ממתק האהבה שלי פרק 13

קסטיאל אמר: "לא. אתם חופשיים עכשיו." והוציא אותנו. אני מקווה שכולם בסדר….. עברנו ליד התיכון. הוא היה הרוס לגמרי! כנראה שיש לנו עוד חופש. נאט ליווה אותי הביתה, והלך. "חמודה שלי, את בסדר?" שאלה אותי דודה מיה. הנהנתי. היא אמרה: "חמודה, אבא שלך בא להחזיר אותך." "מה?! אני לא אלך!" צעקתי. התקשרתי מהר לאבא. "אתה לא תיק אותי, וזה סופית!" צעקתי בטלפון. הוא נאנח ואמר: "אבל זה לטובתך…" "אבל החיים שלי השתפרו מאז!" צעקתי. הוא אמר: "טוב אני מבטל את ההובלה. אבל אנחנו באים לבקר אותך כדי לבדוק שהכל בסדר." "נו יאללה…" אמרתי וניתקתי. אחרי כשעתיים אבא הגיע. ירדתי למטה וחיבקתי מהר את מרינה, אותו ואת אמא. "נראה שהכל כאן בסדר." אמר אבא אחרי כמה דקות של ביקור. "אנדריאנה, למה שלא תאפי עם אחותך את עוגיות הילדות שלכם?" שאלה אמא. היא הוסיפה: "זה יחבר ביניכן אחרי כל הזמן הזה שלא התראיתן." הנהנתי. אני ומרינה רצנו למטבח והכנו את העוגיות המהירות…… ואז נשמעה דפיקה בדלת. "אנדרי, את פה?" שמעתי את נתנאל…… שכחתי להגיד להם שיש לי חבר.. פתחתי את הדלת. נתנאל הציע: "רוצה לבוא איתי לקולנוע? אני פשוט עדיין רוצה לעזור לך אחרי מה שקרה." "אין בעיות… כנס…." אמרתי. נשכתי את שפתיי. "אבא… הגיע הזמן שתכירו….. זה נתנאל… הוא החבר שלי……" אבא ירק את הקפה מהפה שלו מרוב שהוא היה המום. "והסתרת את זה כל הזמן?!" צרח אבא. אמא הרגיעה אותו… "יקירי, הבת שלנו כבר מספיק גדולה בשביל שיהיה לה חבר…" אבא העלים עין. אמרתי: "אני הולכת להתארגן." לנאט. נאט הנהן, ואמרתי לו: "בטוח יותר אם תשב בחדר שלי." ועלינו יחד. לקחתי בגדים למקלחת, והתארגנתי. איפור, עגילים… בושם… ויצאנו. "אל תחכו לנו.." אמרתי. משכתי את דודה מיה אליי, ואמרתי לה בשקט: "אל תגידי כלום שירחיק אותי מפה." ויצאנו אני והחבר המדהים שלי. נאט ואני ישבנו באולם. אני מתוחה. הסרט היה מפחיד קצת….. כל קטע מפחיד כיסיתי את העיניים… נאט חיבק אותי. אחרי שעה במבואה הסתובבו סביבנו כמה אנשים עם אקדחים בידם. "מה אתם רוצים?" שאלתי. אף אחד לא ענה. נאט החזיק אותי חזק. "נ-נאט! אתה מכאיב לי…" אמרתי לו… הוא החזיק לי את היד כ"כ חזק… אמרתי לו: "תרפה.." "לא.. את תיפגעי!" הוא אמר. התחלנו לרוץ….. הם יורים, מנסים לפגוע בי ובנאט. הוא היה רציני. אני רצתי אחריו. אני באמת מבינה שהיום הזה = יום של מזל רע. המשכנו לרוץ והם אחרינו…החלקתי ונאט גם. מרוב פחד לא הצלחתי לקום. צעקתי: "נאט רוץ!" "לא!" הוא צעק ועזר לי לקום. משכו אותי מאחורה.. באו לקחת אותו והוא צעק: "הצילו, חוטפים!" משטרה הגיעה תוך דקה שהוא התעמת איתם. הם זרקו אותי על הרצפה, וברחו. קמתי ונתתי לו חיבוק גדול. "אני מניחה שאני אצטרך לעזוב אחרי מה שקרה…" אמרתי לו בקול עצוב. "מה זאת אומרת לעזוב?" הוא שאל. עניתי: "אבא שלי בא לבדוק אם העיר בטיחותית בשבילי. אם הוא ידע, אני חוזרת הביתה…" "אז נעשה הכל כדי לא לעשות את זה." אמר נאט… הוא הלך אל השוטרים ודיבר איתם.