מישהו שומר עליי – פרק רביעי

פרק 4 – הוצאתי את הכל

"הדממה היא טהורה, קדושה. היא מקרבת בין אנשים מפני שרק אלו שנוח להם זה במחצית זה יכולים לשבת בצוותא מבלי לדבר."
-ניקולס ספארקוס
***
הרגשתי יד מלטפת את שיערי ברכות, בעדינות. נהמתי בשקט והתהפכתי על בטני.
לא ידעתי שאפשר להרגיש מגע פיזי בחלומות.
"היי, אמה, את צריכה להתעורר. יש לך היום תוכנית אירוח אצל ג'ימי ווקר." קולו של אדם היה שקט ורגוע. נאנחתי בשקט ופקחתי את עיניי באיטיות. שפשפתי אותן וניסיתי לסגל אותן לאור שחדר מהחלון השקוף.
קרני שמש חמימות ליטפו את פני ואני חייכתי חיוך עייף,
"אולי נבטל עם ג'ימי? אני לא רוצה ללכת שוב להתראיין," אמרתי בשקט ואדם קם מהמיטה. הוא נעמד מולי והניד בראשו,
"לא. ג'וליאן אמר לי להעיר אותך ולקחת אותך לג'ימי. הוא ידע שלא תרצי ללכת, אבל… טוב, אין לך בדיוק דעה בעניין." אדם התחיל להתרחק לכיוון היציאה מהחדר,
"קדימה, תתחילי להתארגן."
***
"בוקר טוב, אמה." סופי קפצה עליי בחיבוק ואני הרמתי אותה ונשקתי למצחה הלבנבן,
"בוקר טוב, ילדונת. איך ישנת?" שאלתי את סופי ברכות ולאחר כמה שניות הורדתי אותה חזרה לקרקע,
"ישנתי מעולה! היה לי ממש כיף!" היא אמרה בהתלהבות ואז צחקה צחוק מתגלגל ומתוק.
חייכתי חיוך רחב,
"אני שמחה." פניתי להביט בג'ו ובג'יין שישבו על הספה והביטו בטלוויזיה.
ג'יין אפילו לא חייכה, היא הייתה נראת עצבנית, וג'ו היה נראה בדיוק כמוה. הנחתי שהם קצת… התווכחו.
טוב, אחרי אתמול, אני אבין אם ג'ו כעס עליה. לא בגללי, אלא בגלל שלפי דעתו של ג'ו אדם וג'יין קרובים מדי. אני חייבת להודות, גם לפי דעתי.
"בוקר טוב…" מלמלתי בשקט. ג'ו הפנה את מבטו אלי וחייך חיוך קטן, וג'יין פשוט התעלמה. גלגלתי את עיניי, ובדיוק באותה השניה אדם יצא מהמטבח עם כוס נס-קפה ביד.
"בוקר טוב, אמה. אני רואה שאת כבר מוכנה." הוא הושיט את כוס הנס-קפה לכיווני. לקחתי ממנו את הכוס ונשפתי על הנוזל החום-בהיר.
"תודה, אדם." אמרתי בשקט ולגמתי מהנוזל הרותח.
"תזהרי לא להכוות," מלמל בדאגה ואז הפנה את מבטו לג'יין, שהביטה בטלוויזיה בחוסר עניין נראה לעין.
מבטו הפך לרך יותר, ואני החמצתי את פניי והלכתי לכיוון המטבח. שפכתי את כל הנס-קפה לכיור והנחתי גם את הספל בכיור. אני לא צריכה את הדאגה שלו, לא את שלו ולא את של אף אחד אחר.
חזרתי לסלון, מבטי עכשיו היה קודר.
"בוא נלך." אמרתי בקרירות. עכשיו שלושתם; אדם, ג'יין וג'ו, הפנו את מבטם אלי.
"איפה הנס?" אדם שאל בחוסר הבנה.
"בכיור." אמרתי בפשטות ויצאתי מהבית מבלי להגיד דבר. אני לא יודעת למה כעסתי, באמת שלא- אני מניחה שפשוט זה לא בסדר שהוא מסתכל ככה על ג'יין, בזמן שהבן זוג שלה לידה, והם גם ככה בריב.
צעדתי לכיוון הג'יפ של אדם וחיכיתי לו. כעבור כמה שניות הוא הופיע, ביטל את הנעילה ואני נכנסתי למושבים האחוריים. לא היה לי חשק לדבר עם אדם, רק רציתי לבהות בחלון ולהרגע.
אדם התניע את הרכב והתחיל לנסוע. בדקות הראשונות הוא לא אמר דבר, אך בדיוק כשחשבתי שלא תהיה שיחה בדרך לאולפן צילומים של ג'ימי, הוא התחיל לדבר-
"אני אוהב את ג'יין, אמה." הוא הטיל את הפצצה.
