ממנודה ל..מקובלת? -פרק 9 (סורי על העיכוב, ופליז תגיבו)

-נ.מ. נתנאל-
בפארק:
"אז, אחי, מה רצית?" שאלתי כשהגעתי לשם.
"תגיד מה אתה, משוגע?" שאל "יוצא עם ירדן?! החנונית?!"
"נו, מה הקטע?" שאלתי כאילו לא אכפת לי. ואוהה, כמה שהיה אכפת לי.
"מה אתה, דבע?" אמר
"תלוי. באיזה מובן?" עניתי בהתחקמות.
"דביל" השיב "עכשיו תקשיב טוב. לירדן כבר שברו את הלב, ויובל סיפרה לי על זה. עכשיו אני לא רוצה סטוצים איתה, היא הייתה שבורה חודשיים. ואתה יודע מה קרה? אנסו אותה לפני שנה. עכשיו היא חברה של יובל, ויובל חברה שלי, ובחברים של חברה שלי, לא פוגעים. קאפוש?" שאל ואז הוסיף "וחוץ מזה, היא לא בליגה שלך! תצא עם שירה, ראית איזה כוסית? אם לא הייתה לי חברה מושלמת פי אלף היא כבר הייתה שלי. ותאמין לי."
"מה אתה דביל?!" שאלתי "קאפוש? אומרים קאפשיש. נראה לי אתה הדבע. וחוץ מזה, מה אכפת לך מה אני עושה? ואני לא מתכוון לפגוע בה. תאמין לי." עניתי וקרצתי.
"טוב," אמר "תעשה מה שבא לך. אבל נראה מה בנוגע לקאפוש."
"עכשיו, אחי," הוסיף לאחר דקת שתיקה "בוא נראה איזו מסיבה יש!"
-נ.מ. ירדן-
"נו, באמת" התלוננתי "למה אני צריכה ללכת לאיזושהי מסיבה מקוללת שיכולה להירקב גם בלעדי?"
"כי את צריכה להוכיח למאהב שלך, אדון נתנאל מלכה, שאת הכי יפה שיש." כן, יובל גילתה עליי ועל נתנאל. מסתבר שברק אמר לה שקורה משהו ביני לבינו, והיא הכריחה אותי לגלות את האמת.
היא הכריחה אותי ללבוש שמלה, שלדעתי הייתה הדוקה מדי, והכריחה אותי –הפעם באוימים- לקלוע את השיער לצמה רופפת. מרחתי אודם אדום חזק, קצת צללית עדינה אפורה, ואיילנר שחור. לקחתי תיק קטן עם טלפון וכסף, ונעלי עקב, שכמובן לא אותם אני בחרתי, בגובה שלדעתי הוא שני מטר, אבל לדעת יובל הם "נמוכים." ממש 'נמוכים' אולי גם תשכפל לי את מיגדל אייפל, בשביל שאני אנעל גם אותם?
נשפתי עמוק ויצאתי מהבית. כמעט החלקתי במדרגות, אז החלטתי לא לקחת סיכונים והזמנתי מונית. נסענו לכבוד יום ההולדת של נטלי, היא ה-ילדת מסיבות. זונה, אבל נחמדה.
הגענו לשם, והמוזיקה הרעישה באוזניי. התיישבתי בספה שנראתה כמו האות L, בצבעים שחור- אדום, ולקחתי קולה מהבר שהיה בצד בדרך. היא מפוצצת, תאמינו לי. היה לה יום הולדת, וזה היה פצצה. ראיתי אותה בצד ונתתי לה את המתנה.
"מזל טוב," מילמתי לה בביישנות, ובאתי ללכת.
"סליחה?" שאלה לפתע "מי את?"
"את לא זוכרת אותי?" עניתי "הצמד-חמד של יובל. ירדן אשר."
"אה, את?" ענתה "החנונית?"
"כן.. החנונית" השפלתי את מבטי
"מצטערת על הגסות, פשוט ככה מכירים אותך." ענתה בחיוך. נחמדה או מה?
"כן.." מילמלתי בעצב "שמתי לב."
"הי, אל תעלבי. את מודעת לעובדה שאני בכלל לא מכירה אותך?" שאלה לפתע והושיטה את ידה ללחיצה. הושטתי אותה גם אני.
"שמי נטלי עמירם." אמרה בחיוך.
"ירדן אשר." הוספתי אני.
"חחח, היה נעים לפגוש אותך. ואם לא שמת לב- אני פסיכית" אמרה בצחוק ופזלה בעיניה.
"ביי," היא אמרה, והסתובבה. שערה הבלונדיני הסתובב איתה וחלק ממנו פגע בפניי. נאנחתי וחזרתי למקומי.
באמת חשבתי לרגע שהיא תתייחס אליי יותר, אבל זה כנראה לא ייקרה.
'ואת גם לא צריכה לפתח תקוות,' הוסיף קול ביירחתי מוחי. ותאמינו לי, לא התנגדתי. אפילו האמנתי לו. דלת הכניסה של הבית נפתחה, ונתנאל מלכה נכנס.