מי אתה ירין? – פרק 20

"את מאמינה שזה נגמר?" יולי שאלה והכניסה את החולצה האחרונה אל תוך תיקה הגדול.
"קשה לי להאמין, אבל זה אמיתי." אמרתי בחיוך קצת עצוב.
אני אתגעגע לכל השטויות שהיינו נוהגות לעשות בלילות, לויכוחים שלה עם שירה.
מרגיש לי מן מועקה שקשה להסביר.
"ירושלים אה?" היא אמרה והנהנתי בזמן שסגרתי את התיק שהכיל את כל הדברים שלי.
"אל תחשבי שאת הולכת להיפטר ממני בכזאת קלות. אנחנו ניפגש עוד ונצא ביחד…" אמרתי ודמעה החליקה מעינה.
"יפה שלי למה את בוכה?" שאלתי וחיבקתי אותה חזק חזק.
"שונאת פרידות לעזאזל." היא אמרה עם קול מעט סדוק.
"גם אני, אבל אני לא מתה." היא נתנה לי מכה חלושה על כתפי ואני צחקקתי מעט מהדאגה שלה.
"אני אוהבת אותך סיס." היא אמרה וחייכתי על כתפה.
" גם אני יפה שלי." לחשתי והידקתי את החיבוק.
לאחר שנירגענו מעט וסיימנו לאסוף את הדברים שלנו עד הפריט האחרון, יצאנו מהחדר שתמיד אזכור, לעולם לא אשכח את החוויות ממנו.
סגרתי אותו בפעם האחרונה והתקדמנו למתחם הדגל, היכן שכולם התאספו וחיכו להסעות לבתים.
"שירה הכלבה הצליחה לצאת מזה אתמול." יולי אמרה וגיחוך נפלט מפי.
"כן, שחקנית הילדה." אמרתי וניסיתי להתגבר על הכובד של התיק שנשען על גבי שכבר היה חסין לכובד אבל לא כשמדובר בכל הדברים שהחזקתי כאן ארבעה חודשים.
"אוף, האוטובוס שלי יוצא לפנייך." היא אמרה ונעמדה למולי עם מבט קצת עצוב.
"יהיה בסדר יולי, תתקשרי אליי כשתגיעי הביתה בסדר?" שאלתי והיא הנהנה וחיבקה אותי חיבוק ענק ואוהב.
"ביי סיסי" היא לחשה.
"ביי אחותי." אמרתי והתנתקתי מהחיבוק.
היא רצה לכיוון האוטובוס שלה, כדי לא לפספס אותו ואני חיפשתי את אליאור שחיכה לי על יד היציאה מהבסיס בש.ג.
הבטתי מסביבי בפעם האחרונה ונשמתי עמוק, לא עיכלתי שזה הסוף.
שזאת הפעם האחרונה שאראה את המקום הזה.
המקום שחשבתי שלא אצליח לשרוד בו יותר משבוע אחד, המקום שחשבתי שהוא לא בשבילי, שלא מתאים לי להיות פה.
לבסוף הצלחתי להתגבר על החרדות שלי והפחדים, אני יוצאת מכאן עם ראש מוגן וגאה במדים האפורים שהרווחתי בכבוד ובהמון זיעה.
***
"עידן!" צעקתי בכל רחבי הבית, אך לא היה מענה. התקדמתי לעבר חדרו, התיק הגדול שלו היה מונח באמצע החדר ושמחתי לדעת שהוא הגיע לפניי.
כנראה שהוא מבלה עם קורל בקניון או במרכז העיר.
הלכתי לחדרי והתחלתי לפרוק את התיק, זה היה ממש קשה.
הייתי סחוטה ועייפה, רציתי להתקלח ולישון.
עכשיו, אחרי שסיימתי את הטירונות הקשה, כולם יכולים לדעת שאני ואליאור ביחד, הוא כבר לא המפקד שלי ואני כבר לא אהיה תחת פיקודו.
מה שכן…יכול להיות שנתי יהיה המפקד שלי.
