מי אתה ירין? – פרק 28

ישבתי סביב שולחן אביר מלא בשתייה חריפה, מתוקה והמון סוגי סלטים.
על ידי ישב גיא, שמשרת איתי יחד וממולי ישב נתי. לבוש בחליפה שחורה ואלגנטית כשמבטו נח בעיניי השחורות. הבעתו הייתה רצינית ובוחנת, שקוף לעיניי כולם.
"אני מכין לך כוס." גיא אמר והנהנתי בחיוך קטן. נתי הבחין בחיוכי ולסתותיו ננעלו בחוזקה.
הסטתי את מבטי מעיניו והבטתי על כל החבר'ה שישבו על יד נתי. לא הצלחתי להתרכז עם כל המבטים הנוקבים שלו, הרגשתי לא בנוח עד שהתחלתי לזוז על כיסאי בחוסר שקט.
"קחי." גיא הניח את הכוס עם הוודקה, מעורבב אקסל ומלאה בקרח.
"תודה גאיוש." הודתי לו עם חיוך מוכיר תודה ולגמתי לגימה קטנה בעזרת הקשית השחורה.
המוזיקה הייתה רגועה, כמו בכל תחילת אירוע וכולם ישבו סביב השולחנות.
מפקד הבסיס מתחתן שנית, והופתעתי לגלות שאני גם מוזמנת. היו לא מעט חיילי סדיר שהוזמנו יחד איתי וזה קצת הפתיע אותי.
ציפיתי שרק הקצינים והנגדים יוזמנו וכל שאר המטה.
סיימתי את הכוס הראשונה וגיא דאג למזוג לי כוס נוספת.
את נתי זה לא שימח, אך אהבתי לראות את הכעס ניכר בפניו הקשוחות העטורות בזיפים שחורים ועצמות לחייו המרובעות תמיד בלטו עקב הלסת הנעולה שלא שיחרר.
אחרי היום ההוא,שראה אותי עירומה ונישק אותי, בלע את שפתיי ללא שליטה, הוא הפסיק לדבר איתי.
הרגיש שעשה טעות, שעשה זאת כי לא שלט ביצריו הרבים.
אך הכל זה תירוצים, ידעתי שבסופו של דבר הוא יסוג אחורנית ויחשיב את זה כטעות.
אבל טוב שזה קרה, הרגשתי ממש נורא עם זה בגלל אליאור.
עדיין משהו בי מעקצץ כשאני נזכרת בו, אך נתי מתלבש על העיקצוץ הזה ומשתלט על כל רגשותיי.
עבר שבוע מאז אותו המקרה ועכשיו הוא פונה אליי בטון הסמכותי שלו, יש בינינו רק יחסי מפקד וחיילת.
אולי זה טוב לשנינו, הוא לא סגור על המון דברים ומלא בסודות שמטרידים אותי מהרגע הראשון שפגשתי אותו.
עדיף לנו ככה.

אחרי החופה המרגשת שהייתה, הריקודים החלו וכולם השתלטו על הרחבה הגדולה והמוזיקה הדהדה בחוזקה בכל חלל האולם הגדול והיוקרתי הזה.
אני החלטתי לשבת במקומי, כל מי שישב בשולחן קפץ ברחבה יחד עם כל הצעירים תחת המוזיקה החדשנית והמקפיצה.
לגמתי מהכוס שלי והנחתי אותה בחזרה על השולחן.
לפתע נתי התיישב על כיסא לידי כשרגליו מפוסקות בצורה גברית ומושכת יד אחת שלו הייתה מונחת על קצה השולחן מאוגרפת ף וידו השנייה על רגלו.
הוא הדליק סיגריה והביט בפניי.
"למה לבשת שמלה כל כך קצרה?כדי לשגע פה את כל הגברים?" הוא שאל בלחישה קרוב לאוזני, מעביר בי זרמים של צמרמורות.
"נתי אתה שיכור." אמרתי לו, בלי להביט בו בחזרה.
"השמלה הזאת יפה רק כשאני מסתכל עליה, כשאחרים מסתכלים עליה…את לא יודעת איזה מחשבות עוברות להם בראש המזויין שלהם." הוא אמר וריח חריף של אלכוהול נטף מפיו. הוא שתה המון, עכשיו הוא שיכור, יושבת על ידי ומשבש לי את התאים במוח.
"אתה לא שונה מהם." השבתי בעקיצה.
"צודקת, אני גבר. אבל…ההבדל הוא שגם את רוצה אותי." הוא אמר והפנתי מבטי אליו.
אם הוא אמר גם, זה אומר שהוא רוצה אותי.
"גם?חשבתי שהייתי טעות בשבילך." ירקתי בזלזול ושילבתי את רגליי.
עיניו פזלו לעבר רגליי המשולבות והחשופות ולאחר שניות העלה חזרה מבטו לעיניי.
"אני עדיין חושב ככה, עזבי, את יודעת שאנחנו לא יכולים להיות ביחד נכון?זה מורכב כל מה שקורה בינינו." הוא אמר, הרים את הכוס שלי מהשולחן ושתה את מה שנשאר בלגימה אחת.
"תפסיק לשתות." ביקשתי ממנו.
"אפ אפ אפ…אנחנו לא זוג שתגידי לי אם לשתות או לא." הוא אמר זאת בחיוך מטופש ושיכור.
"תעשה מה שבא לך." לחשתי, יותר לעצמי וקמתי מין הכיסא והלכתי לשירותים, רציתי לחזור כבר הביתה, לא רציתי להישאר כאן עם השיכור הנאה והמעצבן הזה שמטריף אותי עם הקול הגברי שלו והמבטים שלו, והגוף המפוסל שלו.
אני רוצה לחזור הביתה ולשכוח מהיום הזה.

