מישהו שומר עליי – פרק שמיני

פרק 8 –

"אולי אין דבר כזה כמו חברים טובים וחברים רעים – יש רק חברים, אנשים שניצבים לצידך כשאתה נפגע, ועוזרים לך לא להרגיש לבד. אולי כדאי לחיות למענם. אולי כדאי אפילו למות למענם, אם זה מה שנגזר. אין חברים טובים ואין חברים רעים. רק אנשים שאתה רוצה, שאתה צריך להיות איתם. אנשים שיבנו את ביתם בתוך ליבך."
– סטיבן קינג

***
נגסתי במשולש הפיצה השמנוני והטעים. סנטרי מעט הוכתם מרוטב העגבניות, אז לקחתי מפית מחבילת המפיות שנחה על השולחן וניקיתי את פי.
"טעים?" ג'ו חייך ונגס ממשולש הפיצה שלו.
הנהנתי במהירות ונגסתי מהמשולש ביס נוסף.
"את רוצה להשאר לישון כאן, אמה?" לפתע מבטו של ג'ו נהיה רציני וקולו העמיק.
לחיי האדימו במעט. זה לא יהיה בסדר אם אני אשאר לישון אצל ג'ו, אני לא רוצה להטריח אותו יותר מדי.
השפלתי את מבטי והנחתי את משולש הפיצה החצי אכול שלי בחזרה במגש.
"אני אחזור הביתה, ג'ו." קמתי מהספה וחייכתי לעברו חיוך קלוש.
אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם ג'יין תגלה על המפגש הקטן הזה שהתרחש ביני לבין ג'ו.
ג'ו עשה כמוני וגם הוא קם מהספה,
"לא, תשארי לישון כאן. את תשני בחדר אורחים, אני אסדר אותו שיהיה לך נוח." ג'ו אמר במהירות והביט בי בעיניים גדולות.
חייכתי חצי חיוך,
"תודה, ג'ו." הסמקתי במעט. ג'ו תמיד התנהג אלי באדיבות ובאהבה אינסופית. הוא היה האח הגדול שלי ואני הייתי אחותו הקטנה.
בכל פעם שהבטתי בו היה לי מבט של הערצה בעיניים. אולי כשחושבים על זה, זה לא כזה מוזר שג'יין ואדם חשבו שאני מאוהבת בג'ו. בסך הכל הגנתי עליו יותר משהגנתי על אחותי הגדולה.
התיישבתי בחזרה בספה ולקחתי את משולש הפיצה שלי. לפני שנגסתי, הבטתי בפיצה שוב. לפתע הגבינה לא גירתה אותי, וגם לא השמנוניות של הפיצה. את כל השומן והקלוריות האלו אני הולכת לאכול? הנחתי בחזרה את הפיצה במגש ובלעתי את רוקי.
חצי משולש זה מספיק בהחלט.
"שבעת?" ג'ו הביט בי בחוסר הבנה. חייכתי חיוך קטן ומאולץ והנהנתי באיטיות, אך היה נראה שג'ו לא האמין לי.
"מה שלום סופי? ראית אותה?" הצמדתי את ברכיי אל בטני וחיבקתי את עצמי בחוזקה. היה קריר מעט, אך לא משהו שבאמת הפריע לי או משך את תשומת ליבי.
חיוך קטן נפרש על פניו של ג'ו.
"כן, אתמול היא הייתה אצלי." הוא אמר ברוגע. ג'ו אהב את סופי הכי בעולם, יותר מכולם. בימים שג'ו לא היה רואה את סופי כי ג'יין לא הייתה מרשה, הוא היה שבור.
"היא ילדה מדהימה." צחקקתי בשקט. סופי באמת ילדה מדהימה. יפייפיה.
"הכי מדהימה שיש." ג'ו חייך חיוך רחב וגם אני חייכתי חיוך רחב.
אחרי כמה שניות של שקט, ג'ו שבר את השתיקה,
"אם… אם תחלי שוב, תגידי לי, נכון?"
קולו היה שקט. הבטתי בג'ו במבט מופתע מעט, אך אחרי שניה אחת חייכתי חיוך עצוב.
