מכתב לאהבה הראשונה שלי

אני כל כך מתגעגעת לחיבוקים שלך, לריח שלך, לכל איבר בגוף שלך, לשובבות שלך, למבט בעיניים, המבט של הילד הקטן שעשה טעות ומצפה מההורים שלו שיסלחו לו. תמיד צחקתי עליך בגלל זה.
נכון שמה שהולך הולך לטובה, במקרה הזה אני מאמינה בזה וזה עצוב לי. אני אוהבת אותך ואת הבן אדם שאתה. כל כך חכם, כל כך פיקח, שנון ויפה. היית הנסיך שלי שחיכיתי לו שיבוא כבר לחיים שלי ואפילו התחלתי להתייאש. למרות שהייתי צעירה, אז הייתי רק בת 19.
אני מכירה כל דבר קטן בך ויודעת לפענח רגשות גם מבלי שתצטרך להגיד אותם. אף פעם לא אהבת לדבר כל כך על רגשות. זה היה קשה לי, דווקא כי אני ההפך הגמור ממך.
היינו הזוג המושלם, כל כך יפים ומדהימים ביחד, צוות טוב, הרמנו אחד את השני כל פעם שהיה קשה, אבל הפעם, הפעם לא הצלחנו. היה מאוחר מידי. שנינו שקענו לתוך הקושי של החיים, לתוך הדיכאון. אתה שקעת לקושי של הלימודים, בכל זאת, הנדסת מכונות שנה שנייה בגיל 22.. התחלת ללמוד כבר כשהיית בצבא, מטורף כל כך.. ובכל זאת, הצלחת כמו גדול, כשכל כך הרבה נכשלו ונפלו. עם כל הקושי אתה הצלחת, ואתה עדיין מצליח.
ניסינו לעבוד על הקשר שלנו כל כך הרבה, ותמיד הצלחנו, אבל הפעם פשוט.לא.
תמיד התגברנו על כל קושי ועשינו את זה. אנחנו באמת צוות טוב שאין לתאר.
אתה הראשון שלי, אתה הראשון שלי בהכל. אתה גם זה שניפצת לי את הבועה של הילדה הקטנה שהייתה, כבר לא חיה בבועה, אני רואה את העולם האמיתי, וזה בזכותך. אולי לטוב אולי לרע, שנינו לא ידענו להגיד. איתך חוויתי מה זאת אהבה בפעם הראשונה בחיים שלי, איתך גם חוויתי מה זאת זוגיות, מה זאת הקרבה. לא ידעתי שאפשר לאהוב כל כך מישהו, בן זוג. לא ידעתי, עכשיו אני יודעת. גרנו ביחד כמעט שנה.. 8 חודשים ליתר דיוק. אבל מצחיק, תמיד הרגשתי שאני לא קרובה אליך מספיק, גם כשלמדת בחדר ליד, רציתי לבוא לשבת לידך, ללמוד גם. העיקר להרגיש אותך, להרגיש את הנפש העדינה שלך, את הנוכחות שלך. רציתי רק אותך לידי, רק שתהיה איתי פה, בנפש, קרוב אליי לנצח. אפילו כשעשינו אהבה, אני בכיתי, למה? די טיפשי האמת, אבל בכיתי כי הייתי מאושרת, הייתי קרובה אליך יותר מתמיד. רציתי לשמור את הרגעים האלה, רציתי שכל היום נהיה ככה, כל כך קרובים. הרחתי אותך, הרחתי את הריח גוף שלך שכל כך אהבתי. לא היה אכפת לי אם לא היית מתקלח. קצת מגעיל אני יודעת. אבל רק אהבתי אותך, את איך שאתה. לא היה אכפת לי מכל השאר. הזוגיות שלנו הייתה כנה וטהורה, בלי שקרים ובלי מזימות. קראת לי פעם אחת אפילו המלאך הטהור שלך, וכל כך התרגשתי.
