אמה?״ הוא שאל כשעיניו הגדולות מסתכלות עליה בסקרנות.
״כן…״ היא התכופפה אליו, ״אתה בטח ג׳ונתן.״ היא חייכה אליו וצבטה את לחייו.
״נמרח לך השחור.״ הוא ציין בתמימות.
״הו, זה לא נמרח חמוד, ככה אני מתאפרת.״
״את סגנון של אדם למברט?״ הוא שואל.
״ג׳ונתן אני חושבת שיהיה לך מספיק זמן בבית לדבר עם אמה.״ קמרון אמרה. ״בינתיים מה דעכם לעלות לרכב. וניית׳ן אני צריכה לדבר איתך.״ היא חייכה כשניית׳ן כבר היה בדרכו לחבריו.
אמה וג׳ונתן עלו לרכב. ג׳ונתן ישב במושב הקדמי והסתכל במראה על אמה מאחורה כשהיא מביטה בניית׳ן משוחח עם אימו.
״את יודעת,״ ג׳ונתן סידר עכשיו את שערו החלק והמבולגן שיראה כמו של אחיו הגדול. ״שניית׳ן אמר שאת יפה חשבתי על מישהי כמו שרלוט.״
״אמר שאני מה?״ אמה סובבה את מבטה אל ג׳ונתן.
״שאת יפה…״ הוא חייך, ״מה אף פעם לא אמרו לך את זה?״
אמה שתקה והסתכלה על ניית׳ן שהוא מתקרב אל המכונית, כשהוא מכניס את ראשו אל חלון המושב הקידמי.
״אז מה העניינים גבר?״ הוא חיבר את אגרופו אל האגרוף הקטן של אחיו.
״אתה יודע, שורדים, זה קשה עם כל הכמות מעריצות שיש לי.״ ג׳ונתן ענה.
״חחח…״ ניית׳ן צחק ובילגן את שיערות ראשו של אחיו הקטן. ״תתנהג יפה לאמה.״ אמר ניית׳ן כשהוא מגניב את מבטו לעיניה הירוקות של אמה.
״אל תדאג,״ ג׳ונתן קרץ.
״טוב ביי קטנצ׳יק,״ ניית׳ן אמר כשראה את אמו מתקרבת אל המכונית. ״ביי אמה.״ הוא חייך אליה.
״ביי…״ אמה לחשה.
הם נסעו לכיוון הבית כשקמרון החלה לדבר עם אמה על חייה החדשים ושעוד שבוע וחצי מתחילה בית ספר.