מלאך ושטן- פרק 17-

פרק 17-

מנקודת המבט של אלינור-
הראש שלי עמוס במחשבות, כולן עסוקות בפגישה המקסימה שלי עם איתי שבוע שעבר.
הבחור הזה כל כך לא שווה את הזמן שאני מבזבזת בדאגה אליו. אני בכלל לא מבינה מה אני דואגת לו! הוא מאפיונר, אולי רוצח, אולי סתם תינוק שחושב שזה מחרמן מישהי, אבל מה שבטוח, אני הבן אדם האחרון שצריך לדאוג לו. אז קדימה, להפסיק לחשוב עליו זה הצעד הראשון. אז תפסיקי.
״היי!״ אמרתי בהתלהבות כשעניתי לשיחה, מבלי להסתכל מי זה.
״וואו, היי אלי״ יותם גיחך. המושיע שלי ממחשבות דפוקות!!
״הכל טוב?״ הוא שאל.
״עכשיו הכל מעולה״ אמרתי בחיוך וקמתי מהמיטה.
״אני ממש מתגעגעת, אגב״ אמרתי בעצבנות. ארבעה ימים שלא דיברנו בכלל. אפילו לא הודעה של ׳יש בלגן בבסיס, אני אתקשר אלייך בשנייה שאני יכול׳.
״שיט אני נשאר שבת״ הוא אמר. שתקתי.
״בא לך לבוא אליי?״ הוא שאל אחרי כמה שניות.
״אליך ל..״
״לבסיס. לסופש אצלי בחדר״ הוא אמר, פתאום בהתלהבות. גיחכתי.
״סופש עם חבר שלי ועוד שלושה גולניקים באותו חדר? לא נראה לי״
״אני אגרש אותם! כמה אנרגיה זה יביא לי לראות אותך כאן אלי, את החמצן שלי״ הוא אמר. הסמקתי.
״החמצן שלך, הבנתי״ צחקתי.
״אני אבוא. אני אדבר עם ההורים ואצא לכיוון שלך״ אמרתי.
״אני מחפש תרסיס נגד גולניקים, מחכה לך״ הוא אמר. צחקתי וניתקתי את השיחה.

מנקודת המבט של איתי-
הגעתי לבית ספר, אחרי תקופה רצינית של הברזה מתמשכת. נעמי חושבת שהייתי חולה תקופה, ההורים שלי חושבים שהייתי חולה תקופה, ואלינור חושבת שאני רוצח.
״אי..איתי?״ טליה, המורה לחארטה, גמגמה שנכנסתי.
״אהלן, התגעגעתי אז באתי״ אמרתי בחיוך. רק תני לי להסביר לאלינור ואני עף בחזרה לחור שלי.
״איך אתה מרגיש?״ היא שאלה.
״פצצה״ אמרתי והסתכלתי לכיוון המקום שלי. אלינור בהתה בי. הסתכלתי שוב על טליה, חייכתי אליה והלכתי למקום שלי. כשהתיישבתי אלינור זזה הצידה.
״בוקר טוב..״
״טליה אפשר ללכת לשירותים?״ היא נעמדה. קיבינימט, תני לי להסביר !
״כן״ טליה אמרה, והיא עפה מהכיתה. נאנחתי והנחתי את הראש על השולחן. מה אני הולך להגיד לה בדיוק? שאין לי שום קשר לרצח? לשקר לה?
מה אכפת לי בכלל, אני לא צריך לתת לה הסברים כוסאומו, אני רק צריך את הפה שלה סגור.

היא חזרה, והתיישבה לידי. נשמתי עמוק והסתכלתי עליה כותבת את מה שטליה אומרת, מתעלמת ממני לגמרי.
״אפשר להסביר?״ שאלתי בשקט.
״לא״ היא ענתה בשקט והמשיכה לכתוב. פשוט תדבר, שתשמע, שלא תשמע, זין על כל מה שהולך כאן, אני לא הולך להתחנן בפניה כמו שאני לא מתחנן בפני אף בחורה לשום דבר.
״אני לא רצחתי אף אחד״ אמרתי בשקט.
״אבל אני כן הייתי שם״ מלמלתי. העט נפל מהיד שלה. היא הסתכלה עליי. היא נראתה מפוחדת כמו שבחיים היא לא הייתה.
היא נשמה מהר.
״תירגעי, זה לא כמו שזה נשמע״ אמרתי.
״לא כמו שזה נשמע?!״ היא שאלה בשוק.
״למה באת איתי?״ היא מלמלה.
״בשביל להסביר לך ש..״
״אתה לא צריך להסביר לי שום דבר אוקיי? אני לא קשורה לזה, אני לא אמורה לדעת על דברים כאלה, תפסיק להרוס לי את החיים!״ היא אמרה.
״אני הורס לך את החיים? ביקשתי ממך לבוא אחריי? ביקשתי ממך לדאוג לי?״ אמרתי בעצבנות והתקרבתי אליה.
״אני לא דואגת לך, אני לא דאגתי ואני לא אדאג ואתה מוזמן לקום וללכת חזרה לשגרה של לזיין ולרצוח״ היא אמרה בעצבנות. דפקתי את היד שלי בשולחן ונשענתי אחורה.
״הכל בסדר שם?״ טליה שאלה אותנו.
״אני לא מרגישה טוב, אני יכולה ללכת לשתות מים?״ אלינור שאלה אותה.
״אלינור..״
״בבקשה, יש לי סחרחורת״ אלינור המשיכה. הסתכלתי עליה. למה כל כך אכפת לי ממה שהיא חושבת עליי? תפסיק עם הבחורה הזאת, היא שונאת אותך ומפחדת ממך..
״אני יכול ללכת לשתות?״ שאלתי כמה דקות אחרי שאלינור יצאה.
״אלינור עוד לא חזרה..״
״שתי שניות״ אמרתי ויצאתי מהכיתה. חיפשתי את אלינור בכל פינה בבית ספר, כל רגע עצבני יותר ויותר. גם עליה, וגם על עצמי, שאני נותן לעצמי להתנהג כמו נקבה בגללה. יעני, בגלל שאני צריך להסביר לה. לא קשור אליה, פשוט היא ראתה אותי שם אז יצא שזאת היא.
ראיתי אותה עומדת מול המראה בשירותים של הבנות. היא קלטה אותי ולקחה את התיק שלה.
״חכי שנייה, בבקשה אלינור״ אמרתי וחסמתי את היציאה. היא הסתכלה אל מאחוריי, ואז על עיניי.
״מה?״ היא שאלה. הרכנתי את הראש, ואז חזרתי להסתכל עליה.
״אני לא רוצה להרוס לך את החיים, פשוט תבטיחי לי שזה נשאר בינינו ואני לא אפריע לך יותר״ אמרתי בשקט.
״למה אתה עושה את זה לעצמך איתי? אתה הרבה יותר טוב מזה..״
״פשוט תבטיחי שתשכחי מזה אוקיי?״ אמרתי בשקט, לא יכול לשמוע עוד נאום על הפוטנציאל שלי. במיוחד לא ממנה.
״אוקיי״ היא אמרה בשקט. הסתכלתי עליה.
״סיימנו פה?״ היא שאלה והתחמקה מהעיניים שלי. נאנחתי ונשענתי הצידה. היא הסתכלה עליי ועברה החוצה.