מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 15

נקודת מבט של שובל.
קמתי בבוקר כשעמית לצידי, מחבק אותי עם ידיו השריריות.
"בוקר" מלמלתי ונישקתי אותו נשיקה קטנה.
"איזה כיף לקום לצידך" הוא חייך, עדיין מת מעייפות.
"מה עושים היום?" שאלתי אותו בסקרנות תוך כדי שאני קמה מהשמיכה שפרוסה על הדשא.
"מה בא לך?" הוא שאל.
"אולי תבוא להכיר את אמא שלי?" שאלתי.
"מה אמא שלך?" הוא עיקם פרצוף.
"תירגע היא לא תאכל אותך" צחקתי.
"אבל פאדיחות לא?" הוא שאל.
"מה פאדיחות?! היא מתה לפגוש אותך" צחקתי.
"אוקיי" הוא צחק.
עלינו לאוטו.
עמית שם שירים, מזל שיש לנו את אותו טעם במוזיקה.
הגענו לבית שלי, עמית החזיק לי את היד וחייך, חייכתי בחזרה.
"תרגע הכל יהיה בסדר" לחשתי ונישקתי אותו בלחי.

"הייי" צעקתי שנכנסתי הביתה.
"שובל זאת את?"שמעתי שאמא שואלת מלמעלה.
"כן בואי יש לי הפתעה" צעקתי.
אחרי שתי שניות היא ירדה למטה.
"שלום" היא חייכה בחוסר הבנה.
"אמא זה עמית" צחקתי.
"הווו עמית איזה כיף לראות אותך סוף סוף" היא חייכה.
עמית צחק והסמיק.
"נעים להכיר גברת אלקיים" הוא צחק. הרמתי גבה, מחכה לתגובה של אמא שלי ששונאת שקוראים לה גברת אלקיים בטענה שזה הופך אותה לזקנה.
"מה זה גברת אלקיים?! תקרא לי דקלה, גברת זה לזקנות" היא צחקה.
עמית גירד בראש כזה כאילו לא נעים לו ואז צחק"אוקיי דקלה".
צחקתי, הייתי משועשעת מהמצב שעמית מובך.
"אז..עמית ספר לי קצת על עצמך"אמא התחילה לחקור.
"אמאא" אמרתי לה בטון של'תפסיקי עם החפירות שלך'
היא משכה בכתף וצחקה. עמית גם צחק והתחיל לספר.
"מה את רוצה לדעת?" הוא שאל וגיחך.
"בן כמה אתה?" היא שאלה.
"בן 19 משרת בגולני" הוא צחק.
"הופה שובל תפסת לך גולנציק" אמא שלי צחקה ואני ועמית הצטרפנו וצחקנו יחד איתה.
"מה עם ההורים שלך עמית?" היא שאלה.
באותו רגע הפכתי לחיוורת, עמית הוריד את הראש בעצב כזה.
"אמרתי משהו לא בסדר?" היא שאלה.
"אמא ההורים של עמית נפטרו" אמרתי לה.
"הוו אני מצטערת עמית לא התכוונתי" היא אמרה בטון מרחם. שונאת שהיא עושה את זה.
"זה בסדר לא ידעת" הוא השתדל לחייך.
"טוב אמא אנחנו נלך" אמרתי ותפסתי ביד של עמית.
"היה נעים להכיר אותך דקלה"עמית צחק תוך כדי שאני מושכת אותו מחוץ לבית.
"ביי ילדים" אמא צעקה.