חזרתי לשולחן, נתי ישב שם עם אחד הקצינים של הבסיס.
הקצין הבחין בי וסקר כל חלק בגופי.
"תעיף ת'עיניים שלך." נתי אמר לו בטון מעט מאיים. הקצין הוריד את עיניו וחייך חיוך נבוך.
"טוב, אני עפתי הביתה, שיהיה לכם ערב מהנה." אמרתי להם והרמתי את תיקי מהשולחן.
נתי הביט בי מבולבל וקם מהכיסא.
"לאן?" הוא שאל בזמן שבודק בכיסיו עם ידיו שכל דבריו נמצאים שם.
"אני אקח אותך." הוא אמר.
"לא זה בסדר." "בואי כבר." הוא אמר והוביל אותי ליציאה.
"אתה שיכור, אסור לך לנסוע ברכב ככה." אמרתי לו ועצרתי את הליכתי.
"תירגעי, אני בראש והבית שלך קרוב לאולם. אל תהיי קטנונית ובואי. אני לא מתנדנד." הוא הסביר וחיכה שאסכים.
לבסוף הסכמתי, כמו מטומטמת.
עלינו על הרכב, חגרנו חגורות בטיחות והתחלנו בנסיעה.
ראשי נשען על החלון הקר ויד חמה הוציאה אותי מהמחשבות הרבות שבהן שקעתי.
ידו עלתה במורד רגלי לעבר האיזור הרגיש שלי, שהחל להתעורר עקב מגעו הנעים והגברי.
"תפסיק." ניסיתי להיות קשוחה איתו, אך במקום קשוחה פלטתי אנחה שקטה.
שהסגירה את היותי מתענגת על מגעו.
הוא נהג עם יד אחת והביט בכביש בזמן שידו כבר נגעה באיברי דרך תחתון תחרה שחור שלבשתי.
"בבקשה…" התחננתי שיפסיק, אך הוא החל להזיז אצבע במעגלים ולשלוח אותות חשמל בכל חלק בגופי.
נהייתי לוהטת בשנייה, פלטתי אנחות שקטות שעם הזמן נהפכו לקולניות.
"לעזאזל איתך, את מחרמנת אותי עם הגניחות האלה." הוא אמר ועצר ברמזור אדום.
"נתי!דיי!" גנחתי, לא יכולתי להשתלט על עצמי. הכביש היה ריק למזלי.
הוא לא הפסיק את העונג הזה והרגשתי את זה קרב ובא.
"את רוצה שאני אפסיק?" הוא שאל, אך לא הפסיק להניע את האצבע במעגלים אגרסיביים על איברי.
"נתי!" צעקתי את שמו ברגע שהזרמים התפשטו בגופי, הרשמתי תחושת שחרור ואת העונג מתפשט ללא רחמים בכל איבר ונותן תחושת ריחוף.
"את מושלמת." הוא אמר וחנה את רכבו על יד ביתי.
נשמתי במהירות, עדיין מנסה להחזיר את התחושה בחזרה לגופי.
"נתי…אנחנו שיכורים." אמרתי לו, ידעתי כבר שיום אחרי הוא שוב יחשיב אותי כטעות.
"מת עליך נשמה." הוא אמר, נשמע בדיוק כמו ירין. עצמתי את עיניי בחוזקה ונשכתי את שפתיי התחתונות בכאב.
השיכרון הציף בי את היום שבו ירין אמר לי את זה.
למה נתי נשמע לי עכשיו בדיוק כמוהו?למה הוא מזכיר לי אותו כל כך?
"תפסיקי לחשוב עליו, הוא מת אגם." קולו נהפך לחלוש יותר.
"איך זה כל כך פשוט לך להגיד לי להפסיק לחשוב עליו?אתה מכיר אותו וככה זורק אותו בצד?" התעצבנתי, זה חירפן אותי.
"אגם לוי-" "אל תקרא לי אגם לוי!"
"סעמק ערס!תסתמי כבר את הפה תסתמי!" הוא צעק עליי והשתחרר מחגורת הבטחון. הוא הכה עם ידו ההגה בחוזקה והבטתי בו בהלם מוחלט.
ללא מילים שיחררתי גם את חגורת הביטחון ופתחתי את הדלת של הרכב.
"אל תלכי, סליחה אגם, סליחה." הוא משך אותי אליו ובכוח הושיב אותי על רגליו.
"אל תבכי, אני מצטער." הוא התחנן בקול שבור.
"למה?" קולי רעד והמועקה בגרוני התעצמה.
"סליחה, אגם." הוא חפר את ראשו בחזהי וחיבק אותי בחוזקה כאילו חייו תלוים בחיבוק הזה.
הרגשתי אותו רועד, הרמתי את ראשו, דמעות היו מרוחות בפניו. הוא בכה.
"למה אתה בוכה נתי?" שאלתי וליבי כאב, נמחץ לראות אותו כואב כל כך.
"קשה לי…" הוא אמר בקול רועד והביט בי בעיניים עצובות ורטובות.
"למה נתי?תספר לי, תסמוך עליי." ניסיתי לתת לו תחושה של ביטחון איתי. רציתי שידע שאני תמיד איתו.
"ירין…קשה לי בלעדיו אגם." הוא אמר, נשבר עוד יותר.
"הייתם חברים טובים?" שאלתי בעודי מנגבת את הדמעות שלו מפניו.
"לא." קולו נחלש.
"אז למה אתה בוכה נתי?" הוא הביט בי וחפר את ראשו בשקע צווארי, מסניף את ריחי בחוזקה.
"ירין היה אח שלי, אגם."