הבנתי שהמפקד שהיה אמור להיות לי בירושלים, עובר לגזרה אחרת והציעו לנתי להחליף אותו.
לא רציתי, יש בינינו יותר מידי מתח.
יותר מידי מבטים שהייתי מעדיפה לשמור לאליאור ולא לתת אותם לו.
אבל, אין לי שליטה על עצמי כשהוא עומד מולי עם המדים שיושבים עליו כל כך מושלם, הזיפים השחורים שלו, עיניי הלילה שלו, המבט המסתורי והקטע הזה שהוא מכווץ את הגבות שלו כשהוא מביט בי.
קשה לי להתמודד עם כל זה.
אני מאוד מקווה שהוא לא יהיה המפקד שלי.
אני גם ככה מרגישה רע עם כל המצב הזה.

עשיתי מקלחת של שעה, פינקתי את הגוף בחום והרבה סבון.
את השיער חפפתי שלוש פעמים, רציתי להרגיש ממש נקייה.
לבשתי ג'ינס כחול כהה וסריג אפור.
נעלתי נעלי נייק גבוהות וסירקתי את שיערי הארוך והחלק טבעי.
התבשמתי ויצאתי מהבית.
אליאור כבר היה בחוץ, בתוך הרכב שלו חיכה לי.
"אגם." הוא לחש את שמי ומשך אותי לנשיקה ארוכה ורטובה, מלאת געגועים.
"התגעגעתי אליך." הוא לחש באוזני, ידע שזה מה שיגרום לי להתפתל.
"גם אני מלאך." לחשתי באוזנו בחזרה והוא נשך את שפתיו בחוזקה.
הוא הרגיע את נשימותיו הכבדות והתניע את הרכב.
"סוף סוף סופ"ש ביחד." אמרתי לו והביטתי בפניו הקשוחות.
הוא כל כך יפה כשהוא מרוכז בכביש, המבט שיוצא לו.
הוא גבר שכל אישה חולמת עליו בלילה.
"את לא מבינה כמה שחיכיתי לרגע הזה." הוא הסיט מבטו לעברי לרגע קטן וחזר להביט בכביש.
חייכתי לעצמי מההתרגשות ומהמילים העוצרות נשימה האלו.
טוב לי איתו, הוא תמך בי והיה לצידי בכל פעם שהייתי זקוקה לו.

לאחר שהגענו לביתו, התיישבתי בסלון ואליאור בדיוק השיל את החולצה מעליו.
"חם לי." הוא אמר וקרץ בשובבות כשהוא זרק את החולצה על הספה.
"ולי קר, תכין לי תה עם לימון" ביקשתי בקול המתוק שלו הוא לא יכול לסרב והוא גלגל את עיניו בחיוך.
"הכל בשביל הנסיכה שלי." הוא צעק מהמטבח וגרם לכוד חיוך להתנוסס על פניי.
"נתי, אבל אל תשכח לעדכן אותי." שמעתי קול נשי שבקע מהמסדרון והתחלפו בנקישות עקב.
נתי ועוד מישהי יצאו מהמסדרון, האישה לבשה שמלת מיני קצרצרה שאפילו לי לא השאירה מקום לדמיון.
נעלה נעליי עקב גבוהות, היה לה שיער בלונדיני ארוך ועיניים כחולות וגדולות תחומות בפס עיפרון שחור עבה.
היא נראתה כל כך זולה אבל כל כך שווה.
זה צבט לי קצת את הלב, אני אפילו לא יודעת למה.
"יאאלה, נדבר מוניק." הוא אמר לה קרוב לאוזן והיא נשכה את השפתיים התחתונות המלאות שלה.
הוא גרם לה להתפתל ולא הפריע לה שאני יושבת כאן בסלון.
"אל תתייחסי לבנות שהוא מביא." אליאור לחש באוזני, הבהיל אותי קצת.
"לא…לא מתייחסת." שיקרתי, כל פרט בחנתי בה.
היא יצאה סוף סוף מהבית ונתי התקרב לכיוון הספה שעליה ישבתי.