"אוף חשבתי שאני מתחרפנת" צחקתי.
"אמא שלך דווקא אחלה" הוא צחק.
"אהא" חייכתי.
"כאילו באמת היא נסיכה והכל והיא ממש מצחיקה ו.." הוא בא להגיד אבל עצרתי אותו בנשיקה.
"כמה אתה מדבר?" צחקתי כשהתנתקנו. עמית חייך ונישק אותי עוד נשיקה.
כבר היה צהריים, מחר עמית צריך לחזור אז הוא לקח אותי לבית שלו כדי לארגן את התיק.
"הנה הגענו" עמית החנה את האוטו.
יצאתי מהאוטו.
"וואוו" מלמלתי כשראיתי עד כמה הבית הזה ענק.
עמית צחק.
"מה אתה צוחק? תראה איזה גודל יש לבית הזה" אמרתי בהלם מהבית.
"כן חשבתי למכור אותו ולקנות דירה קטנה יותר אבל.. זה מה שנשאר לי מההורים שלי.." הוא אמר.
נכנסנו לבית שלו.
הבית היה כל כך יפה, הכל לבן ונקי, מעוצב בצורה מושלמת.
עליתי לחדר עם עמית, נשכבתי על המיטה שלו, הוא סידר את הבגדים שלו במזוודה, את המלוכלכים שלח לכביסה.
"סוף סוף סיימתי" הוא אמר כשנשכב מעליי.
צחקתי, הוא נישק לי את הבטן והזיפים שלו דגדגו אותי.
"עמית..עמית זה מדגדג אותי" אמרתי בין צחוק לצחוק.
הוא הסתכל עליי וחייך. הסתכלתי על הפנים שלו, אלוהים הוא כל כך יפה.
נישקתי אותו, אחרי כמה דקות, עמית הפך את הנשיקה לסוערת והתחיל לההכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלי.
"עמית..עמית..זה מהיר לי מדי" מלמלתי והסמקתי למוות.
"בזמן שלך אהובתי, אני לא לוחץ עלייך" הוא חייך במבט של 'הכל בסדר'.
הייתי מה זה נבוכה,רציתי לקבור את עצמי.
"היי היי מה קרה?" עמית תפס בפניי והביט בי.
"כלום..פשוט.. לא רציתי לאכזב אותך" לחשתי.
"למה שתאכזבי אותי? פשוט אני צריך להתרגל למצב שאני בזוגיות עם ילדה בת 17 שכנראה עוד לא שכבה עם אף אחד.." הוא אמר.
חייכתי אליו.
הוא כזה מדהים.
השעה כבר הייתה מאוחרת, עמית לקח אותי הביתה.
"ביי אהובי, נתראה עוד שבועיים" אמרתי ונישקתי אותו.
יצאתי מהאוטו, נכנסתי הביתה ועליתי מהר לחדר. נכנסתי למקלחת וישבתי שם בערך שעה, הייתי צריכה קצת שקט מהיום הזה.

שמעתי צלצול טלפון, עניתי.
"הלו?" שאלתי.
"שובל,זאת ירדן" שמעתי אותה אומרת.
"ירדני כמה זמן לא ראיתי אותך" צחקתי.
"גם אני אחותי, התגעגעתי אלייך" היא אמרה.
"אם לא היית תקועה כל היום בתחת של חבר שלך היינו נפגשות" צחקתי.
"מי שמדברת" היא צחקה גם.
"היי לא נכון אני פוגשת את עמית רק פעם בשבועיים" התגוננתי.
"קיצור נסיכה שלי, בואי נעשה ערב בנות כזה, בואי לישון אצלי" היא ביקשה .
"אין בעיה" צחקתי וניתקתי.
יצאתי מהמקלחת, מרחתי קרם גוף, סירקתי את השיער ועשיתי צמה כדי שהשיער לא יתנפח.
שמתי שורט קצר בצבע ירוק בהיר וגופייה לבנה פשוטה.
נעלתי סנדלים עם אבן גדולה כזאת, בושם ויצאתי מהבית.

נקודת מבט של עוז.
ערב יום שבת ועוז דמארי לא במועדון או מסיבה שווה.
מה נהיה ממני?!
כמו הומו אני שוכב במיטה שלי ובוהה בתקרה.
"עוז?אתה חולה?" אמא שלי נכנסה לחדר עם כביסה מקופלת.
"למה חולה?"צחקתי.
"לא יודעת, אתה לא יוצא ביום שבת? זה נדיר" היא צחקה גם.
"אולי עוד מעט אני יצא לעשות סיבוב בפארק להתאוורר קצת" חייכתי.
"טוב חיים של אמא" היא אמרה ונישקה לי את המצח. אין על אמא שלי בעולם הזה.
החלטתי לצאת קצת לעשות סיבוב,לנקות את הראש ולעשן סיגריה של מוצש.
לבשתי ברמודה בצבע בורדו וחולצה של הוליסטר לבנה.
נעלתי נעלי פרד פרי ויצאתי מהבית.
בדרך ראיתי מישהי מוכרת הולכת עם תיק גדול כזה.
התקרבתי אליה עד שקלטתי מי זאת.
"אלקיים! ברחת מהבית?" צעקתי אליה בצחוק.