"וגם היא אוהבת אותי." הוא הוסיף במהירות, ואני הרגשתי את העולם קורס עליי. השומר ראש שלי ואחותי הגדולה, מאוהבים? לג'יין יש בן זוג, יש לה את ג'ו, ויש להם ילדה ביחד! ילדה קטנה בת ארבע, ילדה יפיפייה, מדהימה.
לא עניתי. במשך כל הנסיעה הוא לא אמר דבר, ואני לא עניתי. לא רציתי להגיד לו דבר, כי לא רציתי שהוא ידע כמה שאני כועסת וכמה שאני חושבת שזו אנוכיות וחוסר התחשבות- באף אחד.
אדם התכוון לצאת מהרכב אחרי שהחנה אותו, אך אני רק מלמלתי בזעם,
"אל תטרח." ויצאתי מהרכב, טרקתי את הדלת אחרי. התקדמתי בצעדים מהירים לכיוון אולפן הצילומים של ג'ימי, אך שמעתי את צעדיו של אדם מאחורי. הסתובבתי אליו, מה שגרם לו להעצר במקומו,
"אמרתי לך שלא לטרוח, אני לא רוצה שתבוא איתי!" צעקתי עליו. עכשיו, כבר היינו בתוך האולפן. כמה מבטים סקרניים נשלחו לעברנו, אך אני התעלמתי מהם ולא יחסתי להם חשיבות.
"זאת העבודה שלי." אדם סינן מבט לשיניים חשוקות. צחקתי צחוק מריר,
"תמסור לג'וליאן שאתה מפוטר, ושיתחיל למצוא לי שומר ראש אחר. אולי אחד שלא יהרוס משפחה שלמה." ירקתי בארסיות, סובבתי את גבי אל אדם וצעדתי לכיוון החדר שהיה מיועד רק לי.
***
"קבלו אותה, את הדוגמנית המצליחה ביותר בכל יבשת אמריקה, אמה אנדרסון!" ג'ימי אמר בלהט ואני יצאתי לכיוונו. הקהל התפרע, ואני הרגשתי את הדם זורם במהירות בעורקיי.
"היי ג'ימי," התיישבתי על ספת העור האישית שהייתה מול ספתו של ג'ימי. חייכתי אל ג'ימי רחב, אך ככל שהוא היה רחב יותר, כך הוא היה מזוייף יותר.
"אוי, כמה שאת יפה, אמה. אולי תעשי לנו איזה סיבוב?" ג'ימי חייך חיוך רחב אפילו יותר משלי, ואני הנהנתי במהירות וקמתי מהספה. עשיתי סיבוב קטן, השמלה הקייצית והפשוטה שהולבשה על גופי התנופפה מעט, וכל הקהל שרק. צחקתי במבוכה והתיישבתי בחזרה על ספת העור.
"אז… אמה, שמעתי שאתמול היית עם אחותך במסיבת ההשקה של מועדון "אש". איך הייתה המסיבה? לפי הרכילות, יצאת לבד מהמועדון, אחרי שעה בודדה." ג'ימי חייך חיוך קטן. חייכתי אליו בחזרה,
"בסך הכל מועדון ממש נחמד, אבל אני מניחה שבאותו הערב הייתי פשוט גמורה מעייפות." העברתי את ידי בשיערי הפזור.
"ולמה אחותך לא חזרה איתך, אלא עם השומר ראש שלך?" ג'ימי שאל בהתעניינות. כל גופי קפא לרגע, אך הרגעתי את עצמי במהירות והוא נרפה,
"אני רציתי לחזור הביתה, ג'יין לא רצתה. אמרתי לשומר ראש שלי שישאר עם ג'יין." חייכתי חיוך שהתיימר להיות רגוע, אך הנחתי שהוא היה בדיוק ההפך מרגוע. הוא היה לחוץ.
"אוקי. אז… מי הוא הבחור המסתורי שעצר לך מונית?" ג'ימי הרים את גבותיו. כל הקהל פצח בשאגות ובמחיאות כפיים. צחקקתי במעט והרגשתי את לחיי מתחממות תוך כדי,
"אני… אני לא יודעת. אני לא מכירה אותו. הוא פשוט היה נחמד אלי." השפלתי את מבטי במבוכה וחייכתי חיוך נבוך.
כן, הבחור ירוק העיניים היה נורא נחמד אלי. הוא הזמין עבורי מונית, למרות שלא הכרתי אותו בכלל, והוא גם לקח סיכון שיראו אותנו ביחד ויתחילו לדבר- בדיוק מה שקורה ברגעים אלו ממש.
