ממחר

אכזבה נובעת מציפיית שווא.
ממחר אני קונה רק בגדים לבנים, שיסמלו את הדף הלבן החדש בחיי.
ממחר אני נרשמת לחדר הכושר ועושה מנוי לשנה מבלי לחשוב שאולי הוא יחזור ואתקע עם המנוי.
ממחר אני מחפשת עבודה חדשה כדי שאכיר סביבת אנשים חדשים שאולי שם אכיר.
ממחר אני מפרסמת את הפליירים שלי בכל הכוח כי אני מאמינה בעצמי ובעיסוק שלי.
ממחר אני הולכת לסבתא כל שבוע ללמוד לבשל. לא בשבילו. בשבילי.
ממחר אני בוחרת תחום לימוד והפעם, עד הסוף, עד התעודה. לא כמו בעבר.
ממחר אני חוסכת כסף. ממחר אני מתכננת טיול גדול למקום רחוק עם חברות.
טיול מתוכנן מראש בלי מחשבות מיותרות.
ממחר אני חושבת רק על העתיד שלי ועל עצמי.
ולא על 'כאשר' ולא על 'אם'.
המון דברים יכלו לקרות וסופם שלא קרו. מחלקם למדנו מחלקם נפגענו.
על חלק מהדברים אנחנו אומרים תודה עד היום.
היו אנשים שחלפו על פנינו בחיינו והיו כאלה שנשארו ונמצאים שם תמיד.
מה שמשותף לכולם הוא שכולם נתנו לנו שיעור לחיים.
אני קיבלתי את השיעור ממנו. ואני לא מחכה יותר.
הגבר שלי יהיה המאושר באדם. זה בטוח.
וכשהוא יגיע, הוא ידע את זה מהרגע הראשון שיביט לי בעיניים.