נקודת מבט של שובל.
"אלקיים ברחת מהבית?"שמעתי קול מאחורי. רק בנאדם אחד בעולם הזה קורא לי אלקיים.
צחקתי והסתובבתי.
הוא הדביק את הקצב שלו ויצא מצב שאנחנו הולכים אחד ליד השני.
"מה לאן את הולכת עם התיק הזה?" הוא שאל וצחק.
"סתם הולכת לישון אצל ירדן" צחקתי.
"בואי בואי אני אלווה אותך, אל תסתובבי בחיים בשכונה הזאת בלילה" הוא אמר ולקח ממני את התיק וסחב אותו.
"טוב אבא" צחקתי.
"איך עברה השבת?" הוא שאל.
"נחמד, עמית לקח אותי למקום ממש יפה" צחקתי.
"ואיך לך?" הוספתי.
"נעע לא משהו, משעממת תחת" הוא צחק.
"טוב הגענו, תודה דמארי" צחקתי וחיכיתי את הטון שלו כמו כל פעם שהוא קורא לי בשם משפחה שלי.
"אין בעד מה אלקיים" הוא צחק ונתן לי נשיקה בלחי.
נכנסתי לשביל שמוביל לבית של ירדן, דפקתי בדלת והיא פתחה.
היא חיבקה אותי חזק כאילו היא לא ראתה אותי 80 שנה.
"התגעגעתי לאחותי" אמרתי והיא המשיכה לחבק.
"יקקה יכולת לבוא גם בלי הזמנה" היא אמרה וצחקה כשהתנתקה מהחיבוק.
נכנסנו אליה הביתה, הבית שלה ריק כי ההורים שלה תמיד בעבודה.
ראיתי על השולחן קערה עם במבה, קולה ותבנית עם פיצה כושלת.
"ירדוש, מה זה?" צחקתי והצבעתי על הפיצה.
"זה..אממ..פיצה..נראה לי" היא צחקה וגירדה בראש כזה.
"זה פיצה? זה נראה לי חי!!" צחקתי.
"שתקי כבר נו" היא נאנחה וצחקה. ירדן ואפייה לא הולך ביחד. עזבו אפייה, קוטג היא שורפת.
"תביא תביא אני אכין לך פיצה, ללקק את האצבעות" צחקתי ושמתי סינר.
"שחצנית" היא צחקה.
"רק שתדעי שאוראל אוהב את האוכל שלי" היא הוסיפה.
"חיים שלי הוא אוכל מחוסר ברירה" צחקתי.
"כלבה" היא סיננה וצחקה.
אחרי חצי שעה של מרתון בובספוג הנסיך, הפיצה הייתה מוכנה.
התיישבנו במטבח, חתכתי לה משולש מהפיצה.
התחלנו לאכול.
"ירדוש, את מאושרת עם אוראל?" שאלתי תוך כדי שאני אוכלת את הפיצה.
היא חייכה כזה, כאילו נכנסת למחשבות משלה.
"הוא מדהים,את לא מבינה כמה אני אוהבת אותו" היא המשיכה לחייך.
חייכתי,שמחתי בשבילה.
"ואת?את מאושרת עם עמית?" היא שאלה.
מצד אחד הוא מעלה לי חיוך על הפנים, מצד שני, הוא גדול ממני בכמה שנים ויש לו רצונות אחרים חוץ מזוגיות, נזכרתי במה שהיה בצהריים.
"שובל? הכל טוב?" ירדן ניתקה לי את המחשבות.
"כן הכל טוב" חייכתי.
"אז תעני לי על השאלה" היא ביקשה.
"את האמת? אני מאוד אוהבת את עמית ואת יודעת את זה.
אבל אני לא יודעת, אני מפחדת ממנו כזה.." אמרתי.
"מפחדת? למה מפחדת?" היא שאלה בחוסר הבנה.
"לא יודעת…הוא גדול ממני בכמה שנים, אני פוחדת שיום אחד הוא ירצה משהו שאני לא מוכנה אליו עדיין ואז הוא יעשה לי משהו בכוח" אמרתי.
"זה עמית, הוא לא יפגע בזבוב, הוא אוהב אותך, והוא יחכה לך גם מיליון שנה אם צריך" היא חייכה אליי. חייכתי אליה בחזרה חצי חיוך כזה.
עמית באמת אוהב אותי, הוא לא יעשה לי שום דבר שאני לא רוצה.
"ירדוש? את ואוראל דיברתם על זה?" שאלתי אותה.
"האמת? כן דיברנו על זה, הוא אמר לי שהוא באמת אוהב אותי ושהוא יחכה לי, אני אומרת לך שובל, הוא הגבר של החיים שלי" היא חייכה. שמחתי בשבילה, באמת.
חיבקתי אותה חזק.
"יאללה בואי נפעיל שירים" היא צחקה והפעילה mtv.
התחלנו לרקוד כמו מטורפות לצלילי השיר 'surfboard' של קודי סימפסון.
התחלנו לרקוד ולהשתגע.
היה ממש כיף.
חולה עליה, אחותי בדם ובנפש, אחות מבחירה.