ממתק האהבה שלי פרק 11

-כעבור יום-
ugh… למה הכל כאן מטושטש? אוף… "היא מתעוררת…" אמר קול. אני לא מצליחה לזהות…. רגע עכשיו הכל מתחיל קצת להיות ברור… זה נתנאל. איריס ישבה ליד הקיר.. היא חייכה… נתנאל החזיק לי את היד…… "גרמת לנו ממש לדאוג!" אמר נתנאל. אני ממש חשובה לו… כנראה… שאלתי אותו: "אמבר למדה את הלקח?" "לא…" הוא ענה. הוא עצם את עיניו כאילו כואב לו לדבר על אמבר… אז אני לא חושבת שנדבר יותר על אמבר. "התלמידים החדשים היו היחידים שלא צחקו עלייך… נראה שהם באמת מבינים אותך." אמרה איריס… ארמין ואלכסנדר……… הם לא צחקו עליי? זה לא נראה כ"כ מסתדר.. מסתובב לי קצת הראש. רוזליה נכנסה לחדר ואמרה: "אנדריאנה! את בחיים!" בשמחה.. אין לי חיוך יותר לחייך. אמבר פגעה בי חזק… בלב. אמרתי לו: "הייתי מחייכת אבל… אין לי רגש…." "אני ינסה לעזור לך… אולי נצא מתישהו לפארק מים?" הוא הציע. נחמד מצידו לעזור. אמרתי לו: "תודה.." דודה מיה נכנסה והיה מגש בידיה. היא הביאה לנו אוכל.. "אנדריאנה, יש לך שיחת טלפון… אמרה דודה מיה. "את זוכרת את ההסכם שלנו?" שאל אותי אבא. אמרתי לו: "הכל בסדר!" "ממש לא בסדר! את בבית חולים!" הוא צעק. הזזתי את הטלפון מהאוזן. "אתה לא תיקח אותי מכאן." אמרתי לו וניתקתי. נתנאל שאל: "הכל בסדר?" "כן….." אמרתי לו ולקחתי ביס מהאוכל. אני לא רוצה ממש לשקר לו… אבל חייבים! הייתה הפסקת חשמל. מסתבר שהמיטה בה הייתי חשמלית… כבל בדיוק יצא ממקומו. דקה לפני שחזר החשמל החזקתי את הכבל, חשבתי שזה חוט. כשחזר החשמל….. "לאאאאא!!!" צעקתי. התחשמלתי. עוד יום בבית חולים. אני רק מקווה שהחשמל לא עבר דרכי וחישמל את נתנאל!
-כעבור שבוע-
אוה, סוף סוף עזבתי את בית החולים. נתנאל ואני עכשיו בדרך לפארק… סוף סוף אני מצליחה לחייך! הוא הרים אותי וזרק אותי למים בצחוק, שנינו נהנינו. ואז עמד ממולי אתגר כיפי… "מי שמספיק אמיץ שיבוא ויתחרה נגדי!!" צעק קול מוכר. "אמבר? חשבתי שאת בריתוק." שאל נתנאל. זאת הייתה אמבר. מה היא עושה פה? היא שרה בחריזה: "באתי לאתגר אותה, זה ממש לא עניינך! אז אם את אמיצה מספיק, בואי התחרי, אנדריאנה!" אמרתי לה: "בשמחה." עליתי לבמה שהייתה שם. היא אמרה: "מי שמרצה קהל, תהפוך למלכה חיש קל! אני מזהירה אותך, הכתר נמצא אצלי עכשיו…." היא שרה את זה… התחלנו לשיר. במהרה אמבר איבדה את הקהל שלה…….. התחלתי לחרוז: "אמבר מפסידה, אני מלכה!" היא עזבה את המקום. הלכתי אל נתנאל. הוא חיבק אותי…
-חזרה ללימודים-
מוזר. אף אחד לא צחק עליי…? אלכסנדר בא. "את בסדר? זה היה די רציני…" אמר אלכסנדר. הנהנתי… והלכתי לכיתה. עכשיו במקום צחוקים….. כולם התנפלו עליי בחיבוקים…. מוזר… המורה נכנסה לכיתה והלימודים התחילו.