מישהו ששינה לי את החיים פרק 9 (משוכתב)

~~כעבור 3 חודשים~~
וואי אני ואוראל כבר 3 חודשים ביחד אני לא מאמינה לזה, 3 חודשים נפלאים שבהם הכל טוב ואני מאושרת, אני מאוהבת בו!!!
גם במשך שלושת החודשים האלה לא חלמתי את החלומות המוזרים, מעניין אם זה קשור למרות שלא נראלי.
בוקר יום שלישי אני כבר בתחנה מחכה שיגיע האוטובוס והנה אני רואה את רבקה מתקרבת לתחנה
(אני) "בוקר טוב, מה קרה לא הלכת ברגל?" אמרתי וצחקתי
(רבקה) "בוקר טוב, כי רציתי לראות אותך על הבוקר" אמרה בציניות
(אני) "אוי אל תהיי עוקצנית על הבוקר סתם צחקתי"
(רבקה) "אני יודעת גם אני סתם צחקתי וקומי מהר כי האוטובוס בא"
עלינו על האוטובוס והמשכנו לדבר
(אני) "אוף אין לי כוח ללמוד היום, אין לי כוח לאסתר על הבוקר" אמרתי עצובה
*מי שלא זוכר אסתר היא המחנכת שלי*
(רבקה) "גם לי אין כוח, אבל עוד מעט את תראי את אוראל ואני יראה את אדם, אז את יודעת שאת תהיי שמחה ואל תשכחי שהיום אנחנו יוצאים ובשביל זה את צריכה ללמוד כי אחרת אמא שלך לא תתן לך לבוא" אמרה בציניות
(אני) "טוב טוב אמא מה שתגידי, חחח רבקה שחכתי שלקחת לאמא שלי את התפקיד" אמרתי בצחוק.
ירדנו מהאוטובוס והלכנו לכיוון השער שפתאום שמענו צרחה:
"זונות חכו לי" , הסתכלנו אחורה וראינו את אביגיל, אביגיל מזה השתנתה אבל לטובה היא פיתחה ביטחון והתחילה לדבר כמו שצריך, גם במראה היא השתנתה, אביגיל היא יפיפייה ובהתחלה לא ראו את זה ממש אבל מאז השיחה שהייתה לי ולה קצת אחרי שהיא עברה לפה היא התחילה לטפח את עצמה ועכשיו רואים כמה שהיא יפה.
אביגיל היא מסוג הבנות שלא משנה כמה הן יאכלו הן לא ישמינו, היא ממש ממש רזה כמו מקל, יש לה שיער חום טיפה מתולתל עם קצוות בצבע בלונד, עיניים חום דבש, גובה 1.60, פנים מהממות, מאז שהיא התחילה לטפח את עצמה היא נראית מהממת, היא לא אוהבת איפור בכלל חוץ מזה שהיא שמה אודם בצבע ורוד ורימל, אביגיל היא מדהימה היא כל כך רגישה, אכפתית, היא ילדה טובה, עם זאת היא גם למדה להיות קצת רעה כשצריך וקיבלה ביטחון.
אני ממש שמחה בשבילה
עצרנו והתחקבנו שלושתנו, אני, אביגיל ורבקה.
(אני ורבקה) "מי שמדברת, זונה את בעצמך, ומה לעשות מודות באשמה" אני ורבקה אמרנו לה ושלושתינו צחקנו והלכנו לכיתה
וואי איזה כיף שככה מתחיל הבוקר אני רק מקווה שאסתר לא תהרוס לנו את הבוקר.