כשהיינו בצבא, ששם הכרנו, מספיק היה לי לדעת שהגעת היום ושלא הוצאת גימלים, כי ביטלו לך את התפקיד, ואתה השתגעת וטיפסת על הקירות כי לא היה לך מה לעשות, שזה הדבר שאתה הכי שונא בעולם. אני יודעת. כל פעם רציתי כל כך לראות אותך בבסיס אולי אם יתמזל מזלי אני אראה אותך בחדר אוכל. מספיק שרק הייתי רואה אותך אפילו לשנייה או יודעת שאתה שם, אפילו לא איתי פיזית, הייתי נרגעת ומחייכת. הייתי מתמלאה רוך ותקווה, תקווה להיות קרובה אליך יותר מתמיד. הקשר הזוגי שלנו התחיל מהטיול השנתי בבסיס, כשאמרנו שננסה, ואם לא ילך, אנחנו נישאר ידידים טובים ונמשיך ללכת להצגות ביחד ולרקוד סלסה, כשאנחנו צמודים אחד לשני, ותמיד, כל כך נמשכתי אליך, כל כך.
רק איתך יכולתי להרגיש "זקנה" בנשמה ולדעת שזה בסדר, זה בסדר להיות הרבה יותר בוגרת לגיל שלי, כי גם אתה היית כזה. איתך הרגשתי צעירה ושובבה, הוצאת ממני מה שחשבתי שאף אחד לא יוכל להוציא ממני אף פעם, אבל אתה הצלחת. הצלחת לגרום לי להרגיש הכי יפה שאפשר, הכי סקסית שאפשר. תודה לך על זה. בחיים לא חשבתי שארגיש ככה.
היינו צוחקים מאותם דברים, מאותם שטויות שאף אחד לא היה מבין בחיים. החיים שלנו כאילו השתלבו באופן מושלם ביחד. שנינו רצינו לעשות תואר שני בחו"ל, שנינו רצינו להיות משהו בעולם הזה, לא סתם עוד אנשים, חיפשנו את המשהו הגדול הזה בחיים. שנינו רצינו לגדל את הילדים שלנו בחו"ל, לתת להם את המתנה הגדולה הזאת, שנקראת אנגלית שוטפת. כי בעולם של היום, אין ברירה, חייבים את זה. היה נדמה שהמשפחות שלנו כבר חיתנו אותנו, ואפילו דיברו על ילדים. אני רציתי 3-4, אתה רצית 1-2. חשבתי לעצמי איך נפתור את זה? צרות של עשירים לא ?.. חשבתי על כך שאני אתעקש על 3-4 ילדים ובסופו של דבר אתה תשמח שהקשבת לי, כמו כל דבר אחר. אף פעם לא היית מקשיב לי, היית כל כך עקשן. היית תמיד מתעקש ומתווכח ואז, כשהיית מבין שאני צודקת לא אמרת כלום, שתקת, זה מה שאהבת לעשות, להתכנס לתוך עצמך, לתוך הנפש שלך. השקט שלך. תמיד ניסיתי להוציא ממך את המשפט שרציתי כל כך לשמוע, "את צדקת ואני טעיתי אהובתי הסקסית". קשה להשלים עם העובדה שכבר לא יהיה מי שיקרא לי אהובתי, אהובתי היפה. כבר לא יהיה מי שיגיד לי שזה לא הגיוני שאני אוהבת אותו הכי בעולם, כי הוא אוהב אותי הכי בעולם, אז זה פשוט לא ייתכן. אני לא אשמע יותר את "אני אוהב אותך כאילו אני שולח שני חיצים לשני כיוונים שונים" שבעצם התכוונת לזה שאתה אוהב אותי כמו הגודל של כדור הארץ, כי שני