"לא." אמרתי בכנות. עיניו של ג'ו הבזיקו בהפתעה.
"אני בחיים לא אתן לך לטפל בי כמו אז, ג'ו. אני לא אתן לך להפוך את החיים שלך רק בשביל בחורה מטומטמת." צחקקתי בשקט והעברתי קצוות שיער שוררת אל מאחורי אוזני.
ג'ו לא צחק. הוא הביט בי בעיניים כועסות.
"אם לא תספרי לי ואני אגלה לבד, אני נשבע לך שאני אאשפז אותך." הכעס שבעיניו היה ברור לכל, ואני חייבת להודות, אפילו דיי פחדתי.
גלגלתי את עיניי ונשענתי אחורנית על משענת הספה,
"אל תהיה מצחיק, ג'ו-"
"אני לא מצחיק, אני רציני. עכשיו לכי לישון." הוא פקד בזעם וקם מהספה, לקח את מגש הפיצה בידו ונעלם אל תוך המטבח.
***
שכבתי במיטה בחדר האורחים בו לנתי הלילה הזה. הוא היה שונה מאוד מהחדר שלי, אבל שונה טוב. שונה חמים ומשפחתי.
הבטתי בתקרה הלבנה, שלפתע הטלפון שלי רטט על השידה שלצד המיטה.
לקחתי אותו מהשידה וראיתי שיש כתבה חדשה מווינט. החלקתי את אצבעי על הכתבה וקראתי את הכותרת המשנית בזעזוע.
"הדוגמנית העולמית אמה אנדרסון נראתה נכנסת לביתו של האקס של אחותה הגדולה, האם הולך להיות ריב משפחתי?" כיביתי את הטלפון במהירות והנחתי אותו בחזרה על השידה.
כל כך הסתבכתי, אלוהים.
קמתי מהמיטה במהירות ויצאתי מהחדר. הצצתי במסדרון וראיתי שהוא ריק לגמרי, כך שהנחתי שג'ו בסלון.
ירדתי במדרגות במהירות וחיפשתי בעיניי את ג'ו. זה כל כך רע, זה נורא. איך העיתונאים בכלל הגיעו לבית של ג'ו? איך הם ידעו שזה הבית שלו?
"ג'ו?" קראתי לג'ו לאחר שלא ראיתי אותו גם בסלון.
"אמה? למה את לא ישנה?" שמעתי את קולו גל ג'ו מאחורי. הסתובבתי וראיתי אותו יורד במדרגות, לבוש בטי-שרט שחורה וג'ינס בהיר. שיערו השחור היה מבולגן על ראשו כמו תמיד, ועיניו החומות הביטו בי בדאגה.
לא זכור לי שראיתי את ג'ו לבוש ככה בזמן האחרון, ראיתי אותו לבוש רק בחליפות השחורות והמחוייטות שלו- היותו עורך דין מתחיל.
"אני… מתקשה לישון." אמרתי בשקט. איפה כדורי השינה שלי, איפה? מה לא הייתי עושה בשביל כדור שינה אחד…
"אני יוצא למסיבה שחבר הזמין אותי אליה," ג'ו אמר בשקט.
"את רוצה שאני אשאר? אני לא רוצה להשאיר אותך לבד אם את לא מצליחה לישון." הוא היה נראה יותר מדי מודאג, ואני לא רציתי בכלל להדאיג אותו. החלטתי שאני לא אהרוס לו את מצב הרוח, וכבר אספר לו מחר על הכתבה.
"לא, לא, תלך. אני חושבת אבל שאני אחזור הביתה." אמרתי בחוסר נוחות. ממש לא היה לי נעים ליפול עליו, ועוד שהוא רוצה לצאת ולבלות, ובטח להביא בחורה הביתה.
זה טוב, הוא צריך להתגבר על ג'יין ולמצוא מישהי אחרת.
"לא." מבטו התקשח.
"ג'ו-"
"אמה, לא. אני לא אתן לך להיות לבד-"
"מה זה משנה אם אני לבד כאן או בבית שלי? נו, באמת, ג'ו!" כבר הייתי חסרת סבלנות. לא היה לי כוח לאף אחד, ועוד הכתבה הזאת הוציאה לי לגמרי את מצב הרוח, שגם ככה היה ירוד.
