במה אתה משחק איתי?

אתה והמשחקים שלך,
מהפנט אותי,
מהפנט אותי אליך,
גורם לי להתאהב בך,
במשחקים שלך.

בחידות שלך אני מתעניינת,
במבט שאתה עושה לי,
בעיניים הירוקות שלך
ובפנים המושלמות שלך.

ככה זה נראה בעיניי,
אתה המלאך שלי,
אני מרגישה שאתה שומר עליי באת צרה,
מחבק אותי בשקט.
מלטף את שערי החלק.

אתה לא מתאמץ בשביל לכבוש אותי,
מספיק אתה מסתכל,
אני מהופנטת.
מספיק אני רואה אותך,
אני כבר רצה אלייך,
מסתכלת רק עלייך,
חושבת רק עלייך.

אתה לא מתייחס אלי כמעט,
אני בטוחה שבמחשבות שלך אני לא שם,
גם לא בזיכרון, בשום דבר.
אתה בטח לא מתייחס לקיומי,
אז למה אני מתייחסת אלייך?
למה אני רוצה רק אותך?
למה אני לא מסתכלת על אחרים?
למה רק עלייך אני חושבת?
למה את מראתך אני זוכרת?
למה יש לי הרגשה טובה לגבייך?
שהכול יהיה בסדר אייתך,
שנאהב אחד את השני עד אין סוף
ותתייחס אליי כמו אל הדבר הכי חשוב בשבילך.
לפחות ככה אני מתייחסת אלייך.

אז דיברנו כמה פעמיים,
אפשר להגיד שאנחנו ידידים,
אפשר להגיד שאנחנו בסדר,
לא חברים ולא אויבים.
אבל בכל זאת זה מרגיש לי אחרת.
מרגיש לי שאנחנו מכירים אחד את השני שנים
ושיודעים כל דבר ודבר אחד על השני.
אבל אני לא חושבת שאתה יודע.

אולי זאת רק אני?
אולי אני מתאהבת במישהו מגעיל?
אולי אני מתאהבת במישהו תפוס?
אולי אני מתאהבת במישהו ששונא אותי?
לא סובל אותי? רוצה שארד מגבו?
אני לא יודעת.. זה קשה.
אני לא יודעת לקרוא פרצופים ולא מחשבות.

אז בינתיים הוא נשאר חידה,
הוא משחק איתי משחקים ואני ממשיכה.
אני ממשיכה לשחק אייתו, כי זה פשוט כיף.
אני ממשיכה לאהוב אותו כי זה פשוט מאתגר.
אני ממשיכה לרדוף אחריו כי הוא במחשבותיי. לא יוצא משם.
ורק את שמו, שמו המייחד אותו,
אני לא יודעת.