החצים בסופו של דבר יחזרו לאותה נקודה. לקח לי די הרבה זמן להבין את זה ולפענח למה התכוונת, כמו כל אחת מהחידות שלך, שאהבתי אותן וסתם התעצבנתי עליך, כי דרשת ממני לדעת את התשובה אליהן במהירות. אהבתי את החידות שלך, אהבתי אותך, סיקרנת אותי, אתגרת אותי, היית שם בשבילי מהרגע הראשון שראיתי אותך שם בבסיס. רציתי רק להיות קרובה אל הבן אדם הזה שראיתי, מהשנייה הראשונה שראיתי אותך. רציתי תמיד להרגיש אותך, להיות קרובה אליך, להרגיש את הנשמה שלך. קראתי לך ציפור החופש שלי, כי כזה היית, ציפור חופש. אתה לא אוהב שמגבילים אותך, אתה אוהב לחיות, לנשום, אתה אוהב להגשים חלומות. אתה אוהב את השקט שלך, אתה לא אוהב רעש, בדיוק כמוני. אתה אוהב לאתגר את עצמך ולקחת כל מיני מטלות על עצמך שילד בגיל שלך לא צריך לחשוב על זה בכלל. אתה כל כך צעיר, כל כך ילד אבל גם כבר גבר, הגבר שלי. הספקת הרבה מאוד בחיים שלך וזה מצחיק, כי אנשים בני שישים לא היו מספיקים את מה שאתה הספקת. תמיד התבדחנו על זה. הגשמת כל חלום שהיה לך, נשאר רק חלום אחד, לעשות את המיליון הראשון ובעקבות זה לעשות עוד הרבה מיליונים מהעסק שחיפשת תמיד להקים. כל מי שמכיר אותך מתפלא מהחוש העסקי שיש לך, מהחדות הזאת שאחרי דקת שיחה עם מישהו זר, הוא היה רוצה להוריד את הכובע בפניך. הייתי כל כך גאה.
מה עושים עם כל התמונות? עם כל החוויות שצברנו? אני לא מסוגלת להזכר וגם לא להסתכל. קשה כל כך. פעם ראשונה שראיתי אותך בוכה, עם הרבה דמעות ואפילו גם טישו. נכון שנפרדנו, אבל אי אפשר לשמור על קשר כמו חברים טובים? אפילו יזיזים מבחינתי.. גם זה עבר לי בראש. אני רק רוצה להשאר קרובה אליך בכל דרך שהיא.
אז בכל זאת, כולם מתפלאים למה נפרדנו, היינו זוג מושלם שכולם קינאו בו. נפרדנו כי אתה חיפשת מישהי שתוכל לאתגר אותך כמו שאתה היית מאתגר אותי. חיפשת מישהי שתשתווה לך מבחינת הידע, ותשיב מלחמה. אני מצטערת שאני לא כזאת. אבל אני טובה גם בדברים אחרים, שאתה לא היית טוב בהם, אבל זה לא מה שחיפשת. חיפשת מישהי שתהיה לה תשובה על כל דבר שתגיד, מישהי שתוכיח לך שאתה טעית ותנסה להתעלות עליך. כמובן שזה כמעט בלתי אפשר לדעתי. אני שוב מצטערת, שהתאכזבת, שלא יכולתי להיות כזאת. האופי שלי הוא כזה שאני מקשיבה לשיחות של אנשים, אני מפנימה ומחכימה, אבל בשקט, בלי לומר מילה, בלי להוציא הגה מהפה. אהבתי להקשיב ויותר מזה, אהבתי להקשיב לך, להסתכל עליך ולהתפלא כל פעם מחדש, על החוכמה שניחנת בה, על האומץ ועל השנינות.
