מישהו שומר עליי – פרק שש עשרה, ואחרון

פרק 16, ואחרון – נעלמת

היי כולן, אז… אחרי שתקראו את הפרק, חשוב מאוד שתקראו את ההודעה שבסוף הפרק. קריאה מהנה (:

מי לעזאזל מתקשר אלי בארבע וחצי לפנות בוקר? הרמתי את ראשי מהכרית התפוחה והרכה, שיפשפתי מעט את עיניי, ואז הרמתי את הטלפון שלי מהשידה שלצד מיטתי. המספר היה חסום, אז החלקתי את אצבעי ועניתי לשיחה, מבלי לדעת עם מי אני אדבר.
"אמה," הקול הצרוד והגברי הזה לא היה אחר מקולו של איידן, בכבודו ובעצמו.
"איידן? השעה כל כך מוקדמת, מה דחוף לך?" רטנתי וקמתי מהמיטה החמימה שלי, היישר אל הקור המקפיא של הבוקר. לחזור לישון אני כבר לא אחזור, אז לפחות אני אהנה מהשקט של הבוקר.
"אני… אני לא יודע…" קולו של איידן היה לא החלטי, ואולי גם מעט מעופף. אני מזהה את הקול שלו שהוא ככה, הוא שיכור.
"כמה שתית, איידן? ולמה?" נהמתי בזעם. הוא כזה דפוק.
"אני כזה דפוק, אמה. איך אני יכולתי לוותר על מישהי כמוך, רק בגלל שאני כזה זין?" המילים נפלטן מפיו של איידן במהירות מסחררת, ואני הנחתי שזו ההשפעה של האלכוהול על איידן.
הנחתי כרגע בצד את המילים היפות שאיידן אמר לי, והתמקדתי בנושא אחר לגמרי- איפה איידן, ולמה הוא שיכור?
"איידן, איפה אתה?" התקדמתי לכיוון הסלון.
"אני בפאב שהיינו בו ביחד, זוכרת אמה? שאחר כך ישנו במוטל הזה, באותה המיטה, היה כזה-"
"טוב, אני בדרך אלייך, אל תזוז." קטעתי את איידן וניתקתי את השיחה. כנראה שאלכוהול גורם לאיידן להיות גם פטפטן לא קטן. בלי להתלבש או לסדר את השיער, נכנסתי לרכב שלי ונסעתי לכיוון הפאב המוכר. לאט לאט המחשבות טפטפו למוחי, מחשבות על איידן. למה אני דואגת לו אחרי מה שקרה? טוב… אני מניחה שככה זה אצלי ואצל איידן- הוא דואג לי, ואני דואגת לו.
העיניים הירוקות שלו הבזיקו במחשבתי, אותן עיניים כל כך יפות ומסתוריות.
במשך הנסיעה חשבתי על אותן עיניים יפות, ואז, כשהחנתי את הרכב שלי לצד המדרכה, גם פגשתי באותן עיניים.
איידן ישב על ספסל עץ רעוע ובהה בחלל האוויר. שהוא הבחין בי, הוא קם במהירות מהספסל, מה שכנראה לא היה רעיון חכם- כי הוא מעד ונפל על המדרכה. נאנחתי ויצאתי מהרכב במהירות. התקדמתי לכיוונו של איידן ועזרתי לו להתייצב על המדרכה.
"מה יהיה איתך?" שאלתי בשקט, ולפתע הרגשתי את ידיו של איידן נכרכות סביבי. הוא חיבק אותי. החיבוק שלו היה חם ורך, והרגשתי את לחיי מתחממות, והנחתי שאני בטח אדומה עכשיו.
"את כל כך יפה, אמה." התנתקנו מהחיבוק, ועכשיו עיניו של איידן הביטו בי. עיניים ירוקות ויפות.
"אתה כל כך שיכור, איידן." הדפתי את המחמאה של איידן הרחק ממני וגררתי אותו לכיוון הרכב שלי. אני לא צריכה להקשיב למילים היפות של איידן, לא כשהוא שיכור, ולא בשום זמן אחר.
עזרתי לו להתיישב במושב שלצידי וחגרתי אותו. לאחר מכן, התיישבתי במושב הנהג והתנעתי את הרכב. התחלתי לנסוע לכיוון הבית שלי, כי ידעתי שלהשאיר את איידן לבד בבית שלו עכשיו, זה לא רעיון כל כך חכם.
