מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 20

נקודת מבט של שובל.
קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
הייתי כל כך עייפה שנראה לי שנרדמתי על כיור האמבטיה לכמה דקות.
אני לא מאמינה שראיתי את עמית אחרי שבוע… הוא כל כך יפה, הוא נראה שטוב לו..
ומה הקטע הזה שהיה אתמול עם עוז?!
מה הוא כעס עליי סתם?!

לקחתי טייץ וגופייה סגולה כהה, נעלתי כפכפים סגולים, קוקו גבוה ויצאתי מהבית.

הגעתי לבית הספר כרגיל באיחור.
"המורה-" באתי להמשיך אבל היא קטעה אותי.
"שבי שובל בלי תירוצים" היא התעצבנה ועוז גיחך כזה.
חכו חכו אני לא יעבור לו בשתיקה על הקטע הזה של אתמול.
הוא נשען על השולחן שלו כדי להתקרב לאוזן שלי.
"מה יהיה עם האיחורים שלך אלקיים?" הוא שאל וצחק.
"עזוב אותי. לי ולך יש שיחה בהפסקה ברור?" נעצתי בו מבט.
"בסדר" הוא עיקם פרצוף.
"שקט שם" המורה צעקה עלינו.
"שתקי" אני ועוז צעקנו ביחד. המורה גלגלה עיניים וחזרה ללוח.

נקודת מבט של עוז.
שובל המאחרת נכנסה כרגיל באיחור, השתעשעתי לראות אותה מנסה לחפש תירוצים.
למה היא לא יכולה להסתכל עליי כמו שהיא מסתכלת על עמית? מה אני פחות טוב ממנו? היה מת!

נקודת מבט של ירדן.
'צאי לשירותים' קיבלתי הודעה מאוראל.
"המורה אני יכולה לצאת לשירותים?" הצבעתי.
היא נתנה לי אישור ויצאתי מהכיתה.
הרגשתי יד שמושכת אותי. אוראל.
הוא נישק אותי נשיקה סוחפת, כל פעם אני מתאהבת בו יותר ויותר.
"אהובי" מלמלתי תוך כדי שאני מנשקת אותו.
"חיים שלי" הוא אמר תוך כדי שהוא מחטיף לי נשיקות קטנות בצוואר.
"אוראל? אתה לא מתחרט שאתה איתי נכון?" שאלתי פתאום.
הוא הפסיק את הנשיקה והסתכל עליי בבלבול.
"למה שאני אתחרט?" הוא היה מבולבל.
"אני לא יודעת.. אתה לא חושב שלקחנו את זה מהר מדי?" שאלתי בחשש.
"את רוצה להיפרד?" הוא שאל ובלע את הרוק בכבדות.
"ממש לא!! אני רק חושבת שאני מגבילה אותך.. אתה לא יוצא יותר למועדונים, לא שותה, מעשן בקושי, אין לך סטוץ ללילה.." באתי להמשיך אבל הוא עצר אותי.
"את הרבה יותר טובה מכל הדברים האלה, באחריות" הוא נישק אותי.
אני אוהבת אותו.

נקודת מבט של עוז.
צלצול להפסקה.
שובל משכה אותי מהיד אל מחוץ לכיתה.
"מה את מושכת אותי?" שאלתי וצחקתי.
"מה זה היה הקטע הזה אתמול?" היא הפנתה אליי אצבע בעצבים.
"איזה קטע?" צחקתי וגירדתי בראש.
"אל תשחק אותה ראש קטן יתינוק!" היא צעקה.
"מה את רוצה ממני יראביי?!" השתגעתי.
"מה יש לך בזמן האחרון?! אתה מעופף" היא צעקה.
"זה לא עניינך! את לא אמא שלי ולא מישהי שיש לה סמכות עליי" צעקתי עליה.
"מה אתה צועק עליי?! אני דואגת לך!!" היא צעקה בחזרה.
"לא צריך תדאגות שלך" צעקתי. כל הבית ספר שמע אותנו נראה לי.
"מה נסגר איתך?! חזרנו להיות שובל אלקיים ועוז דמארי של פעם? אלה שרבים כל היום?" היא שאלה בכעס.
"את מעצבנת אותי אז אני מתעצבן" רטנתי.
"יואווו אתה מחרפן אותי!!" היא תפסה בשיערות ראשה בעצבים.
הדלקתי סיגריה.
"תעיף את הדבר הזה שאתה מדבר איתי" היא צעקה והצביעה על הסיגריה.
משכתי בכתפיים. אני יודע שזה מעצבן אותה, אבל כל מה שאני רוצה עכשיו זה שהיא פשוט תלך מפה.
"אני שונאת אותך" היא צעקה.
"אני שונא אותך יותר" קמתי מהספסל בעצבים וצעקתי.

נקודת מבט של שובל.
"אני שונאת אותך" צעקתי עליו.
"אני שונא אותך יותר" פתאום הוא קם מהספסל באדישות.
הבטנו אחד לשני בעיניים בשנאה, כמו בימים שממש לא סבלנו אחד את השנייה.
המשכתי להביט בו שניות ארוכות בשנאה, פתאום שמתי לב כמה הוא יפה..
הרגשתי רצון מטורף להרגיש אותו.
תפסתי אותה מהחולצה ומשכתי אותו לנשיקה ארוכה וסוחפת.
נהנתי מהנשיקה, היא הייתה סוערת ותשוקתית, בניגוד לעמית.
בהתחלה עוז היה מופתע, אבל אחרי זה הוא זרם. נתנו לשפתיים שלנו לזוז בקצב אחיד בצורה מושלמת.
כשהתנתקנו, הוא היה די בשוק, כמוני, אבל חייכנו אחד לשנייה.
"כמה זמן חיכיתי לרגע הזה" הוא חייך.
"מה?" שאלתי לא מבינה.
"את זוכרת שסיפרתי לך על הילדה שאני אוהב?" הוא שאל.
"נו?" שאלתי חסרת סבלנות.
"זאת את" הוא אמר והוריד את הראש.
"אז למה לא אמרת כלום?" שאלתי.
"כי..בהתחלה לא הייתי בטוח בזה, ואז היית שבורה מעמית אז לא רציתי להפיל את זה עלייך" הוא אמר בבישנות.
"אתה טיפש" אמרתי ושיחקתי לו בשיער, מרפרפת בין שפתיו.
"את יודעת? לא חשבתי שנהיה בחיים ביחד.. בגלל זה אתמול כעסתי. ראיתי איך הסתכלת על עמית, הערצת אותו ואני שנאתי אותו. שנאתי אותו בגלל שהוא לקח את הלב שלך. הוא גנב ממני את הלב שלך.." הוא בא להמשיך.
"שתוק כבר כמה אתה מדבר?" צחקתי וכרכתי את הידיים שלי סביב הצוואר שלו. הוא נישק אותי.

אני מתאהבת בו?!

'גם כשאת עוברת ונועצת מבט
כמה שאני מכור אלייך את לא מבינה
את כמו ילדה קטנה אותי את מסובבת
תגידי מה עובר עליך מה עובר עלי עד שתבואי אליי עד שתבואי אליי
עד שתבואי'
(נועצת מבט- עומר אדם. השיר החדש והמושלם שלו. ממליצה בחום).