אתה היית הבן אדם הכי קרוב אליי פיזית ונפשית ולמדתי והחכמתי ממך כל כך הרבה, בדרך שאתה מסתכל על החיים. נפרדנו גם בגלל הסקס, שטותי קצת לא? איך אפשר לגלות שהבן אדם שאתה הכי אוהב פתאום לא מתאים לך מהבחינה הזאת. שנינו רצינו את אותו הדבר, אבל בסקס זה לא טוב. זה לא צריך להיות ככה. אמרת לי שעל זה אתה מוכן להתפשר אם זאת הייתה הבעיה היחידה, אבל לא מגיע לנו שנתפשר על זה.. אמרתי לך, אני לא רוצה ששנינו נתפשר על הזוגיות שלנו שאמורה הייתה להימשך 50-60 שנה ביחד ואפילו יותר. נפרדנו גם כי מהצד שלי, אני כמו צמח שצריך להשקות אותו ולדאוג לו יום יום שעה שעה, אמרתי לך את זה. אני צריכה כמות עצומה של חום ושל אהבה. אולי זה קצת מוגזם, אבל בכל מקרה, הייתי צריכה יותר ממה שהיה לך להציע לי. אז איך הכל השתבש? אני לא מפסיקה לחשוב על הרגעים המדהימים שלנו ביחד, רצית שאני אעשה שפגט חשבת שזה סקסי, עבדתי על שפגט בשביל שתהיה שמח, ששנינו נהיה שמחים, ושתתלהב. לא רציתי שהרגעים המדהימים האלה שלנו יגמרו ורק צעקתי בלב כמה שמושלם לי, רציתי שהם לא יגמרו לעולם. קיוויתי שאני אהיה מאושרת ככה כל החיים ונצרתי את הרגעים האלה בלבי, ואי אפשר לשכוח אותם. היית אוהב לנשוך אותי, נשיכות כואבות, כאב לי, אבל ככל שזה היה כואב יותר ככה הייתי מרגישה שאתה אוהב אותי יותר. הייתי בוכה מרוב כאב אבל גם מרוב אושר. מבחינתך הייתי הכי יפה בעולם, הכי סקסית בעולם והכי פריכה.. כן מצחיק ממש.. היית קורה לי שרימפית. אני הייתי השרימפית הפריכה שלך שכל כך אהבת. אהבת לאכול שרימפסים. רצית רק לנסות לקחת ממני ביס, שהטעם שלי יהיה בפה שלך.
אני כבר לא יכולה לקרוא לך אהוב שלי, כבר לא יכולה לקרוא לך סקסי שלי, ולהגיד לך שאני אוהבת אותך הכי הכי בעולם. כבר לא יכולה להרגיש את החיבוק שלך, שתמיד הייתי צוחקת עליך שזה כמו חיבוק של ילד קטן. תמיד היית נראה לי נורא נבוך, וזה היה משעשע אותי. אני יודעת ששיגעתי אותך עם החיבוקים לפעמים, אבל כזאת אני, צריכה חיבוק חם ואוהב בשביל להרגיש שאני חשובה למישהו, שאתה אוהב אותי, שאתה אוהב להיות קרוב אליי. הייתי צריכה את זה. זה היה ממלא אותי באנרגיות חיוביות וממלא אותי בסיפוק אדיר, שאתה אף פעם לא הבנת מה אני רוצה. לפעמים החיבוק שלך היה סתם בשביל לרצות אותי, אני יודעת, אבל אני יודעת שלפעמים גם אתה אהבת את זה. אפילו שהרגשתי שלא תמיד היה לך כוח, אני הרגשתי אותך, את הנשמה שלך, את הרגשות שלך. ידעתי והרגשתי שאתה אוהב אותי.
תודה על התקופה הארוכה הזאת שאי אפשר לתאר במילים. תודה על שהזמנת אותי לגור איתך, וחוויתי את זה איתך, חוויתי את החלום שלי, לגור איתך, עם האהוב שלי, בתל אביב. כן אני יודעת שזה נשמע מאוד שטחי וחייתי בבועה, אבל הבועה שלי הייתה להיות איתך ולהרגיש כמו גדולה. אוהב אותך לנצח נצחים ושתצטרך אני אהיה שם כמו שאתה היית בשבילי, מבטיחה לך. אני באמת מאחלת לך שתמצא את האישה שאתה מחפש, האישה שאני לא יכולתי להיות.
אני תוהה אם כדאי לשלוח לך את זה, לשלוח לך את מה שאני מרגישה. אני לא רוצה שתבכה כמו כשנפרדנו, אני רק רוצה שתדע.
שלך,
שרימפית.