הרגשתי את מבטו של איידן נעוץ בי והכרחתי את עצמי לא להסמיק ולהפוך לעגבניה בשלה.
פזלתי לכיוונו של איידן, וראיתי כי הוא הסיט את מבטו אל החלון, והיה נראה שקוע במחשבות.
עיניו הירוקות היו נעוצות בשמיים שהתחילו להצבע בגוונים כתומים, ואט אט הכוכבים נעלמו להם. החזרתי את מבטי אל הכביש. על מה איידן חושב?
***
הוא ישן על הספה בסלון, גופו רפוי ונשימתו איטית. הוא היה נראה שליו, רגוע. חזהו החשוף והמשורטט היה צמוד לספת הבד הרכה, ואני רק רציתי לשכב לידו ושהוא יכרך את זרועותיו החסונות סביבי. נשמתי נשימה עמוקה ונשענתי על הקיר. עצמתי את עיניי וניסיתי לעשות סדר במחשבות שלי- אמה, הוא לא רוצה אותך. את סחורה פגומה, את לא שווה. הוא… הוא כל כך מדהים, שאת לא יכולה לצפות שהוא אפילו יחשוב על להיות איתך ולאהוב אותך.
פקחתי את עיניי והבטתי באיידן שוב. שיערו היה מבולגן על ראשו בצורה ילדותית אך גם סקסית, ורציתי להעביר בו את ידי. אמה, את חייבת לשלוט בעצמך ולהפסיק לחשוב עליו. מה יש לך? בחיים לא חשבת על גבר בצורה הזאת. אולי אני פשוט… מתחילה… להתאהב בו? אני לא רוצה להתאהב בו, זה לא המעשה הנכון, זה לא מעשה חכם.
הסתובבתי והתקדמתי לכיוון החדר שלי. נכנסתי לתוכו ובמהירות נשכבתי במיטה ועצמתי את עיניי, אך ידעתי שאני כבר לא ארדם. התהפכתי במיטה, אך שום תנוחה לא הייתה לי נוחה. לפתע שמעתמ צעדים. כל גופי קפא, ותוך שניות בודדות ידיים חסונות עטפו אותי. ידיים שידעתי למי הן שייכות.
"אני רוצה שננסה, אמה. בואי רק ננסה." הסתובבתי אליו והבטתי בו בעיניים לא מבינות,
"ננסה מה?" שאלתי את איידן בחוסר הבנה. איידן גחך ואז נצמד אלי יותר,
"בואי ננסה להיות ביחד." הוא לחש בשקט. הבטתי בו בהבעת חשדנות,
"מה גרם לך כל כך מהר לשנות את דעתך, איידן?" שאלתי בבחינה. איך זה הגיוני שפתאום הוא רוצה לנסות להיות איתי?
"הדאגה שלך." ידו עלתה אל הלחי שלי, והרגשתי את נשימותינו מתערבלות. בלי לחשוב יותר מדי, הצמדתי את שפתיי לשפתיו ונשקתי להו ברכות. כל הרגשות שלי התערבבו בבטן. איך זה יכול להיות שמהשומר ראש המעצבן שלי, איידן הפך להיות בן אדם כל כך חשוב בחיי? אמנם לא עברנו הרבה ביחד, אבל עכשיו, אחרי הנשיקה הזאת, אני מרגישה שיש לנו אפשרות לגלות אחד את השניה.
***
"ככל הנראה עקבותיה של אנדרסון נעלמו מלפני כשבוע. הפעם האחרונה בה ראו אותה הייתה מחוץ לבר אפלולי במעט, שהיא לבדה. מיטב חוקרי המשטרה ממשיכים לחפש אחר הדוגמנית הנעלמת- האם מדובר בהעלמות מצידה של אנדרסון, או שמא מדובר באירוע המסכן את חייה?"
***
היי בנות, אני יודעת שזה סוף פתוח, ולכן, אני מזמינה אתכן לצפות לחלק השני של הסיפור "מישהו שומר עליי". אני יודעת שסיימתי את החלק הזה בפרק נורא התחלתי ומוקדם, אבל הרגשתי שאם אני לא אעשה משהו בנידון, אני אקפיא את הסיפור. אז… הפרק הראשון של החלק השני של הסיפור יעלה בימים הקרובים, וסביר להניח שהשם של הסיפור ישנה- אז שימו לב.
אוהבת אתכן המון ❤