נכנסנו לכיתה ישבנו כך שרבקה ישבה לידי ואביגיל ישבה שולחן מאחורינו, אסתר נכנסה לכיתה ואמרה שיש לה הודעה:
"בוקר טוב תלמידים שלי
1)לגבי בעיית הצפיפות בכיתה אני שמחה להודיעה לכם שאנו עוברים לכיתה אחרת
2)תלמיד חדש מצטרף אלינו היום אז תקבלו אותו יפה" היא אמרה בקול רגוע לשם שינוי מתמיד, "בוא תיכנס" היא קראה לו
אני ורבקה דיברנו תוך כדי על אדם ולא הקשבנו כל כך לאסתר, עד שאביגיל אמרה לנו "תסתכלו על החדש, אדל זה לא דניאל האקס שלך?" היא שאלה מופתעת
הסתכלתי על התלמיד החדש והתאפקתי לא לבכות עכשיו באמת הבוקר הזה הרוס רשמית
(אסתר) "רבקה קומי ותעברי לשבת ליד אביגיל ודניאל שב ליד אדל" היא אמרה ועל פנייה היה חיוך גדול
לא הצלחתי יותר להתאפק והדמעות כבר ירדו אז פשוט קמתי בשביל לצאת מהכיתה, לא יכולתי לסבול את זה
(אסתר) "אדל שבי במקום שלך מיד בגלל שהעברתי את רבקה ממך את לא תעשי מה שאת רוצה!!" היא צעקה עלי
עצרתי ואמרתי לה "זה לא בגלל רבקה ואם את רוצה לדעת למה אני יוצאת עכשיו מהכיתה תשאלי את החדש" הצבעתי עליו ורצתי לבחוץ בוכה
הלכתי לבמה זה המקום הכי שקט בבית ספר, ישבתי שם הצמדתי את הראש לברכיים והמשכתי לבכות
לפתע מישהו חיבק אותי ושאל בקול דואג: "מה קרה יפה שלי?"
הרמתי את הראש וראיתי את אוראל, ראיתי את אוראל שלי שמגן עלי
(אני) "לא קרה כלום רלי" וניגבתי את הדמעות
(אוראל) "היי קרצי ספרי לי מיד מה קרה את לא סתם יושבת פה בוכה, אני מכיר אותך טוב מאוד" הוא אמר בקול הרגוע שלו הקול הזה שתמיד כשאני שומעת אותו אני נהיית רגועה ושמחה
(אני) "רלי אני בוכה כי אסתר הודיעה שיש תלמיד חדש בכיתה וכשהוא ניכנס לכיתה ראיתי שזה דניאל ולא מספיק זה היא גם העבירה את רבקה ליד אביגיל ואותו היא הושיבה לידי" אמרתי והתחלתי לבכות
(אוראל) "די די תפסיקי לבכות הכל יהיה בסדר סמכי עליי" הוא אמר וניגב לי את הדמעות, "בואי אלי" אמר ומשך אותי אליו
ככה ישבנו כשראשי על חזהו והוא מלטף לי את הראש
קמתי מאוראל כשהטלפון שלי צילצל ועניתי, זה היה אבי
(אני) "הלו" אמרתי בבכי
(אבי) "מזה למה את בוכה?" שאל בדאגה
(אני) "סתם אבי לא קרה כלום, מה איתך?" אמרתי בניסיון להעביר נושא
(אבי) "הכל בסדר, עכשיו אל תנסי להעביר נושא תגידי לי מה קרה" אמר בכעס
אוראל לחש לי מהצד להביא לו לדבר עם אבי
(אני) "אבי סתם אין לי מצב רוח, קח דבר עם אוראל"
אוראל לקח את הטלפון
(אוראל) " אה אבי מה איתך?"
(אבי) "הכל טוב מה איתך?"
(אוראל) "עצבני צריך לטפל במישהו" אמר בעצבים
(אבי) "זה קשור לזה שאדל בוכה?"
(אוראל) "כן, דניאל עבר לכיתה שלנו והמחנכת שלנו הושיבה אותו ליד אדל" אמר בעצבים, וואי אוראל היה ממש עצבני
(אבי) "מה?? הבן זונה הזה אני יתפוס אותו אני יהרוג אותו מה הוא רוצה עכשיו?" אמר בעצבים וכעס
(אוראל) "הוא רוצה את אדל בחזרה הוא גם אמר לה את זה לפני 3 חודשים בפארק"
(אבי) "הוא יכול לרצות הוא יקבל מכות הוא מת!! טוב אוראל צריך לקחת את הדברים לידיים שלנו ולא להקשיב לאדל, אחרי בית ספר תבואו אתה ואדם לאדל ונחליט מה לעשות"
(אוראל) "טוב, באמת הגיע הזמן"
והם ניתקו
(אוראל) "בואי נחזור לכיתה, אל תדאגי אנחנו נסדר את העיניין" עכשיו הוא היה קצת יותר רגוע
(אני) "אוראל די אל תעשו כלום, ולא רוצה לשבת לידו" אמרתי מתחננת
(אוראל) "אדל זה כבר לא בעיה שלך מה נעשה ובואי אני ישב לידך אני יעיף אותו" הוא אמר והרים אותי
(אני) "די אוראל תוריד אותי אני יכולה ללכת אני לא נכה" צעקתי עליו
(אוראל) "את שלי ואני רוצה להרים אותך אז שוש" הוא צחק
ככה הוא הרים אותי עד הכיתה ונכנסנו לשיעור השני.
