ממתק האהבה שלי פרק 14

"ההורים שלך לא ידעו מזה. בואי נלך לבית שלך.." אמר נאט… אמרתי לו: "תודה…" והלכנו לבית שלי.. אבא בדיוק עמד לעזוב. הוא נתן מבט לא ממש מבסוט מזה שיש לי חבר. לפני שאבא יצא הוא לקח את נאט ותפס את חולצתו בחוזקה. הוא איים: "אם רק תעז לעשות רע לבת שלי…" פניו העצבניים של אבא סימלו לי מריבה. רצתי ואמרתי לאבא: "אבא, עזוב אותו.." אבא הנהן ויצא לאוטו. סימנתי לשלום לאמא. נאט חיבק אותי מאחורה. הוא אמר: "אחח… אין כמוך." חייכתי אליו ואמרתי לו: "גם כמוך אין…" הסתובבתי אליו וקיבלתי ממנו נשיקה סוערת… כשגמרנו אמבר עברה ליד. "מה את עושה פה? לכי הביתה. אסור לך להסתובב לבד בשעות כאלה." אמר נאט. אמבר לא ענתה לו. היא המשיכה ללכת… "לא משנה…" אמר נאט והסתובב אליי. "אז מחר אין בית ספר… קצת חבל." אמר נאט. אמרתי לו: "כן…" "וואי נהיה מאוחר." אמר נאט. ביקשתי מדודה מיה להסיע אותו הביתה… כשהיא חזרה כבר הייתי שקועה בשינה עמוקה…
–
"אנדריאנה יש לך אורחת!" קראה דודה מיה בבוקר. איריס הייתה בדלת. "בואי, עוד חם, נלך לבריכה!" אמרה איריס. אמרתי לה: "איריס… עוד לא קמתי…" "נתנאל יהיה שם." היא אמרה. "אבל אקום מיד!" אמרתי. איריס אמרה לחבר'ה שנמצאים איתה: "היא כבר תבוא." רצתי למעלה, לבשתי את בגד הים, שטפתי פנים, לבשתי מעל בגד הים שמלה ורודה חמודה, שמתי כפכפים, ארגנתי תיק וירדתי. "וואי את מהירה!" אמרה איריס. יצאנו. הבריכה הייתה קרובה. היא הייתה חצי מלאה. המים היו קרירים. לפני שהספקתי למצמץ נאט הרים אותי על ידיו וקפץ איתי למים… צחקתי והתחלנו להתיז מים אחד על השני כמו שהיה בחופש… רק הפעם החלק העליון של הביקיני היה קשור כמו שצריך.. איריס הוציאה כדור ים מנופח מהתיק שלה. רוזליה גם הייתה איתנו… היא חילקה אותנו לקבוצות בכדורעף… או… כדורמים. לבריכה העירונית היה מקום מיוחד עם בריכה, ובאמצע הייתה רשת. נכנסנו לשם. אני ונאט היינו בקבוצות נפרדות. צחקנו, אתגרנו אחד את השני. זרקתי את הכדור לשטח שלהם, ורוזליה תפסה… בקיצור, משחק רגיל. "סליחה על האיחור." ראיתי את קסטיאל ואת ליסנדר. הם הגיעו באיחור…. קסטיאל דחף את נאט מהדרך… נאט לא רצה לשתוק אבל לחשתי לו: "אל תריב…" הוא הרפה. חייכתי. יש לי הרגשה שבילוי בבריכה יהפוך למשהו נוראי תוך רגע. אחרי כמה דקות כולנו נכנסנו לקנות גלידה. ישבנו בצל. "אנדרי, אני הולך לשירותים, חכי פה." אמר נאט. אמרתי לו: "אין בעיה!" שמעתי את השיחה של ליסנדר וקסטיאל. "אייכס, חשבתי שאנחנו לא נתאהב, כאילו אף פעם!" אמר קסטיאל. ליסנדר השיב לו: "כן, אבל זה יוצא מן הכלל, כי אני משגיח על ההתנהגות שלה וזה… עושה לי משהו בלב." קסטיאל חטף צמרמורת. הוא שאל: "בסדר… אז את מי אתה רוצה?" "אנדריאנה." קפאתי במקום. היה לי מבט כ"כ מופתע על הפנים.. אבל אחר כך חזרתי לעשתונות… "הנערה העליזה מדי הזאת?" שאל קסטיאל. עליזה מדי ?! הייתי מחטיפה לו עכשיו כ"כ חזק עד שהוא לא יזכור אפילו איך לדבר… אבל אז הם יידעו שצותתי ואני לא רוצה מוניטין כזה. ליסנדר אמר: "כן." קסטיאל אמר לו: "בסדר…. אני אעזור לך. רואה אותה? היא שם. לך דבר איתה.." ]:< אז קסטיאל לא יודע שכבר יש לי חבר? ליסנדר דיבר איתי. נאט חזר. חייכתי אליו… חיבקתי את נאט. ליסנדר חזר אל קסטיאל. אחרי כמה דקות הלכנו כולם, היינו בדרך למים. החלקתי על שלולית… "איי…" אמרתי בשקט. נאט עזר לי לקום. "אם היה לי שקל על כל הפעמים שעזרת לי…" אמרתי לו. "מעניין…" שמעתי קול אומר את זה…