"אני מבין שיש לנו כאן בחור מסתורי, אני צודק?" ג'ימי צחק. לחיי התחממו אפילו יותר.
"הוא פשוט היה נחמד." אמרתי במבוכה.
הוא באמת היה נחמד.
***
"מה?! את פיטרת את אדם? אבל חשבתי שאתם מסתדרים!" ג'וליאן זעק וגרם לי להניח את ידי על הטלפון,
"הסתדרנו, עכשיו פחות." התחמקתי מלענות תשובה מלאה ומפורטת. לא רציתי שג'וליאן ידע מה שהולך בין ג'יין לאדם, הוא היה יכול להפיץ את זה רק כדי שאני אקבל במה נוספת בעולם הפרסום.
"טוב… אני אדבר איתו ואתחיל למצוא לך שומר ראש חדש. בנתיים את לא יוצאת מהבית, מובן?" ג'וליאן אמר ברצינות יתרה. חייכתי לעצמי חיוך קטן,
"מובן." הסכמתי וניתקתי את השיחה. נכנסתי לבית שלי, ג'ו וג'יין ישבו בסלון, אני מניחה שסופי נחה צהריים.
"היי, אמה." ג'ו חייך אלי חיוך רך. באותו הרגע רציתי לפרוץ בבכי. איך ג'יין יכולה לעשות את זה לג'ו? איך היא מסוגלת? יש לה את הדבר הכי מדהים בכל היקום, הוא תמך בה בכל רגע קשה!
"ג'יין, אני צריה לדבר איתך." אמרתי בקור, מתעלמת מג'ו. מה יכולתי להגיד לו?
"היי ג'ו, אתה יודע שג'יין אוהבת את אדם?"
"טוב." ג'יין אמרה בקרירות, ושתינו פנינו לחדר שלי. סגרתי את הדלת והבטתי בה במבט הכי קשה שיכולתי לעלות על פניי-
"אדם סיפר לי. אתם מאוהבים." אמרתי בשקט, מנסה להיות אדישה למצב, למרות שרתחתי. איך היא יכלה לעשות את זה לג'ו?
מבטה של ג'יין הפך למבט מצוקה.
"זה לא-"
"איך את יכולה?! ג'ו היה שם לצידך בכל מצב, הוא תמך בך בכל רגע!" צעקתי-לחשתי. לא יכולתי להבין אותה.
"אני אוהבת אותו, אמה. אני אוהבת את אדם." היא קברה את ראשה בין ידיה ובכתה בשקט. לא ריחמתי עליה אפילו לשניה. היא הביאה את זה על עצמה.
"את צריכה לספר לג'ו. בכל מקרה, פיטרתי את אדם." אמרתי בשקט. ג'יין הרימה את מבטה אלי,
"מה? למה?" היא שאלה בחוסר הבנה.
"ג'ו הוא כמו האח הגדול שלי, אני לא אתן לאדם להיות השומר ראש שלי." שילבתי את ידיי על חזי. הפעם ג'יין החמיצה את פניה,
"תודי בזה, אמה. את מאוהבת בג'ו." היא אמרה בכעס. מה? אני, מאוהבת בג'ו?!
פערתי את עיניי בהלם.
"איך את מסוגלת בכלל לחשוב על זה?! אני מאוהבת בג'ו, אני?! איך את יכולה בכלל לעמוד כאן מולי ולשפוט אותי, בזמן שאת הבוגדת היחידה?!" צעקתי בכעס. לא היה אכפת לי אם ג'ו ישמע או לא, הייתי צריכה לצעוק עליה. באיזו זכות היא עומדת מולי ושופטת אותי, אומרת שאני מאוהבת בג'ו?!
"את דואגת לו יותר משאת דואגת לאחותך!"
"כי הוא היה שם שנלחמתי כל יום בבולמיה, הוא! לא את! הוא לקח אותי לפסיכולוג ובדק שהכל בסדר איתי. איפה את היית? איפה?!" צרחתי בזעם. עכשיו כבר לא חשבתי. בדרך כלל אני מדחיקה בבטן רגשות ומחשבות. אבל אני מניחה שפשוט הדחקתי יותר מדי, שכל מה שאני חשבתי והרגשתי ולא אמרתי לאף אחד יצא עכשיו, על ג'יין.
"אני… אני-"
"לא משנה. כלום כבר לא משנה. את יכולה לצאת לי מהחדר." אמרתי בקרירות ופתחתי את הדלת. היא צריכה עכשיו להתמודד עם ג'ו, לא אני.
"אמה-"
"תצאי." אמרתי במרירות, וג'יין יצאה מהחדר. כיביתי את האור ונשכבתי במיטה. כיסיתי את ראשי ובהיתי בחשיכה.
הוצאתי את הכל.