ישבתי במקום שלי ואוראל אמר לדניאל: "אתה יושב לי במקום שלי קום מפה"
(דניאל) "זה המקום שלי אסתר קבעה זאת אז זוז מפה"
(אוראל) "דניאל אני מזהיר אותך קום מפה עכשיו אני גם ככה עצבני"
(דניאל) "אני לא מפחד ממך משחק לי אותה עבריין, תגיד אדל סיפרה לך מי אני?"
(אוראל) "לא כי זה לא מעניין לא אותי ולא אותה"
(דניאל) "אני מבין שאתם זוג, אוקיי עכשיו אני יקום אבל חכה אחרי זה" והוא קם
אוראל ישב לידי בשיעור הזה וגם בשאר השיעורים והוא היה צמוד אלי כל היום, אפילו יותר מהרגיל
אחרי בית ספר אני, אוראל, אדם ורבקה הלכנו אלי הביתה, ידעתי שאוראל ואדם הולכים להיפגש עם אבי אצלי ופחדתי מזה
אדם ידע שאני מפחדת אז הוא ניסה להרגיע ולהצחיק אותי
אדם הוא אחי למחצה מצד אבא, אדם דומה לאבא מאוד, אותן עיניים חומות, אותו שיער שחור, אותו מבנה גוף שמנמן אבל עם שרירים, גם אדם גבוהה הגובה שלו 1.75, הוא בן 17.3 בכיתה יא, למרות שאדם הוא רק אחי למחצה אני והוא מאוד מחוברים במיוחד עכשיו כשבין אבא לבין אמא של אדם יש בעיות, אדם ואוראל גרים אצלי עכשיו, ואדם הוא גם חבר של רבקה.
הגענו הביתה, אמא לא הייתה בבית אז אמרתי לכולם:
"אני מכינה ארוחת צהריים מה אתם רוצים?" בדיוק איך ששאלתי נפתחה הדלת ואבי נכנס(כן לאבי יש מפתח לבית שלנו) ושאל: "אדל מה את מכינה לאכול?"
(אוראל, אדם ורבקה) "אדל תכיני מוקפץ"
(אני) "טוב אני הולכת להכין" והלכתי למטבח והם עלו לגג
התחלתי להכין את המוקפץ ופתאום מישהו מחבק אותי ואומר: "אז ככה זה יהיה? את תבשלי ככה כל הזמן ונהיה מאושרים עם הילדים שלנו?" ידעתי שזה אוראל אז הסתובבתי ונישקתי אותו
התנתקנו ואז אמרתי: "בטח למה לא? והילדים הקטנים ישחקו ונהייה משפחה גדולה" אמרתי וצחקתי
(אוראל) "יש משהו שאני יכול לעזור לך?"
(אני) "אתה יודע לחתוך ולנקות חזה עוף?" שאלתי וצחקתי
(אוראל) "לא אבל תלמדי אותי כדי שאני יוכל לעזור לך" הוא אמר וגם צחק
לימדתי את אוראל לחתוך ולנקות חזה עוף, להכין מוקפץ ותוך כדי גם צחקנו והוא שר לי
כשסיימנו להכין אוראל העלה את הסיר לגג(חוץ מהחדר שלי סידרתי שם גם פינת ישיבה ועוד כמה דברים)
כולם צעקו: "הו סוף סוף אנחנו רעבים"
(אני) "הנה יאללה תביאו צלחות אני ימזוג לכם"
ישבנו כולם אכלנו, צחקנו ונהנינו
לקראת הערב אדם ורבקה הלכו ואני, אוראל ואבי נשארנו
(אבי) "אדל סיכמנו מה אנחנו עושים עם דניאל ואת לא מתערבת בזה מובן?" הוא שאל וראו עליו שהוא רציני
(אני) "אבי די עם זה נו אני ידבר עם אסתר וזהו " אמרתי לה שאני רוצה לעבור מקום"
(אבי) "…"