"אח…שיגעה אותי." הוא אמר, התיישב על הספה ופיסק את רגליו לרווחה כאילו היה ערס או עבריין.
לעזאזל כמה שהוא מושך.
שיפסיק להתעלל בי.
"אז תפסיק להביא בנות כמוה, תתחיל להתנהג כמו בן אדם ולא חזיר." אליאור אמר וחיבק אותי חזק.
"אתה רומז לקשר רציני?תזכיר לי מזה רק." הוא אמר בציניות והזכיר לי את סוג הגברים שאני אישית מתעבת.
אבל אותו לא הצלחתי לתעב.
"אוח!מה יהיה איתך הסוף?אתה לא ילד,אתה בן עשרים ושש." אליאור התעצבן, אני לא מבינה למה הוא מנסה כל כך לשנות אותו.
זה לא יעזור, נתי הוא עקשן, אחד כזה שיעשה הכל דווקא.
"נו…צעיר למה להתאמץ ולחפש להיפגע?" הוא שאל והעביר מבטו אליי.
התהפנטתי מהמבט השחור שלו, משהו התחולל אצלי בגוף כשהוא מביט בי ככה.
"חבל אחי, חבל." אליאור אמר וליטף עם ידו את ראשי בנעימות.
"אם אתה אומר…" נתי אמר באדישות וגלגל את עיניו.
"טוב, אני נכנס להתקלח." אליאור אמר ונשק על לחיי.
"טוב." אמרתי עם חיוך קטן והוא הלך.
השתיקה הגיע אחרי לכתו של אליאור, זה היה מעיק ולא נעים.
הרגשתי מן אווירה מתוחה ומעצבנת.
"למה את ממשיכה להיות איתו?" הוא לפתע שאל וחתך את השתיקה המעיקה.
העברתי לעברו את המבט הכעוס שלי והמופתע והוא רק הביט בי באדישות הרופיינית לו.
"סליחה?"שאלתי, מה עובר על הבן אדם האבוד הזה?
העברתי חתיכת שיער אל מאחורי אוזני והמשכתי להביט בו.
"ירין עדיין בראש שלך, מה את משחקת אותה שאת אוהבת אותו?" הוא שאל והבעתו נהפכה לעצבנית, טעונה ורצינית.
זה הרתיע אותי מעט לאחור, נתי נוטה להיות עצבני לא מעט, הוא הפכפך.
"תפסיק כבר עם הירין הזה, אני לא אוהבת אותו יותר!"הרמתי את קולי ונשמתי בפראות.
"את כן, את…" לא נתתי לו לסיים את המשפט וקמתי בסערה מהספה אך הוא מיהר למשוך אותי בחזרה לספה ממש באגרסיביות.
"תפסיקי!" הוא גם הרים את קולו וגם התנשם בכבדות ובפראות.
היה נדמה שהוא רוצה להגיד לי משהו אך המבט שלו שהיה על שפתיי גרם לכל חלק בי לקפוא ולהתעמק בעיניו השחורות.
שוב אני נכנסת לשם, שוב אני רוצה אותו..הוא טועה. אני רוצה אותו, לא את ירין.
"תפסיקי." הוא אמר בשקט וליטף עם אגודלו את שפתיי התחתונות.
" מה להפסיק?" שאלתי, לא כל כך הבנתי מה הוא רוצה ממני רק התרכזתי במגעו המצמרר.
"תפסיקי לגרום לי…להתעצבן ככה." הוא אמר ופתאום חזר להיות אותו אדיש.
"פשוט תעזוב אותי בשקט." אמרתי וקמתי מהספה, הוא הפעם לא משך אותי חזרה אליו ונתן לי ללכת.
אני לא רוצה לראות אותו יותר, אני לא רוצה להיות פה יותר.
למה הוא גורם לי לרצות אותו כל כך ולשכוח מאליאור?
לא מגיע לו הדבר הזה, פשוט לא מגיע.

מקווה שאף אחת לא שכחה:)