מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 1

נקודת מבט של שובל.
קמתי בבוקר. שיט כבר תשע אני מאחרת!!
קמתי מהר מהמיטה, רצתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים.
לבשתי טייץ שחור וחולצה אדומה מכופתרת עם משבצות.
רצתי מהר למטה למטבח, שתיתי את השוקו שלי, לקחתי את התיק ורצתי לבצפר.

נכנסתי מתנשפת לכיתה.
"כן שובל מה סיבת האיחור?" המורה שאלה אותי.
"המורה אני מצטערת לא קמתי בזמן" אמרתי מנסה להסדיר את הנשימה.
"בטח לא קמה בזמן, בטח נשארה עם הסוסים הפצועים שלה" עוז התערב בשיחה שלי ושל המורה.
"וואלה תאמין לי עדיף לראות את הסוסים מאשר לראות תפרצוף המכוער שלך על הבוקר ימוכה אחד" אמרתי, הצלחתי להשתיק אותו.
חייכתי חיוך ניצחון והתיישבתי במקום שלי.
"כל הכבוד אחותי! מי חשב בכלל על להשתיק אותו? מאיפה האומץ?" ירדן לחשה לי. חייכתי אליה וחזרתי להתרכז בשיעור.

השיעור נגמר, באתי לצאת מהכיתה אבל עוז תפס לי את היד.
"אף אחד. אף פעם.לא משתיק אותי" הוא אמר עם מבט עצבני.
"תמיד יש פעם ראשונה, עכשיו עזוב לי את היד אתה מכאיב לי" ניסיתי להשתחרר ממנו.
"זה עוד לא נגמר אלקיים" הוא קרא לי בשם משפחה שלי.
"מחכה להמשך דמארי" חיכיתי את הטון שלו ושחררתי את היד בכוח.
יצאתי מהכיתה להפסקה והתיישבתי בספסלים עם ירדן.
"תאמיני לי גאה בך"היא צחקה.
"חחחח מישהו צריך להשתיק את היעני גבר הזה" צחקתי גם אני.
"יואוו שובל תראי איזה חתיך"ירדן התרגשה והצביעה לכיוון המגרש.
"אוראל?" שאלתי ועיקמתי פרצוף.
"תראי איזה גופהה יש לו" היא אמרה ולא הזיזה מבט מהמגרש.
"הריר שלך נוזל. תרגעי כולה הוא בלי חולצה." ניסיתי להרגיע אותה.
"כולה בלי חולצה?!תראי איזה שלמות" היא אמרה.
"כן.. סתכלי סתכלי" אמרתי והצבעתי לכיוון הפרחה שמוחאת לו כפיים ואז הוא מתקרב לנשק אותה.
היא הסתכלה ואז אמרה "איככ סתם מכוער".
צחקתי.

היום נגמר, לקחתי את התיק שלי ותפסתי מונית לחווה.
הגעתי ולילי הייתה שם.
לילי היא האחראית על החווה. אני חולה עלייה.

"אוו תודה לאל שובל, אני חייבת ללכת תפסי פה פיקוד, יש פה כמה ילדים שבאו להירשם, תנקי את האורוות ותברישי את הסוסים. אהה והגיע סוס חדש אני צריכה שתעזרי לי לבחור לו שם" היא אמרה.
הנהנתי, היא חיבקה אותי והלכה.
התחלתי לנקות את האורוות, הברשתי את הסוסים.
והלכתי לילדים שרוצים להירשם.
היו שם כמה ילדים ממש חמודים.
מה הוא עושה פה?!
"מה אתה עושה פה?!"שאלתי בעצבים.
"תאמיני לי לא יודע מה אח שלי מצא במקום המסריח הזה" הוא אמר. זה היה עוז.
"יש לך אח?"שאלתי.
"אכן אכן" הוא אמר.
"מה והוא שטן כמוך?"שאלתי.
"יותר גרוע" הוא חייך.
"היי" אמר לי איזה ילד קטן. התכופפתי אליו.
"היי חמוד"
"אל תתיחסי לאח שלי, סתם מכוער" הוא אמר.
"חחחח מסכימה איתך" צחקתי.
"הלו הלו אני פה" עוז אמר.
"חבל" מלמלתי.
"איך קוראים לך?"שאלתי את הילד הקטן.
"עידן דמארי"הוא חייך.
"ולך?"הוא שאל.
"אני שובל" חייכתי אליו.
התקדמנו לכיוון הסוסים.
"רוצה לעזור לי לבחור שם לסוס החדש שהגיע?" שאלתי.
"כןכן" הוא חייך.
התקדמנו לכיוון הסוס החדש ומאחורינו עוז שנגעל מכל זבוב והסתבך עם הנעלי בד האלה שלו.
"לא למדת שלא באים במותגים למקום כזה?" שאלתי.
"סתמי סתמי תפה אל תציקי" הוא היה עצבני.
"איכסס" הוא צעק שהרגל שלו נתקעה בבוץ וכל הנעל הלבנה התלכלכה.
אני ועידן פשוט נשפכנו מצחוק.
"תירגע ינמושה כולה בוץ" המשכתי לצחוק.
"כוסעמאק זה גועל נפש הקקה הזה" הוא אמר.
הגענו לסוס החדש. הוא היה כל כך יפה, לבן, גבוה, עיניים כחולות כאלה. הוא היה נראה ממש נרגש להיות בחווה החדשה שלו.
"היי מושלם" נכנסתי לתא של הסוס.
ליטפתי אותו.
"עידן בוא תיכנס" אמרתי והוא נכנס. הוא גם ממש התרגש.
איך רואים שהוא ההפך הגמור מעוז.
"מממ איך נקרא לו?" שאלתי.
"אמממ אולי נקרא לו סימבה?" עידן שאל עם הקול הילדותי והחמוד שלו.
"סימבה, שם מעניין" חייכתי.
"אללה סימבה" עוז התלהב.
"עוז מתלהב מסוס? הייתכן?" שאלתי.
"תגידי את זה למישהו ואני אכחיש."