"אני נשאר איתך." ג'ו אמר נחרצות ואני נאנחתי בשקט,
"לא, ג'ו. לך, תהנה. אני אחכה פה, מוסכם?" ניסיתי לרכך אותו ולדרבן אותו לצאת ולהנות. הוא לא מספיק נהנה ויוצא, ואני לא רוצה להיות האחת שלוקחת גם את מעט הכיף שהוא עושה.
ג'ו חייך חיוך קטן ואז התקרב אליי וחיבק אותי קרוב אליו.
"אם את שומעת צרחות, אני לא רוצח אף אחת." לאחר שהתנתק מהחיבוק הוא קרץ לי בשעשוע, ואני עיוותי את פני בגועל.
ג'ו פרץ בצחוק ילדותי במעט,
"שכחתי שאני מדבר עם בתולה." הוא עקץ אותי ואני דחפתי אותו מעט,
"היי, זה לא מצחיק! אני לא אחת מהזורמות שלך!" צחקתי וג'ו צחק איתי.
"לא אמרתי שתהיי זורמת, אבל דיי להיות בתולה קדושה-"
"דיי!" כל פניי נהיו אדומות ממבוכה. למה הנושא הזה כל כך מביך אותי?
"את ילדה טובה מדי, בסוף אני אקלקל אותך." ג'ו צחק והצמיד את שפתיו למצחי. הוא נשק לו ברכות ואז משך אותי לחיבוק ארוך ואני מצאתי את עצמי מסמיקה. החיבוק הזה היה שונה. אני לא יודעת מאיזו בחינה הוא היה שונה, אבל הוא פשוט היה אחר.
"תהנה." צייצתי והתרחקתי מג'ו. ג'ו צחק והביט בי במבט רך,
"אל תדאגי, אני לא אעלה עם בחורה לקומה השניה. רק אל תרדי לסלון." הוא אמר לבסוף ואז יצא מהבית והשאיר אותי לבד.
בשניה ששמעתי את הרכב של ג'ו מותנע, רצתי אל חדר השירותים שלו ופתחתי את ארון התרופות. חיפשתי אחר כדורי שינה, ונאנחתי בהקלה כשמצאתי אותם.
הוצאתי שני כדורים מהקופסא וחזרתי למטבח. לאחר מכן מזגתי לעצמי כוס מים קרים ושתיתי את שני הכדורים עם המים. עליתי בחזרה לחדר האורחים, סגרתי אחרי את הדלת- כדי לפחות לעמעם את הקולות שסביר להניח שאני לא אשמע- בגלל כדורי השינה, נשכבתי במיטה ועצמתי את עיניי. עברו עשר דקות. לא נרדמתי. מתי יתחילו להשפיע כבר כדורי השינה הארורים האלו?
הזמן עבר, לא נרדמתי. הצצתי בשעון שלי וראיתי שהשעה כבר שלוש לפנות בוקר. מה נסגר עם הכדורים האלו? למה הם לא עובדים? התהפכתי במיטה מצד לצד, שום תנוחה לא נוחה לי. מדי פעם המחשבות שלי נדדו אל ג'ו- הוא נהנה עכשיו?
אני מקווה שכן.
לפתע הדלת נפתחה וצחקוקים נשיים וגבריים נשמעו. בלעתי את רוקי ועצמתי את עיניי חזק יותר. אלוהים, חשבתי שאני כבר אשן שהוא יגיע לקטע הזה.
"לא עולים למיטה?" הקול הנשי היה גבוה ומתוק.
"לא, בספה." קולו ג'ו, לעומת זאת, היה עמוק מבדרך כלל, וגם היה נשמע שהוא קצת מרוחק. מעניין אם בכל פעם שהוא שוכב עם מישהי הוא שוכב על ג'יין.
מדמיין שזאת היא, וזאת בכלל לא סטוץ מאיזה מועדון או פאב. כעבור כמה דקות בודדות שבהן נשמעו מפגשי שפתיים- מה שדיי מוזר- ממה הקירות האלו עשויים, מדפי נייר?
