מלאך ושטן- פרק 7-

פרק 7-
מנקודת המבט של איתי-
״אחי אני בשוק ממך״ דביר צחק עליי כשהגעתי לבית ספר יום אחרי המסיבה.
״סתום תפה״ אמרתי בעצבנות. בת זונה עם חבר בן זונה. הייתי שיכור מת והוא דפק לי בוקס? פעם הבאה שאני אפגוש אותו אני אגרום לזה שאני אצטרך לנחם את אלינור בשבעה כוסאמא שלו.
״שנייה אני עדיין לא מבין, קרבי שהוא במקרה חבר של הכוסית שדיברתי עליה שלשום שהיא במקרה יושבת לידך תקע לך בוקס רציני בעין ולא החזרת לו?״ הוא שאל. שתקתי בעצבנות. הוא צחק.
״הייתי גמור בסדר? היא גם ככה לא שווה את זה, סתם מכוערת״ אמרתי.
״מה שתגיד״ הוא אמר והדליק סיגרייה.

נכנסתי לכיתה. אלינור הסתכלה עליי, כנראה על הפנס. כחכחתי בגרון והתיישבתי.
״חבר דבש יש לך״ אמרתי ונשענתי אחורה עם הכיסא.
״זה הוא עשה את זה?״ היא שאלה.
״לא זה בן לאדן״ אמרתי בעצבנות והסתכלתי עליה.
״סורי״ היא אמרה, בלי להסתכל עליי. בת זונה, מישהו צריך ת׳סורי׳ שלך?
״רק שתדעי, אם לא הייתי מחוק הוא היה מת״ אמרתי בשקט והתקרבתי אליה. היא גיחכה.
״אוקיי״ היא מלמלה. הסתכלתי עליה. היא כל כך מעצבנת אותי כוסאמק. נשמתי עמוק והתרחקתי ממנה.
״אוקיי״ חיקיתי אותה. היא גלגלה עיניים. אין לי כוח לבחורה הזאת.
״היי אלינור, קבענו להיום?״ חננה שיושב שולחן לידנו הסתכל לכיון שלנו.
״כן, אחרי בית ספר״ אלינור אמרה לו בחיוך.
״טוב״ הוא אמר. הסתכלתי עליה.
״חשבתי שיש לך חבר״ אמרתי לה. ״הרגשתי שיש לך חבר״ תיקנתי את עצמי והצבעתי על העין שלי.
״אני עוזרת לו במתמטיקה״ היא אמרה בעצבנות והסתכלה עליי.
״אתה יכול לא להתערב בעניינים שלא קשורים אליך?״
״אני לא מבין את הקטע שלך, לכל העולם ואשתו את נחמדה ואליי את חרא״
״מתייחסת לבן אדם כמו לדרך שבה הוא מתייחס אליי״ היא אמרה. גיחכתי.
״לא, את פשוט חרא בן אדם שמשחק אותה נחמד״ אמרתי. היא הסתכלה עליי.
״אתה כזה דפוק״ היא מלמלה, לקחה את התיק שלה והלכה למקום אחר.

מנקודת המבט של אלינור-
פשוט בן אדם דפוק.
דפוק, מטומטם, שבסוף הלימודים נכנס לכלא.
אוקיי, הבנתי שיותם נתן לך מכה, מצטערת על זה, אבל מה אתה מוציא את זה עליי? שיעוף לי מהחיים כבר, מה אכפת לו לחזור ללא להגיע לבית ספר ולזיין את כל העיר?
הרגשתי את העיניים שלו נעוצות בגבי. נשמתי עמוק והתעלמתי.
״אתה יכול להפסיק?״ צעקתי בעצבנות והסתכלתי עליו.
״מה את רוצה מטומטמת?״ הוא שאל בעצבנות.
״איתי, החוצה״ שרון, המורה לספרות, אמרה בעצבנות. הוא נאנח ויצא מהכיתה. שילבתי ידיים בעצבנות והסתכלתי על הקיר.

״מה איתי רוצה ממך?״ אופיר שאלה אותי כשיצאנו מהכיתה.
״הוא דפוק שחושב שכולם מקפחים אותו״ מלמלתי וראיתי אותו מדבר עם ההיא שנצמדת אליו כל הזמן.
״עזבי, עוד שלושה חודשים וחופש״ מלמלתי והתיישבתי ליד כולם.
״מה אני שמעתי״ דנה מלמלה אליי בחיוך ונשענה אחורה.
״מה שמעת?״ שאלתי בחוסר סלבנות.
״שהאביר על הסוס הלבן שלך התעצבן מאוד על האביר השחור״ דנה אמרה וצחקה.
״זה כזה גזעני שאני לא אגיב״ מלמלתי.
״זה נכון שיותם העיף לאיתי בוקס בעין?״ היא שאלה.
״אני לא הייתי שם״
״בגלל יותם יש לו פנס בעין? אומייגאד איך לא אמרת לנו?!״ אופיר שאלה בעצבנות.
״כי זה לא עניינכן, והלוואי שזה לא היה ענייני״ מלמלתי והסתכלתי הצידה. איתי ליטף את הבחורה הזאת.
״מה איתי עשה שיותם התעצבן ככה?״ שאלו אותי. מי זאת הזונה הזאת? הוא מנשק לה את הצוואר והיא נהנית! מגעילה
״אלי!״ העירו אותי.
״מה?״ שאלתי בעצבנות.
״מה הוא..״
״הוא התחיל איתי ועקץ את יותם, זה הכל״ אמרתי בחוסר כוחות, מתאפקת לא להסתכל לכיוון של איתי וזונותיו שוב. איכס, מה אני חושבת על זה בכלל?
״התחיל איתך? מה הוא אמר לך?״
״שום דבר, הוא היה שיכור, בואו לא נעשה מזה עניין רציני״ אמרתי והסתכלתי על כולן.
״אוקיי״ אופיר מלמלה. נאנחתי והסתכלתי על הדשא. לא להסתכל הצידה. תפסיקי.

נכנסתי לבית ספר בבוקר יום שישי. לא היה לי הרבה מצב רוח, הייתי מותשת משבוע ארוך שרוב הזמן כלל מתמטיקה, מתמטיקה ועוד מתמטיקה.
״בוקר טוב״ איתי אמר לי כשהוא נכנס לכיתה, שזה בערך חצי שעה לפני סיום היום.
״בוקר טוב״ אמרתי.
״עושה משהו עם החבר המתוק שלך היום בערב?״ הוא שאל.
״עניינך? לא״ מלמלתי.
״סנובית? כן״ הוא אמר.
״איתי, בוא ננשום עמוק, נסתכל קדימה ולא נדבר אחד עם השני״ אמרתי בשקט והסתכלתי על המורה.
״ביי״ הוא מלמל וקם מהמקום. הסתכלתי עליו. הוא התיישב ליד מאיה. איזה חיוך חרמן עלה לה כשהוא התיישב לידה, פשוט נורא.
העברתי את כל השיעור במבטים מתחלפים לכיוון שלהם. אני לא מבינה מה הן מוצאות בו, הוא דוחה, שחצן, עצבני ומפחיד.

אז תפסיקי להסתכל עליו אלינור.