מיתרים שבורים – פרק 2

עבר שבועיים,
לא יכולתי להרדם בגללו,
"מי שאני לא יודעת מה שמו"
או "ההוא מהשוק"
חזרתי הביתה,
מוטשת ועייפה מהמסע,
או יותר נכון- 'מסע' (כי זה לא באמת היה מסע)
לא הפסקתי לחשוב עליו, ולו לרגע.

זה היה יום רגיל, הלכתי לאוניברסיטה.
מישהו חטף אותי למקום חשוך,
"מי זה?" שאלתי בפחד.
"זה אני, את זוכרת אותי?" פתאום התגלה לי פרצופו של 'ההוא מהשוק'
"ההוא מהשוק? זה אתה?" פלטתי.
היה לו כובע גרב ומתחת כמעט קרחת ועיניים כחולות, אבל היה לו הרבה פצעים. גם היה לו פנס בעין.
"'מה?" לא הבין.
"אמממ.. לא כלום." אמרתי במבוכה "אז מה אתה עושה פה?"
"אני לא יכולתי להרדם בגללך.." השפיל ראשו כלפיי מטה.
"אני מצטערת.. אני צריכה ללכת.." ניסתי לצאת משם כמה שיותר מהר.
"חכי!" החזיק חזק בידי ולא הרפא.
"מה אתה רוצה?" עמדתי לבכות.
"אני..אני רוצה אותך!" אימץ אותי אליו.
"אבל…אני לא מכירה אותך!"
"את לא מכירה אותי? טוב. אני טום, בן 20" אמר ולחץ לי את ידי.
"ואני הלנה, בת 18" זרמתי.
"עכשיו אנחנו מספיק מכירים?" חייך.
"מה אתה עושה בחיים?" העזתי לשאול.
"אממ.. כלום." השפיל את ראשו.
"אתה פשוט יושב בבית ולא עושה כלום?" שאלתי.
"אז זהו ש..אין לי בית.." המשיך להשפיל את ראשו.
"אתה יכול לעבוד ואז תקנה לך בית!"
"זה לא כל כך פשוט…" אמר בשקט.
"מה לא פשוט?" התרגזתי מעט "לפעים צריך לעבוד קשה כדי להשיג מה שאתה צריך ורוצה"
"אני פושע!" הודה.

-ההמשך יבוא-