אני כבר מצאתי את עצמי שוקעת בשינה עמוקה. הו, כדורי שינה.
הצלתם אותי.
***
"ילדונת," שמעתי קול גברי וצרוד במעט לוחש, ואז יד מלטפת את השיער שלי. נהמתי בשקט והסתובבתי על בטני. לא היה לי כוח לקום- נרדמתי רק בשלוש וחצי לפנות בוקר!
"אני צריך ללכת לעבודה, וגם ג'וליאן התקשר להגיד לך שאיידן יאסוף אותך מהבית שלי בשעה שתים-עשרה, כבר אחד-עשרה וחצי." ידו של ג'ו לא חדלה ללטף את שיערי, שסביר להניח היה מבולגן. לפתע נתקפתי מבוכה. ג'ו בטח חושב שאני ממש מכוערת, יחסית לדוגמנית הכי מצליחה באמריקה.
פקחתי את עיניי והתיישבתי במיטה במהירות, שיפשפתי את עיני ופיהקתי.
"אני לא רוצה ללכת לסידורים עם איידן, אני שונאת אותו." מלמלתי בילדותיות וג'ו צחק. הוא היה לבוש בחליפה שחורה ומפוארת, וכמו תמיד, שיערו השחור היה מבולגן על ראשו.
"איך היה אתמול? נהנת?" שאלתי בנימוס וקמתי מהמיטה. הייתי לבושה בבגדים שלבשתי אתמול- מה שגם היה מגעיל ולא אסתטי.
"אחלה זיון." הוא גחך ואני עיוותי את פני לנוכח המילה "זיון". לא אהבתי את המילה הזאת- זה נשמע כל כך ההפך ממה שזה באמת. לעשות אהבה זה משהו עמוק ואינטימי, זה לא… זיון.
"את כזאת ילדה," ג'ו פרע את שיערי. דחפתי אותו וצחקתי,
"אני לא ילדה!" ג'ו הרים את גבותיו בשעשוע,
"את דחפת אותי כרגע?" הוא התקרב אלי בצעדים מאיימים. צחקתי והתרחקתי ממנו,
"אני לא מפחדת ממך." אמרתי בחיוך רחב.
"בטוחה?" הוא המשיך להתקרב לכיווני, ואני נעצרתי מולו והרמתי את ראשי בביטחון,
"אתה, רוצה, לשחק?!" אמרתי בקשיחות והצבעתי עליו, התקרבתי אליו ללא כל פחד, ודחפתי אותו.
ג'ו היה נראה משועשע מאוד מהסיטואציה, וברגע אחד הוא תפס את מפרקי ידיי בידיו, הצמיד אותי לקיר וקרקע אותי, כך שלא יכולתי לזוז.
"תלוי איזה משחק את מציעה," הוא לחש בהתגרות ואז תפס את מפרקיי ידי רק ביד אחת, וביד השניה שלו התחיל לדגדג את צידיי גופי. צחקתי והתפתלתי תחת אצבעותיו המדגדגות, חסרת נשימה.
"ג'ו… ג'ו! ד…דיי!" צחקתי. דמעות קטנות של צחוק זלגו במורד לחיי מרוב שהייתי רגישה לדגדוגים.
וברגע אחד הצלחתי לשחרר את ידיי ודחפתי אותו, ג'ו היה מופתע מעצם העובדה שהצלחתי להשתחרר מהידיים הכובלות שלו, ואני ניצלתי את הכמה שניות האלו כדי לנוס על נפשי.
ברחתי מהחדר וירדתי במהירות במדרגות, ואז שמעתי את צעדיו המהירים של ג'ו מאחורי.
"אני אתפוס אותך, אנדרסון. לא חבל?" הוא היה נשמע קרוב, קרוב מדי, ואני צחקקתי בשקט.
שתי ידיו של ג'ו נכרכו סביבי והוא הצמיד את גבי אל בטנו הקשיחה והמשורטטת בדיוק רב.
התנשפתי במהירות, כאילו רצתי מרתון, וכך גם ג'ו. היו כמה דקות של שקט, ואז שוב הוא התחיל לדגדג אותי, ואני פרצתי בצחוק מטופש.
***