מכונת הזמן 2 – פרק 2

בינתיים , בשנת 1996 דינה ילדה את בתה הבכורה עלמה לאחר הרבה שעות של המתנה . כשהביאו את העגלה שבה שכבה התינוקת החדשה שנולדה לזוג הטרי, דינה ויחיאל.
" שלום עלמה , יצאת היישר לאוויר העולם , כבר התחלת להשמיע צעקות. שלום , נסיכה . תגידי לאבא שלך , שלום!" הוסיפה דינה בהתרגשות . דמעה אחת נצצה בעינייה , מזכירה לה שזו התרגשות טובה.
" דינה , הבת שלנו יפהפייה . תודה שהבאת אותה לעולם!" אמר יחיאל ברגשות תודה ונשק ללחיה.
הוא החזיק בידו מצלמת וידיאו קטנה ותיעד את יורשת העצר ברגעיה הראשונים בחייה.
" תסתכלו היטב , זאת יורשת העצר של משפחת מנור. וזהו השם שלה: עלמה." הוסיף יחיאל ברשמיות.
" עלמה מנור." תיקנה דינה ברצינות. היא הביטה בתינוקת שלהם , נרגשת מהעובדה שנולדה להם בת.
יחיאל שראה שדינה כבר התעייפה מהיום הארוך שהיה להם. הניח את מצלמת הוידיאו על שידת הלילה.
" אני מקווה שגבריאל לא יצא מגדרו." הוסיף יחיאל בנימה עצובה והסתכל על התינוקת הקטנה שהייתה חבוקה בזרועותיה.
" גבריאל שלנו מדוכא מאוד לאחרונה . נקווה שזה יעבור." קראה דינה בחיוך עגמומי.
" זה יעבור." הבטיח לה יחיאל והם לא ידעו שבאותו הרגע גבריאל החליט על דעת עצמו לנסוע בזמן לשנת 1996.
בינתיים , שובל ואביב שישנו גם בשעות הבוקר. שובל קמה בגלל שהיה לה סיוט על גבריאל , שגם הוא כאביטל, ירצח על ידי מרגריטה .
" אביב , תתעורר. אנחנו חייבים לעצור אותו , לא משנה מה , אסור לנו לתת לו לנסוע בזמן . הבטחתי לאביטל משהו וכאשר אני מבטיחה אסור לי לשכוח שאני מחויבת גם לקיים." אמרה שובל בקול בשביל שאביב יתעורר סוף סוף.
" כן , אני יודע , תשע בבוקר?" דיבר אביב מתוך שינה ושובל המובהלת הסירה מעליו את השמיכה שכיסתה את רגליו.
" אתה זוכר את ההבטחה שנתתי לאביטל? אסור לי לאכזב את החברה הכי טובה שלי שהייתה ועכשיו איננה. נו , קום! אנחנו צריכים לשרוף את מכונת הזמן מהר ככל שאפשר." קראה שובל בלחץ.
" כן , לשרוף את מכונת הזמן כדי שגבריאל לא ייסע בזמן." אמר מתוך חלום והתרומם לתוך נעלי הבית הגדולות שלו, " את רואה איך אני זוכר דברים?" אמר והלך למקלחת כדי להתרענן טיפה .
" כן , בטח. טיפשון." גיחכה שובל לעצמה והחליפה בגדים כדי שתוכל ללכת עם החבר'ה לחוף הים כדי לשרוף את מכונת הזמן לפני שגבריאל יגלה את האמת לבדו.
" שובל , תתקשרי לחננאל ולתובל , תגידי להם שאנחנו ניפגש על חוף הים בשעה חמש." צעק לה מהמקלחת.
" טוב.." ענתה שובל ברצינות יתרה וחייגה במהירות אל תובל וחננאל.
כשגבריאל יצא מן הספרייה , הוא ראה בחורה רכובה על אופניים חשמליים. הוא רץ אחריה והיא נסעה מהר ככל שיכלה.
הבחורה הייתה מאוד דומה לאביטל שתי טיפות מיים.
" אביטל , האם זו את? למה עזבת אותי ? למה את לא עונה לי?" שאל גבריאל בקול , מנסה לא לפרוץ בבכי כי כל דקה שעברה, הוא היה יכול להישבר.
" זה נגמר , גבריאל , כל מה שהיה בינינו נגמר." אמרה אביטל שהייתה על סף בכי תמרורים.
" למה זה נגמר? אני יכול לקחת את הזמן שהיה ולהבין במה שטעיתי. אבל את חייבת להבין שאני לא יכול בלעדייך." הוסיף גבריאל בעגמומיות.
" אתה חייב לשכוח אותי ,גבי . תשכח אותי , טוב?" הוסיפה אביטל בחיוך.
" אל תגידי את זה , אל תגידי את זה ככה!" אמר גבריאל בכאב , הדמעות כבר זלגו מעיניו.
" אני מאוד ממהרת , גבריאל , תתן לי לעבור בבקשה." הוסיפה אביטל והביטה בו במבוכה.
" אביטל.." אמר גבריאל בעצב. הטיפות הלכו והתרבו. עקשנותה של אביטל להתחמק התגבר.
" גבריאל , אל תעשה לי את זה!" אמרה אביטל במבוכה.
"אני כן עושה לך את זה. למה את רוצה לשכוח אותי?, דברי!" התעקש גבריאל לדבר על אופן העניינים עם אביטל.
" גבי , אני אומרת את זה כי אכפת לי ממך, לכן חשוב שתבין שמה שהיה בינינו נגמר ממזמן ." חתמה אביטל ודמעות זלגו מעיניה.
" למה , אביטל , תגידי לי למה?" שאל כי הוא בעצמו לא הבין.